"המון אנשים בעולם לא רצו שישראל תהיה באולימפיאדה"

עם שלל היסטורי של שלוש מדליות אולימפיות, נבחרת הג'ודו חזרה הערב (ראשון) מפריז לישראל וזכתה לקבלת פנים חמה במיוחד בנתב"ג. אמנם היום האחרון לא הניב שחזור של ההצלחה הקבוצתית מטוקיו, אבל הג'ודו הוכיח שהוא הענף האולימפי הבכיר של ישראל וקבע שיא חדש בזכות מדליות הכסף של ענבר לניר ורז הרשקו ומדליית הארד של פיטר פלצ'יק. מדובר במחצית מסך המדליות הישראליות בפריז 2024 (עד כה, לפחות), וסך הכול תשע מדליות מתוך ה-19 שיש בתולדות ישראל.

יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי נאם ראשון במסיבת העיתונאים: "זה מטורף מה שקרה. כשאני מבין ששני מביא נבחרת של שבע נשים שמגיעות לאולימפיאדה ומתחרות ועשו הכל כדי להצליח, זה הישג מטורף. כל מי שאוהב וצופה בטלוויזיה – שיגיע לג'ודו. זה ענף שעושה טוב גם לנשים וגם לגברים".

פונטי פרץ בבכי כשדיבר על אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים שנסע למשחקים בפריז זמן קצר אחרי ששכל את בנו עומר: "אציין את אורן סמדג'ה שהיה חניך שלי, שקשה לי לדבר עליו. אני מכיר אותו מגיל 4, לקחתי אותו כשהיה בן 17 כספורטאי. אימנתי אותו והאמנתי בו בכל מחיר שהוא יביא מדליה אולימפית, הוא זכה בה בגיל 22. קרה אסון, אני לא יודע איך אבא קובר את הילד שלו. זה קשה, אורן נמצא במקום אחר לגמרי. אני מקווה מאוד שהוא ייצא מזה ויחזור לאמן את הגברים. מהרגע של האסון הוא היה סגור, קשה לי לדבר איתו. זו חתיכת מעמסה בשבילו להסביר לי מה לעשות, אם הוא ירצה לאמן הוא יאמן, אם ירצה להיות בתפקיד אחר הוא יקבל כל מה שירצה. אני לא רוצה להיכנס לזה כי אני ישר בוכה. הוא יקבל מה שהוא רוצה".

פונטי הודה לשני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים: "על שני אני יכול להגיד הרבה דברים. אני יודע מי זה שני, גם הוא היה חניך שלי וזה פשוט מטורף שיש לנו שתי ספורטאיות בגמר האולימפי. זו הייתה הצלחה מדהימה".

לסיום, הוסיף היו"ר: "אני רוצה להגיד לכל הספורטאים והספורטאיות שעשו הכל כדי לנצח, גם הם היו מצוינים – לא רק מי שזכה במדליות".

פלצ'יק סיפר: "כשהגענו לכפר האולימפי היינו בתוך בועה. לא עניין אותנו שום דבר אחר, אלא רק המשימה. הגענו לשם בתחושת שליחות, ידענו שהמשחקים האולימפיים האלה מיוחדים מההיבט הזה, כי אנחנו ידענו את הטרגדיה הכי גדולה בתולדות מדינת ישראל. הייתה לנו אחריות גדולה וידענו בכל קרב שיש לזה השלכות. המטרה הגדולה ביותר הייתה להניף את דגל ישראל כמה שיותר גבוה, על אפם ועל חמתם של כל אלה שרצו להחרים אותנו".

על האיומים שספג: "ברמה האישית עברתי תקופה לא פשוטה לפני האולימפיאדה, ברשתות הותקפתי על ידי בוטים איראניים בכל פוסט. חדירות לפרטיות, לקחו פוסט שלי מתחילת המלחמה וניסו דרכו להחתים על איזושהי עצומה שחתמו עליה המון אנשים בחו"ל וניסו ממש להחרים אותי במשחקים האולימפיים. וכשנודע לעולם שאני נושא הדגל, הדבר הזה העלה הילוך. אני רוצה להודות לכל מי שתפקד בגזרות האלה".

מדליסט הארד המשיך: "זה כל כך לא מובן מאליו שהצלחנו לעשות את זה, הרגשנו שהמון אנשים בעולם לא רצו שישראל תשתתף במשחקים האולימפיים. למרות זאת, הבאנו עד כה שש מדליות אולימפיות, אחת מזהב, השמענו את 'התקווה'. זה הניצחון הכי גדול של מדינת ישראל – על הבמה הכי גדולה, מול מיליארדי צופים".

פלצ'יק הוסיף: "אני רוצה להגיד תודה רבה לאשתי דניאל, המלכה שלי. המסר העיקרי הוא שלצדנו, שאנחנו נמצאים בפרונט, יש כל כך הרבה אנשים שתומכים בצורה אדירה. תודה למשפחה המדהימה שלי, הצוות המקצועי שלי, אורן שפונטי דיבר עליו בכזאת רגישות. גיא פוגל, גולן פולק שליווה אותי אישית".

הרשקו שנעצרה בגמר במשקל הפתוח: "כל כך מאושרת להגשים את החלום שלי. יש לי תחושת החמצה על הגמר, שהייתי נגיעה מהזהב. זה ביאס אותי קצת, אבל אני כן מסתכלת על הדברים החיוביים. חלמתי על זה הרבה שנים, זה לא תמיד היה פשוט, לא תמיד הכל היה ורוד ושמח. כל יום קמתי לעבוד קשה, זה גם בזכות שני הרשקו, המאמן שלי שהאמין בי והראה לי את הדרך גם כשלא ידעתי מה אני רוצה לעשות. אלו המדים שלי שאני יכולה לשים, להניף את הדגל הכי גבוה ולהראות לכולם שעם ישראל חי".

לניר אמרה: "קבלת הפנים הייתה מציפה מאוד. רציתי להודות לכל מי שבא, המשפחות והחברים הקרובים. לייצג את המדינה בימים האלה זו שליחות אדירה, לא משהו שחשבתי עליו כשהתחלתי בג'ודו בגיל שש. 18 שנה אחר כך, לשבת פה עם מדליה אולימפית על הצוואר – אני לא מאמינה שאני בסיטואציה הזאת. אני רק אנצל את ההזדמנות לשלוח חיבוק וחיזוק חם לכל אזרחי המדינה, כל מי שנפגע בגוף ובנפש, לכל משפחות החטופים. אמנם אנחנו אלה שחוזרים עם מדליה הביתה, אבל אנחנו מייצגים אנשים שעובדים קשה מאחורי הקלעים, ולפעמים אפילו בוחרים לא לקחת קרדיט למרות שמגיע להם".

מאמן נבחרת הנשים שני הרשקו אמר: "אני רוצה להודות למשפחה שלי שנמצאת כאן בהרכב כמעט מלא. תודה לפונטי, שאנשים אולי לא יודעים – אבל אני בצורה כזאת או אחרת ביחד איתו מאז סוף שנות השמונים. זה פשוט משוגע. הקריירה המשמעותית שלו כמאמן ואחר כך כיו"ר, עשינו אותה יחד".