הם יתחרו בזירה האולימפית, וכל אחד מהם בענף ספורט אחר. הם גם מועמדים מובילים לזכייה במדליית הזהב, ואם לא יעמדו במשימתם תירשם בכך סנסציה של ממש.
באתלטיקה זהו קופץ המוט השבדי, ארמנד דופלנטיס. כאשר יטול לידיו באיצטדיון את מוט הקפיצה, יופנו אליו כל המבטים. מונדו, כפי שהוא מכונה, שבר באפריל האחרון את שיא העולם והעמידו על 6.24 מטרים.
האמת היא שאין לו מתחרים של ממש. לפיכך הציפיות ממנו הן לניצחון ולצידו גם לקביעת שיא עולם חדש, ומונדו מסוגל לעמוד באתגר. עבורו המשפט "השמיים הם הגבול", אינו קלישאה. הסופרמן השבדי כבר זכה בזהב במשחקי טוקיו, ובארון הפרסים שלו ישנו מקום לעוד מדליית זהב אולימפית.
בבריכה יהיה זה הצרפתי לאון מרשאן, שכבר הספיק ב־400 מעורב אישי למחוק את שיא העולם של האמריקני מייקל פלפס. מרשאן הינו עילוי ספורטיבי, ובכל משחה שבו ישתתף, גדולים סיכוייו לזכות במקום הראשון.
מלך הבריכה ירגיש כמובן נוח במגרשו הביתי. בכל משחה הוא גם מסוגל לקבוע שיא עולם ולהוסיף את שמו לצד שמם של הענקים – ג'וני וייסמילר, מרק ספיץ וכמובן מייקל פלפס.
השלישית ברשימתי הינה המתעמלת האמריקאית סימון ביילס. עבורה זו הזדמנות נהדרת להתגבר על אכזבת טוקיו, ולפריז היא מגיעה בכושר מעולה. אני סבור שביילס היא המתעמלת הגדולה בהיסטוריה, טובה יותר מאלופות העבר, אגנס קלטי ואפילו נדיה קומנץ'.
קשה לראות מי יכולה לנצח אותה, בטח כאשר האמריקנית שואפת בכל מאודה לשחזר את הישגי הזהב שלה ממשחקי ריו דה ז'נרו 2016. השתדלו לא להחמיץ את הופעותיה באולם ההתעמלות של פריז. הזהב ממתין לה, וידיה שלוחות לעברו.
סוגרת את הרשימה נבחרת הכדורסל של ארצות הברית, ומי אם לא היא. חרף משחקי הכנה לא מרשימים, ארצות הברית נחשבת מועמדת טבעית לזכייה בטורניר האולימפי.
מהרכב שמופיעים בו לברון ג'יימס, סטף קרי, וג'ייסון טייטום, הציפייה היא להצגות משכנעות בדרך לזהב. יש להם ממי לקחת דוגמה: מנבחרתם של מייקל ג'ורדן, לארי ברד, קרל מלון ודייויד רובינסון, מנצחי ברצלונה 1992. אז הביסה ארצות הברית בחצי הגמר את ליטא בהפרש של 51 נקודות, ובגמר את קרואטיה בהפרש של 32 נקודות.
מה דעתך על הכתבה?