מאת: ניצן פלד צילומים: GettyImages
בני פילהאבר. השם מצלצל לכם מוכר? ובכן, למי שטיפה'לה גירד עכשיו קצת יותר מדי זמן בראש, תנו לי לעזור: זה איזה כדורגלן אמריקאי אחד עם עבר בפרמיירליג שלכל מיני אנשים בכדורגל הישראלי היו פעם מחשבות כיצד לגרום לו לנטוש את הרעיון של לשחק בנבחרת ארה"ב ולעבור לכחולבן ולאצטדיון רמת גן.
בסופו של דבר, פילהאבר בן ה-29 – יליד ריו דה ז'ניירו, נכד ליהודים שברחו מאירופה בשנות השלושים לברזיל שגדל בניו יורק – החליט לעבור מהנבחרת הצעירה של האמריקאים לאולימפית ומשם גם לבוגרת, בה רשם עד היום 41 הופעות.
אבל אם אתם חושבים שהקשר הזה, שאחרי שלא הצדיק מקום בבונדסליגה או באנגליה מצא עצמו מדלג לדנמרק ומשם ל-MLS, הוא סוג של פספוס עבור הנבחרת של אלי גוטמן, חכו שתראו מה המצב אצל היריבה שלה הערב. בוסניה והרצגובינה, כידוע, היא אחת משבע המדינות שנולדו בצורה זו או אחרת מפירוקה האלים של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (יחד עם סרביה, קרואטיה, סלובניה, מקדוניה, מונטנגרו וקוסובו). וכחלק מחבל ארץ שידע יותר מדי טלטלות, רבים ממוצא בוסני התפזרו להם ברחבי אירופה בחיפוש אחר חיים שלווים יותר, מסוכנים פחות, טובים יותר. אתם יודעים, ממש כמו הסבא והסבתא של פילהאבר.
מהזווית שמעניינת אותנו כרגע, הכדורגל הבוסני, לפיזור הזה יש תוצאות פחות כיפיות, עם אינספור כדורגלנים סופר מוכשרים, שלמרות מוצאם הבוסני משחקים עבור נבחרות אחרות. כמובן, צריך לזכור לשים את הכל בפרופורציות הנכונות. בכל זאת אנחנו מדברים על כדורגל ובוסניה עברה דברים קצת יותר גרועים מבריחת כשרונות אתלטיים. אלא שכיום, כשנבחרת בוסניה מגיעה למשחק מול ישראל לחלוטין בלי אף חלוץ בסגל, מספיק מבט אחד חטוף על פני הליגות הבכירות באירופה כדי לגלות עד כמה הכשרון שכן עומד לרשות סאפט סושיץ' רחוק מלמשש את הפוטנציאל של בוסניה כמדינת כדורגל.
לקראת המשחק הזה, אפשר לומר שבלי אדין דז'קו ו-ודאד איביסביץ' לישראל קצת שיחק המזל פה. אבל האמת היא שכל יריבה שפוגשת את בוסניה צריכה להרגיש שמישהו קצת ויתר לה. שהיא משחקת מול יריבה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. וכדי להבין עד כמה גדול הכישרון של יוצאי בוסניה לסוגיהם, ועד כמה המאבקים האלימים והפוליטיים של חבל הארץ הזה השפיעו בסופו של דבר גם על נבחרת הכדורגל של בוסניה, קבלו את הרשימה הבאה: 11 שחקנים פעילים, שעונים על הקריטריון הפשוט הזה: הם ממוצא בוסני כלשהו. זאת אומרת, או שאחד מההורים שלהם היה בוסני או נולד שם, או שהם עצמם נולדו בשטחה של בוסניה (כשזו עוד הייתה חלק ממדינה אחרת).
שוער: סמיר הנדנוביץ', בן 30, אינטר, 73 הופעות במדי סלובניה, בן להורים בוסנים. בשני משפטים: אחרי חמש עונות מעולות באודינזה הפך בשנים האחרונות לשוער הראשון של אינטר, ושמו נקשר לא פעם בכמה מהקבוצות העשירות של גרמניה ואנגליה. מהשוערים הטובים בסרייה A.
זה יכול היה להיות השוער שלהם. סמיר הנדנוביץ'
מגן שמאלי: דריו סרנה, בן 32, שחטאר דונייצק, 120 הופעות במדי קרואטיה, נולד על גבול הרצגובינה לאב בוסני. בשני משפטים: מהסיבות הבולטות לכך ששחטאר דונייצק היא כבר חברה קבועה בליגת האלופות, כולל כמה ביקורים בשלבים היותר מתקדמים, ושקרואטיה כמעט ולא מפספסת עלייה לטורנירים גדולים כבר למעלה מעשור. לא ברור איך אף פעם לא יצא למועדון גדול כי הוא לגמרי ברמה.
מגן ימני: ודראן צ'ורלוקה, בן 28, לוקומוטיב מוסקבה, 77 הופעות בקרואטיה, יליד בוסניה. בשני משפטים: עם יותר מ-150 הופעות בסיטי ובטוטנהאם, ומקום קבוע בהרכב הקרואטי, צ'ורלוקה כבר מזמן הוכיח שהוא מספיק טוב לרמות הגבוהות ביותר. שולמו עבורו בקריירה דמי העברה של כ-20 מליון פאונד.
בלם: דיאן לוברן, בן 25, ליברפול, 30 הופעות בקרואטיה, יליד בוסניה (להורים קרואטים). בשני משפטים: עליו רק בקיץ האחרון שילמו 20 מליון פאונד – ליברפול הביאה אותו אחרי עונה מעולה בסאות'המפטון (שקנתה אותו קיץ קודם ב-8.5 מליון פאונד) כחלק ממסע הרכש שלה. האדומים בונים עליו לשמש בלם העתיד של המועדון.
בלם: נבן סובוטיץ', בן 25, בורוסיה דורטמונד, 36 הופעות בסרביה, יליד בוסניה (להורים סרבו-בוסנים). בשני משפטים: שתי אליפויות גרמניה, גביע (כולל דאבל), גמר ליגת האלופות – בכולם היה שחקן מרכזי בהצלחה המדהימה הזו של דורטמונד. לצד לוברן היה מייצר את אחד ממרכזי ההגנה האיכותיים והמבטיחים באירופה כולה.
וזה יכול היה להיות הבלם שלהם. לוברן
קשר אחורי: זדראבקו קוזמנוביץ', בן 27, אינטר, 50 הופעות בסרביה, בן להורים סרבו-בוסנים. בשני משפטים: הצליח בשווייץ (בה נולד), הצליח בפיורנטינה, הצליח בשטוטגרט, עוד מחכה להשאיר חותם באינטר. בגילו סביר להניח ששיאו מאחוריו, אבל אין יותר מדי נבחרות שהיו מוותרות על שחקן ברמתו.
קשר מרכזי: זלאטקו יונוזוביץ', בן 27, ורדר ברמן, 32 הופעות באוסטריה, בן להורים ממוצא בוסני. בשני משפטים: מעמדה מעט יותר אחורית בקישור ביחס לכישרון ההתקפי שיש לו ברגליים, יונוזוביץ' הוא חתיכת שחקן מלהיב שמצליח להיות גם אפקטיבי בפעולות היותר אפורות שקשר מרכזי אמור לבצע. ועדיין, רגל ימין כזו לא פוגשים בכל יום.
קשר התקפי: אלן חלילוביץ', בן 18, ברצלונה ב', 7 הופעות בקרואטיה, בן לאב בוסני. בשני משפטים: נבזבז את אחד מהם כדי להזכיר שהאבא הבוסני שלו זה סיאד, שזכה עם הפועל באר שבע בגביע המדינה. ובמשפט השני נגיד שברסה זכתה בו בעונה שעברה אחרי שכל קבוצה גדולה שמכבדת את עצמה ניסתה להנחית אצלה את הכישרון הענק הבא.
אבא שלו הביא גביע להפועל באר שבע. אלן חלילוביץ'
קשר התקפי: מארקו מארין, בן 25, פיורנטינה, 16 הופעות בנבחרת גרמניה, יליד בוסניה.
בשני משפטים: כשרון גדול בגילאים הצעירים יותר שבמעבר לבוגרים לא הפך לכוכב ענק, אבל עם שתי זכיות רצופות בליגה האירופאית (צ'לסי 2013, סביליה 2014) והשתייכות לרוטציה בסגל הבוגר של אלופת העולם, אפשר לומר שהמצב שלו בסדר. עבור נבחרת כמו בוסניה הנוכחית היה מדובר בבאנקר בהרכב.
חלוץ: מלאדן פטריץ', בן 33, פנאתינייקוס, 45 הופעות בקרואטיה, יליד בוסניה.
בשני משפטים: האמת היא שהתכוונתי להכניס לכאן את מריו מנדזוקיץ', שנולד בסמוך לגבול הבוסני ובוויקיפדיה נטען שהוא ממוצא בוסני, אבל התקשיתי למצוא לכך סימוכין – מה שפתח את הדלת לחלוץ הוותיק הזה, שעבר המון בקריירה ועדיין יכול לעזור לקבוצות כדורגל. אמנם שיאו מאחוריו, אבל לצד החלוץ השני שפותח כאן בהרכב, היכולות שלו בהחלט מספקות.
חלוץ: זלאטן איברהימוביץ'. נעים מאוד.
אז מה אתם חושבים, ישראל הייתה מוציאה נקודה מול החבר'ה האלה?
מה דעתך על הכתבה?