במובנים רבים המשחקים האולימפיים בפריז היו אסקפיזם מושלם לישראלים, שהראו את הצד היפה של הישראליות ושל הרוח הספורטיבית, כשהמשלחת שלנו חוזרת עם הישג שיא של שבע מדליות ומעניקה גם לצופים מהבית רגעי בריחה של התרגשות וגאווה, בימים של המתנה מתוחה ואיומים על הבית.
בתור מי שעודדה וחוותה את המשלחת בפריז בתחרויות השונות, עברתי יחד עם הקהל הישראלי קשת של רגשות וחוויות במובן האישי, לצד זווית מקצועית של ספורטאית, מנכ"לית ערכים בספורט וחוקרת דיפלומטיית ספורט. השילוב של הרגשי והמקצועי הוליד אצלי שבע תובנות בסימן ערכים, כמספר המדליות, המהדהד את התאריך שבו השתנו החברה והמדינה בישראל לעד, ה-7 באוקטובר.
1. חירות – המשחקים האולימפיים בפריז שואפים לייצג ולהפיץ את רעיון החירות כמושג מרכזי ואוניברסאלי שמאחד את כל המשתתפים. זכותם של אנשים להיות חופשיים מדיכוי ועריצות. בעצם המשחקים האולימפיים היא פלטפורמה גלובלית שבה ספורטאים יכולים להביע את עצמם ואת תרבותם. זאת הסיבה שספורטאים מבלרוס ורוסיה- למרות האיסור להשתתפות במשחקים האולימפיים כמדינה- השתתפו "ללא ייצוג מדינתי" כספורטאים ניטרליים בענפים אישיים על אף הנסיבות. כך גם "משלחת הפליטים" שלראשונה התחרתה תחת סמל קבוצתי משלה. במרכז הסמל ישנו לב המייצג את השייכות ואת התקווה שהספורט מעניק לספורטאים ועקורים מסביב לעולם.
2. שוויון – אחד הערכים הכי מרכזיים בתנועה האולימפית הבינלאומית והישראלי בפרט. הביטוי המרכזי והמרגש בעיני לערך זה הוא בבחירת הלוגו למשחקים האולימפיים בפריז 2024 , משותף לראשונה למשחקים האולימפיים והפראלימפיים, מה שמדגיש את השוויון בין כל הספורטאים והספורטאיות. לראשונה גם מופיע אלמנט נשי בלוגו, כחלק מהשאיפה לשוויון מגדרי, שבאה לידי ביטוי במספר המשתתפות שהיה לראשונה זהה למספר הספורטאים הגברים.
3. אחווה -מתייחס לרעיון של סולידריות חברתית וביטוי לעבודה יחד ולתמוך אחד בשני בחתירה למטרות משותפות. בעולם של אינדיבידואליזם ובאירוע תחרותי כמו המשחקים האולימפיים מחוות של סולידריות חברתית הן ללא ספק מרשימות ומרגשות. דוגמה לכך הייתה כשהמתעמלות האמריקאיות סימון ביילס וג'ורדן ציילס קדו במחווה לרבקה אנדרדה הברזיאלית שסיימה במקום הראשון בגמר הקרקע. גם מחוות קהל היו ולא מעט. הרומן בין הקהל לספורטאים הוא ליבה הפועם של התחרות, יש יגידו הדלק לניצחון. " אוטה" "אוטה" קרא הקהל שהתאושש גם הוא מהלם כשהג'ודוקא הפסידה באיפון בשמינית הגמר. היפנית בת ה24 שלא הפסידה מ 2019 קרסה לזרועות מאמנה בבכי קורע לב. רגע ספורטיבי שהרטיט את כל ללבבות הקהל.
4. קהילה -הוועדה המארגנת בפריז השקיעה רבות בשיתוף ציבור ובחיבור התושבים למשחקים האולימפיים, לרבות השקעה במתחמי פאן זון במהלך כל ימי ושעות התחרויות ואירועי ערב לאוהדים. מתוך תכנון וחשיבה שרואה את הקהל במרכז נוצר סמי כפר אולימפי, בו כולנו הרגשנו לרגע חלק מקהילה אחת השותפה לרעיון וחוויה הגדולה מאיתנו. הדגלים, השירה, הצבעים והפאתוס הלאומי הצרפתי הורגשו בכל פינה. אבל כמעודדת משוחדת, מדליית הזהב שלי מוקדשת לקהל הישראלי, שבכל תחרות הפגין נוכחות ועידוד כאילו היה זה משחק ביתי. אלו היו לגמרי רגעי שיא בחיבור בין הקהילה הישראלית בפרט והקהילה היהודית בצרפת בכלל, שיחד עטפה את המשלחת בחיבוק ציוני מהבית.
5. קיימות – אחד מהערכים המובילים שהתנועה האולימפית חרטה על דגלה היא איכות הסביבה, קיימות, להשאיר עולם טוב יותר עבור הדורות הבאים. על כן בפריז הוצבו סטנדרטים גבוהים של אנרגיה מתחדשת, מחזור וניהול פסולת כמו שימוש חוזר בכוסות השתיה ללא מכירת בקבוקים באזורי המשחקים, הפחתת השימוש ברכב ע"י תכנון אזורי שמקרב בין האירועים. הוקדשה מחשבה לבניית מתקנים רב שימושיים שיישארו אחרי המשחקים וישאירו מורשת חיובית להמשך פיתוח העיר ותרומה לשמירה על הסביבה.
6. סובלנות – ספורט הוא פלטפורמה לחיבור בין עמים ומדינות בסכסוך. דבר זה בא לידי ביטוי למשל כאשר דגלי פלסטין הונפו לצד דגלי ישראל כשעלה למזרן עומר יאסר עיסמאיל ספורטאי הטקאונדו הפלסטינאי האולימפי הראשון. במקרה אחר והפוך עמאר בן יחלף האלג'רי פסל את עצמו בקרב מול טוהר בוטובול .אחת ההופעות הספורטיביות היותר מרשימות היה של שופט הג'ודו מישראל עופר בן צבי, שניהל את הקרב בין הספורטאים מבחריין ותורכיה, שעבר ללא כל דרמה. במקרה אחר, לאחר ניצחונה של הג'ודוקא מאיה גושן, יריבתה הטורקייה סירבה ללחוץ את ידה של הישראלית. גושן התעלתה ולא ויתרה, ניגשה שוב ולבסוף הושלמה לחיצת היד.
7. מורשת – זיכרון רצח י"א הספורטאים במינכן. ציפיתי שבטקס הפתיחה למשחקים האולימפיים בפריז רצח הספורטאים במשחקי 1974 יזכה לאיזכור מכבד, שלא לדבר על דקת דומייה, בדומה לטוקיו. לצערי לא היה. גם טקס לזכר י"א חללי מינכן, שהיה אמור להתקיים בתאריך 24 ביולי במעמד נשיא המדינה הרצוג בבית העירייה בפריז נדחה ל- 6 מאוגוסט בית השגריר הצרפתי בשל סוגיות בטחון ואבטחה. אך לפחות בהקשר הזה, "מעז יצא מתוק" כאשר הטקס התקיים לאחר שהמשלחת הישראלית זכתה במדליה השישית: לאחר שהתקווה הושמעה עם מדליית הזהב של תום ראובני ולאחר שיעל ארד העניקה לרז הרשקו את מדליית הכסף כחברת הוועד האולימפי הבינלאומי כ- 32 שנה אחרי שזכתה בה בעצמה. ולאחר שענבר לניר סחפה היכל שלם ומדליית הכסף של קנטור שהוקדשה לאלופה לי קורזיץ. אחרי הנפת דגל ישראל גם באולם ההתעמלות BERCY. וכמובן אחרי שאורן סמדג'ה ופיטר פלצ'יק ריגשו מדינה שלמה עם החיבוק שלא הותיר עין יבשה. ואי אפשר בלי לציין את חמשת המופלאות שחתמו עבורנו את המשחקים במדליה שביעית משמעותית כל כך.
אורות אייפל לרגע סיפקו לנו אסקפיזם רומנטי ובריחה זמנית מהסטרס של החיים בארץ, כמו גם הזדמנות להראות ישראל אחרת, שזוכה להישגים בזירה הבינלאומית ותשואות מהשופטים ומהעולם כולו. מדובר בהזדמנות לניצחון גם בזירה הדיפלומטית תוך אימוץ תוכנית אסטרטגית סדורה למיצוי הפוטנציאל הטמון בזירת הספורט הבינלאומית, תוך קביעת מטרות ודרכי פעולה כבר מעכשיו, כתפיסה ולא כאוסף של מהלכים רנדומליים על בסיס קשרים אישיים. את ישראל היפה כולם ראו בשבועות האחרונים, עכשיו יש לבחון איך לתעל אותם בזירה הבינלאומית באמצעות דיפלומטיית ספורט.
בתאל גרבי, מנכ"לית ערכים בספורט, חוקרת במרכז לדיפלומטיית ספורט באונ' בן גוריון
מה דעתך על הכתבה?