מאת: שחר שקלש הלווינג צילומים: Gettyimages
רק לפני שלוש-ארבע שנים כולם היו בטוחים שהכדורגל השתנה. מסי ורונאלדו הפכו לכובשים המשמעותיים ביותר בליגה הספרדית, רובין ואן פרסי היה מלך השערים של הפרמייר ליג מבלי שזה יוביל את ארסנל לתואר כלשהו, וססק פברגאס סידר לספרד זכייה שנייה ביורו מעמדת החלוץ המדומה. המסקנה המתבקשת הייתה שהחלוץ הקלאסי – מה שפעם נקרא "מספר 9" – לא רלוונטי יותר בכדורגל המודרני.
- חצי גמר גביע הליגה: ליברפול – צ'לסי ישיר בספורט 1 ו-HD החל מ-21:45
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
- טוסו עם ספורט1 ו"LiveTickets" למנצ'סטר!
אבל ראו זה פלא, והעונה בולט במיוחד הפער בין הקבוצות שמצוידות בחלוץ כובש לבין אלה שנסמכות רק על קשרים התקפיים או חלוצים בינוניים. מנצ'סטר יונייטד שברה את הבנק בדיוק מהסיבה הזו כדי לרכוש את פלקאו – ומדשדשת גם בגלל ששלושת החלוצים שלה לא מצליחים להתעלות. מנצ'סטר סיטי הרגישה דחף מיוחד לצרף באמצע העונה את ווילפריד בוני, למרות שברשותה כבר שלושה חלוצים איכותיים ובריאים. ברצלונה רכשה את לואיס סוארס, למרות שפרשנים בספרד טוענים שהמיקום שלו במרכז הרחבה יוצר פקק למסי שמגיע מאחור.
יובנטוס מובילה את הליגה האיטלקית הרבה בזכות העובדה שקרלוס טבס כבש כבר 13 שערי ליגה, בשעה שלרומא אין חלוץ שפיץ של ממש והכובש המצטיין שלה הוא אדם ליאיץ' (6). אפילו פפ גווארדיולה – ממציא שיטת הטיקי-טאקה והוגה רעיון החלוץ המדומה – הבין בעונה שעברה שרצוי להוסיף לבאיירן מינכן חלוץ חוד אימתני ורכש את רוברט לבנדובסקי.
ג'ייסון ברט פרסם שלשום כתבה מעניינת בטלגרף הבריטי, שעסקה בהצלחה האדירה של חלוצים דרום אמריקאים באירופה. הנתונים היבשים, אגב, לא מותירים מקום לספק. את שלושת המקומות הראשונים בטבלת הכובשים של הליגה האיטלקית תופסים שחקנים ארגנטינים (טבס, איקארדי והיגוואין), את שלושת המקומות שאחרי כריסטיאנו רונאלדו ברשימת המפציצים בספרד תופסים מסי (ארגנטינה), ניימאר (ברזיל) וקרלוס באקה (קולומביה), וגם באנגליה – אם נתעלם מצ'רלי אוסטין שפרץ העונה בק.פ.ר – שלושת הכובשים המצטיינים הם דייגו קוסטה (ברזיל), סרחיו אגוארו (ארגנטינה) ואלכסיס סאנצ'ס (צ'ילה).
הסיבות להצלחה הדרום אמריקאית מגוונות מאוד. החל מכך שרוב השחקנים שמגיעים משם נולדים בבתים עניים ומבינים שעול הפרנסה של קהילה שלמה יושב להם על הכתפיים, וכלה בכך שרובם הפכו לחלוצים מסוכנים בזכות השטיקים הקטנים של כדורגל הרחוב.
כך או אחרת, את שתי הקבוצות שעברו את השינוי הגדול ביותר בגלל זהות האנשים שבחוד עוד לא הזכרנו. הן ייפגשו הערב באנפילד, במשחק הראשון של חצי גמר גביע הליגה האנגלי, במצב הפוך לחלוטין מזה שבו היו רק לפני שמונה חודשים. צ'לסי היא קבוצה דורסנית והחלטית מאז שצירפה לשורותיה את דייגו קוסטה, בזמן שליברפול הפכה אנמית וחסרת מעוף מאז שהחליפה את לואיס סוארס בפאביו בוריני, מריו באלוטלי וריקי למברט.
המנג'ר ברנדן רוג'רס אומנם ניסה אתמול לייצר תחושה של יציאה מהמשבר, וממבט חטוף נראה שהנתונים אפילו תומכים בכך. הקבוצה שלו הפסידה רק פעם אחת ב-14 המשחקים האחרונים ולא רשמה אף הפסד ליגה בשמונה מחזורים – מאז ההפסד למנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד לפני יותר מחודש.
מצד שני, אם בוחנים את המצב קצת יותר לעומק, ליברפול לא מצליחה להתעלות באמת פשוט כי אין לה חלוץ. אז נכון שדניאל סטארידג' נפצע במפתיע ותרם עד כה רק שני שערים, אבל השורה התחתונה היא שאף שחקן באדום לא הגיע בינתיים אפילו לחמישה שערי ליגה. למברט, אם תהיתם, כבש בינתיים שלושה שערים, באלוטלי הרשית פעמיים ובוריני פעם אחת. כמה עלובים נראים ששת השערים הללו על רקע 22 השערים של לואיס סוארס בתקופה המקבילה אשתקד – ובעונה שאותה התחיל עם הרחקה משמונת המשחקים הראשונים.
אז איפה הטעות? זו יכולה להיות ההסתמכות על שלישיית חלוצים שאחד מהם זקן מדי, אחד צעיר מדי ואחד פרובלמטי מדי. זה יכול להיות הפספוס שבאי ההחתמה של אלכסיס סאנצ'ס בקיץ, ויכול להיות שליברפול הייתה בינונית גם בעונה שעברה והשאירה לכולנו טעם טוב רק בגלל רצף הניצחונות המדהים שלה בשלושת החודשים האחרונים של העונה.
הכל יכול להיות, אבל זה פחות חשוב כרגע. הערב יצטרך רוג'רס לסמוך על הכובש המצטיין שלו העונה. הוא אומנם בן 34, הוא יעזוב את המועדון בקיץ והוא בכלל קשר, אבל הוא היחיד שפגש את הרשת כבר 10 פעמים העונה (בכל המסגרות).
סטיבן ג'רארד היה כבר על סף מעבר לצ'לסי בקיץ 2005. הסוכנים שלו סגרו עבורו את העסקה, אבל הוא החליט בסופו של דבר להישאר בבית, לא לכבוש לעולם נגד ליברפול ולספר לכל העולם שעדיף לו לזכות בפחות תארים, אבל לחלוק את השמחה שבזכייה עם אוהדי ליברפול. שער כזה לרשת של מוריניו הערב והתקרבות לגמר גמר גביע הליגה יכולים להיות סיום לא רע בכלל.
מה דעתך על הכתבה?