סיפורים גדולים מורכבים מרגעים קטנים. לאחר שער היתרון של מכבי פתח תקווה הפועל באר שבע הייתה אמורה להסתער בחמת זעם, ככל שהקבוצה הזאת יכולה להסתער בחמת זעם, על השער של מרקו וולף. היא לא עשתה את זה, ולא רק בגלל האנמיה ההתקפית הידועה שלה, אלא משום שרן קוז'וך נתן לשחקנים שלו הוראה להמשיך לתקוף, ללחוץ גבוה, והוסיף הלם על ההלם. לא זאת בלבד שבאר שבע בפיגור, היא צריכה גם להתגונן בדקות הסיום, כנגד כל היגיון אפשרי.
זה היה הימור מסוכן. מכבי פתח תקווה אפשרה לבאר שבע למצוא שטחים פתוחים. קוז'וך הבין שזה שווה את הסיכון, משום שהתגוננות יכולה להוביל למצב נייח, שבו גם בלי מיגל ויטור הפועל באר שבע מסוכנת, והקבוצה שלו המשיכה לשלוט. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא העז לשחק כך נגד באר שבע. בפברואר הוא הגיע לטרנר למשחק מול הקבוצה הכי חמה בליגה, עם עשרה ניצחונות רצופים וגירוד של הצמרת הגבוהה. מכבי פתח תקווה הרהיבה עוז, הובילה וכמעט ניצחה למרות שער השוויון שספגה. ייתכן שאז, במשחק ההוא, ניטעו זרעי הבהלה של הפועל באר שבע, שהשתקפו במלוא תפארתם אמש בבלומפילד.
נדמה היה שמכבי פתח תקווה לעולם לא תזכה בתואר בבוגרים. המועדון שכבר שנים מנביט שחקנים במחלקת הנוער המפוארת שלו לא נהנה מהפירות. תווית ה"פרווה" דבקה בו לאורך שנים והוא טיפח אותה בנאמנות. הקהל המועט, יחד עם בצורת הישגים משמעותיים בת 72 שנה, יצרו לקבוצה מוניטין של בינוניות מבוססת – אף פעם לא יהיו מספיק טובים, אבל גם לא ייעלמו מהנוף. בניגוד ליריבה העירונית, שמי יודע מתי תחזור לליגת העל אחרי הביקור הקצרצר, כשמכבי פתח תקווה ירדה ידעת שהיא תעלה מיד.
לפרקים נראה היה שלמרות היתרון על באר שבע בשדה, השער לא יגיע. ההחמצה האיומה של אנאס מחמיד, על אף הנבדל שנקלט לאחר מכן, הייתה ביטוי מושלם לחוסר היכולת של הקבוצה להכריע משחקים משמעותיים לטובתה, עד שבאו האיבוד של באריירו, הגליץ' של פוקו והפנדל הגרוע של הינדי. 72 שנה לא הייתה למכבי פתח תקווה התערבות שמימית. אמש היא הגיעה, ודחקה את הכדור מהיד של ניב אליאסי לרשת.
רן קוז'וך אולי לא שינה את ה-DNA של מכבי פתח תקווה, אבל הוא טלטל אותו כהוגן.
הכי קל לבוא היום ולהגיד שהפועל באר שבע נענשה על חרפת הפלייאוף העליון, אבל אילו העונש היה הולם את המעשים, היא הייתה מודחת על ידי מכבי נתניה כבר בחצי הגמר ארבעה אחרי התבוסה בחיפה, הראשונה בשרשרת של שלישיות ורביעיות מביכות.
אז לא, בכדורגל שום דבר לא חד משמעי, ובכל זאת – באר שבע הייתה אתמול שיקוף וסיכום עגום לחודשיים של מפלה אחרי מפלה, תבוסה שרדפה תבוסה. חוסר המוכנות של אליניב ברדה זעק לשמיים, הקבוצה שלו פשוט לא הופיעה, כשם שהייתה נפקדת מאז סוף מרץ. זו הייתה חרפה, לא פחות.
בואו נעזוב רגע מנטליות והכנות ונתמקד בעובדות. בתבוסה לסכנין בשבת הבקיע רותם חטואל את השער הביזארי ביותר בקריירה שלו, הכלאה מוזרה של גול עצמי שהובקע לרשת הנכונה. כדי למצוא את הפעם הקודמת שבה כבש חלוץ של באר שבע צריך לחזור ל-30 במרץ, אז כבש אלון תורג'מן לרשת הפועל חיפה. במילים אחרות, 10 משחקים חלפו בטרם פגע הכדור במקרה בשפיץ הנעל של חטואל.
אלה פני הדברים, ולכן לא מפתיע שהפועל באר שבע לא סיכנה ברצינות, להוציא שני חצאי הזדמנויות, את השער של וולף. כשההתקפה הלכה למעשה לא קיימת ואתה ממשיך לסמוך על בעיטות מ-35 מטרים, לבסוף תבוא על עונשך.
הימים הקרובים יכריעו את עתידו של ברדה בבאר שבע. כשהמאמן יביט לאחור על העונה הזאת, הוא יראה קבוצה נטולת מחץ ויכולות להתמודד עם הרכישות המאסיביות של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל יגלה משהו הרבה יותר מפחיד: קבוצה עצובה.
ברדה האדם, השחקן והמאמן תמיד השרה אופטימיות ואווירה מחויכת. ברדה של 2024 הוביל קבוצה חיוורת ונטולת אופטימיות. חטואל, שהיה על מעמד של שחקן קאלט, הפך לבדיחה רעה בעיני האוהדים, תור הזהב עם ויטור מגיע לקיצו, הזרים מאז עזיבת ז'וזואה לא עושים הבדל ושום דבר טוב לא ממש מביט מהאופק. אולי אמיר גנאח. אולי.
הנטייה היא לחשוב שהכול תלוי באלונה ברקת, שאם היא רק תרצה שברדה ימשיך זה יקרה, אבל גם עבורו ההחלטה לא פשוטה. המשימה שלו תהיה קודם כל להוציא את המועדון מהדכדוך ששקע בו. כדי לעשות את זה הוא יצטרך בלם זר ברמה גבוהה, חיזוק ישראלי שאין ממש בנמצא ופגיעה עם הזרים, פעולה שתהיה קשה יותר לאור המציאות בארץ.
הציפיות מבאר שבע לאליפות לא היו ריאליות, אבל כן מותר לדרוש ממנה להיראות טוב יותר. היא פתחה חלש, התגברה ואז הידרדרה עד שהגיעה לשפל מקצועי. את התאונה הזאת אי אפשר היה, בדיעבד, למנוע. גביע היה הופך עונה רעה לעונה רעה עם תואר. ההפסד אמש הפך אותה לקטסטרופלית.
מה דעתך על הכתבה?