"הארון היה מלא באבנים. לא יכולנו לבדוק, רק רצינו קבר לעלות אליו"

משפחת רזינסקי היא מהוותיקות באם המושבות, משפחה שקשורה לאגודת מכבי אבשלום פתח תקווה עוד מסוף שנות ה-20 של המאה שעברה. עמירם "מיקי" רזינסקי היה שוער הקבוצה בין 1960 ל-1973 – השנה שבה פרצה מלחמת יום הכיפורים ושבה איבד את אחיו דני.

" אני יליד 1948, דני בוגר ממני בשנתיים", מספר מיקי, "גדלנו כמו תאומים בכפר גנים, במשק פורח של פרות, תרנגולות ופרדס, עזרנו לאבא בכל עבודות המשק. דני החל לשחק כדורגל במכבי פתח תקווה ואני גם כמובן, עשיתי זאת מעמדת השוער, לצד שמות כמו זאב ויצחק זלצר, דני ספוקויני ועוד. דני עזב את פתח תקווה ועבר ללמוד בבית ספר חקלאי כפר סילבר, הצטיין בלימודים ובכדורגל ומרכז מכבי ישראל העביר אותו למכבי אשקלון, שם הצטיין ועזר לה לעלות ליגה, עד שגויס לצבא".

השירות הצבאי שסודר לו לא היה קל ופגם בהתקדמות שלו כשחקן. "ביום כיפור 1973הלכנו דני ואני עם סבא שלנו להתפלל בבית הכנסת. נכנס לפתע אדם, הוציא החוצה את דני ואותי. הוא סיפר על פרוץ הקרבות, שלח את דני ליחידתו הקרבית בדרום הארץ, אני נשלחתי לצפון. השמועות החלו להתבהר – יש מלחמה".

הקשר עם דני אבד?

"במשך ארבעה חודשים לא היה למשפחה קשר איתו. הוא הפך לנעדר בימים ההם, נעשו בדיקות רבות מול אנשי הצבא שבעצמם לא ידעו כלום, העלו תשובות הזויות ובעדינות, כי דני נמצא ביחידה מיוחדת שבה 'אי אפשר לדבר איתו'. זו כמובן לא הייתה האמת, דני היה רק איש חבלה".

אימם הגיעה ליפו. "היא הבהירה לנציגי צה"ל שלא תעזוב את המקום עד שתקבל תשובות. היא לא באה לשם מדי יום ביומו. באחד הימים הגיע למקום בחור שסיפר כי היה בזחל"ם עם דני, פגיעה ישירה של שני טילי נ"ט פוצצה את הזח"לם והוא, שהיה הנהג, עף החוצה מההדף. ששת האחרים, סיפר, התרסקו. בצבא לא האמינו לסיפור שלו, טענו שהוא סובל מהלם קרב. בהמשך הנהג נשלח שוב לסיני, חצה את תעלת סואץ ושם מצא את מותו".

כיצד המשכתם בניסיונות האיתור?

"בהמשך צה"ל נסוג, מצאו את הזח"לם במקום אחר בסיני. המצרים אספו כלי מלחמה שלנו לפני האיסוף, שם הוא היה והחלה הבדיקה לזיהוי".

זה היה תהליך כואב במיוחד. "הביאו לישראל לקבורה שישה ארונות סגורים, כנראה מלאים באבנים. הצבא טען שבבדיקת השיניים והגולגולות הם זיהו את דני. לא היו אז את הכוחות להיאבק ולבדוק, רצינו שיהיה לנו קבר לעלות עליו. בהר הרצל יש קבר אחים של ששת הלוחמים מהזחל"ם".

כאן עמירם מספר על הקריירה שלו. "אחרי מלחמת יום הכיפורים עזבתי את מכבי פתח תקווה ועברתי למכבי רמת עמידר. היינו בצמרת הליגה השנייה. בעונת 1974/5, במשחק נגד הפועל ראשון לציון, קיבלתי מחלוץ של ראשון בעיטת שפיץ בברך שקרעה לי את המניסקוס. חזרתי לאחר החלמה ושוב קרע, הפעם ברגל השנייה. הקבוצה עלתה לליגה הלאומית, אני פרשתי מכדורגל".

הוא גמלאי של חברת דן. "אשתי הראשונה נפטרה בשנתה ב-1996, אני נשוי בשנית ויש לי שלושה ילדים, אחד מהבנים הוא רופא מתנדב בצפון . הכאב על נפילת דני לאחר 51 שנים לא עובר, לא יעבור אף פעם".

שוחחתי עם רזינסקי הבן, גם לו קוראים דני. הוא נולד חצי שנה לאחר נפילת אביו, בן 50, מתגורר באבן יהודה, רואה חשבון, סמנכ"ל כספים בחברה טכנולוגית. לדני ארבעה ילדים – התאומים יהב, המשרת בגדוד 51 של גולני, ומאור המשרת בגבעתי, בת בשם זוהר ובן הזקונים לירון בן ה-10. הוא אוהד שרוף של מכבי חיפה ("הכדורגל הוא החיים שלי").

איך ניתן לך השם דני?

"אמא שלי צביה וסבתא רינה בחרו את השם ליאור, אבל אחותי יעל, שהייתה בת 4, שאלה 'אם ליאור זה אור, אז דני זה חושך'? השם הנבחר היה על שם אבא שלי, דני".

הוא גדל כתינוק ללא אב. "שמעתי עליו סיפורים שהאדירו את שמו, בנו דמות שככל שאתה גדל היא לא בין החיים. הילדים שלי מכירים כל פרט על סבא שלהם דני. ימי הזיכרון עבורנו הם עצב גדול , הוצאנו ספר לזכרו והוא נמצא ביד לבנים בפתח תקווה".

אפרים הוא האח הצעיר של דני ז"ל: "אחי הבכור היה ספורטאי וכדורגל מצטיין, הוא שיחק כקשר שמאלי עם החולצה מספר 10. יש לנו את טבעת העלייה של מכבי אשקלון שקיבל דני מהמועדון. אני עסקתי שנים רבות בפעילות כעסקן במכבי פתח תקווה, בעיקר ימי הכדורסל של פעם. אבא שלי ניסן רזינסקי היה חלוץ במכבי פתח תקווה של שנות ה-40, האח שלו דב היה שחקן כדוריד מצטיין של לצדו של אפרים זלצר, אבא של זאביק. הוא השתתף במסע הכדוריד ההיסטורי לאירופה וגרמניה בשנת 1937, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. על שער הבית שלנו הייתה צ' גדולה, היינו אנשי הציונים הכללים. דני לא יישכח לעולם".

באתר יזכר נכתב: "דני רזינסקי בן רינה וניסן נולד בתאריך 31/01/1946 בפתח תקווה. גויס לצה"ל בנובמבר 1963, שירת בחיל רגלים, בו סיים קורס מ"כים. שוחרר מהשירות במאי 1966 ועבר הסבה מקצועית של מש"קי חרמש ומש"קי חבלה. השתתף במלחמת ששת הימים, נישא לצביה ונולדה בתו הבכורה יעל. במלחמת יום כיפור גויס למילואים, ובתאריך 8/10/1973 לחם על ציר טליסמן, במהלכו נהרג מטיל נ"ט מצרי אשר פגע ישירות בזחל"ם שלו. הובא למנוחות בהר הרצל ירושלים. הותיר אחריו הורים ושני אחים, בת ובן שנולד חצי שנה לאחר נפילתו".