"המקרר היה מפורק. ההורים היו כל יום בסופר"

להביא אתלט להיות ספורטאי אולימפי, זו משימת חיים. כל הבית נרתם לכך מגיל צעיר מאוד. ההורים, האחים, הסביבה, זה פרוייקט חיים. קודם צריך כישרון, אבל צריך מעטפת שתדע לתמוך, להדריך, לכלכל. אז מה זה להביא שני ילדים לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים מאותה המשפחה? איך זה קורה? את זה כנראה צריך לשאול את ההורים של לאה ורון פולונסקי.

שני האחים מחיפה, רון גדול מלאה בשנה, שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים בפריז כשהם שוחים באישי את ה-200 מטר מעורב אישי וגם משתייכים לשליחים, שם יהיו לישראל שלושה משחים. שניהם עשו בחודש שעבר מדליות כסף במשחה האישי באליפות אירופה בבלגרד ועשו את הקריטריון ששלח אותם לפריז באותו היום. בבית בחיפה לא היו צריכים לחכות יותר מדי זמן בין ההצלחה של השניים, כי היא הגיעה באותו היום.

רון, איך עושים את זה?

"אני יודע ששאבתי המון אנרגיה מההצלחה של לאה. היא עשתה את הקריטריון ומייד גם אני. הייתי מפוקס לגמרי והפצצתי גם".

מי ההשראה של מי?

לאה: "רון ההשראה שלי".

רון: "והיא ההשראה שלי".

שני ספורטאים אולימפיים מאותה משפחה. זו השקעה עצומה של ההורים.

"ההורים דחפו אותנו כל הזמן מגיל צעיר וכיוונו לכך שנעשה את הדברים יחד. הם תמכו בנו ביחד עם האגודה. יצא גם שאנחנו שוחים אותו משחה, כך שאנחנו עוזרים אחד לשני".

יש עוד אחים בבית?

"עוד שני אחים קטנים, אחד אפילו בן חמש כך שהפער בגיל מאוד משמעותי".

מה היה בבית כששניכם עשיתם את הקריטריונים באותו היום?

"ההורים לא ידעו איך לעכל את זה. הם כל כך רצו ששנינו נצליח".

היה חשש בבית שרק אחד יגיע לפריז?

לאה: "שניהם האמינו בנו. הם האמינו ששנינו נעשה את זה. לפי מה ששמעתי מחברים, אימא היתה בשיחת טלפון עם סבתא והיא עצרה את הנסיעה והחלה לצעוק ולצרוח משמחה".

מה התגובות שאתם מקבלים כשיש זוג אחים שמגיעים לאולימפיאדה?

רון: "תגובות נהדרות. שמע זו גאווה להורים. כמות האוכל שהם היו צריכים להכין בכל יום רק בשבילי אז כשיש שניים בבית, תחשוב מה זה. ההשקעה היתה עצומה עבורם. המקרר היה מפורק אחרי כל אימון שלי ושל לאה".

לאה: "אני זוכרת את אימא ואבא כל הזמן עם שקיות מהסופר. ההשקעה שלהם היתה אדירה וזו ללא ספק גאווה בשבילם לראות את שנינו עכשיו עם הכרטיס לפריז 24".

איפה היה הרגע שידעתם שאתם יכולים להגיע למשחקים אולימפיים?

רון: "מבחינתי בגיל מאוד צעיר כיוונתי לשם. לא הגבלתי את עצמי לשום מטרה".

אתם לומדים בקולג'ים בארצות הברית. אתה בסטנפורד ואת בברקלי. התרגלתם למרחק מהבית?

רון: "זה קשה. גם זה שאנחנו לא יחד זה לא פשוט. שנינו לומדים מדעי המחשב. החלטנו לעשות את זה ואנחנו עומדים בזה. שנינו רצינו לשלב אקדמיה וספורט ואין מקום טוב יותר מארצות הברית כדי לעמוד בזה".

איך אתם עוברים את האנטישמיות בקולג'ים?

לאה: "מאוד קשה. ניסיתי להקיף את עצמי בחברים יהודים וישראלים ולהישאר בבריכה כמה שיותר. גם לנקות את הראש באימונים".

רון: "ניסיתי להסתובב עם המעגלים שקרובים אלינו".

הרגשתם מאויימים?

רון: "ברור, כי אתה כל הזמן חש את האיום. לשמחתי אנחנו יכולים להיות הרבה בבריכה ושם להתרכז במטרה שלנו".

לומדים איתכם שחיינים מכל העולם שיתמודדו איתכם על מקומות בגמר?

רון: "בוודאי. יש הרבה".

מה אתם אומרים על אנסטסיה גורבנקו?

רון: "תותחית. ספורטאית על".

מה יספק אתכם?

רון: "לשפר שיא אישי ברגע האמת באולימפיאדה ולהתברג כמה שיותר גבוה. התוצאה האחרונה שלי עכשיו ב-200 מעורב היתה ממקמת אותי גבוה בטוקיו שם התחריתי. קיזזתי כמעט שתי שניות מאז טוקיו".

לאה: "לא הייתי בטוקיו אבל הקריטריון מאז טוקיו ועד פריז השתנה בשנייה כך שזה מראה כמה היה צריך להתקדם כדי להגיע לפריז".