נבחרת השחייה רותחת אחרי פריז: "אם הצוות הזה נשאר, רובנו לא ימשיך לשחות"

.

כבר עשרה ימים מאז שחזרה מהמשחקים האולימפיים בפריז, ונבחרת השחייה של ישראל עדיין רותחת. סיפור אי ההתייצבות של אנסטסיה גורבנקו לגמר ה-200 מטר מעורב אישי בגלל טעות בשיקול הדעת מצד הצוות המקצועי, כך מסתבר, הוא רק קצה הקרחון של מה שמרגישים חלק ניכר מהשחיינים.

דניס לוקטב בן ה-24 הוא מהוותיקים בנבחרת הזו, ובפריז הוא השתתף במקצה השליחים 4X200 חופשי ושחה בעצמו ב-200 חופשי, משחה בו הוא שיאן ישראל. לוקטב סיפר היום בשיחה עם וואלה ספורט מה הוא וחבריו מרגישים: "אני יכול להגיד לך, בשמי ובשם רוב השחיינים שהיו בפריז, שהרגשנו מופקרים. אנחנו רק יכולים לקנא בהתנהלות המקצועית והניהולית של איגודי ההתעמלות, הג'ודו והשייט. אנחנו לא קיבלנו שום דבר שדומה לזה, לא הרגשנו גב ולא צוות מקצועי-ניהולי שיודע לכוון אותנו. אני אומר בשמי שאם הצוות הזה ממשיך איתנו, אני אעשה פניית פרסה וכך יעשו גם רבים מחבריי".

לוקטב ממשיך: "אני קורא ושומע את אנסטסיה גורבנקו וזה שלא שחתה את ה-200 מעורב. איזה מן דבר זה? היא האחרונה שאפשר לבוא אליה בטענות. איפה היה הצוות המקצועי שיגיד לה שהיא צריכה להיות בבריכה ולחכות לאפשרות שמישהי לא תשתתף בגמר? בשביל מה לקחו אותנו לערב סיכום בפריז של כל הנבחרת כשיש לפניה אפשרות לשחות בגמר? לא ייתכן שאנשי הצוות המקצועי הסתובבו כאילו הכל בסדר וזו הייתה בסך הכל טעות קטנה, בזמן שהיא חוטפת את כל האש".

לוקטב לא מסיר אחריות מעצמו ומחבריו: "בטח שלא הופענו טוב בפריז, בוודאי שהיינו צריכים לתת יותר. אבל מה עם האיגוד? מה עם אלה שהיו איתנו שם ומעולם לא עשו אולימפיאדה? איך אפשר להשוות את מה שקיבלנו למאמנים אולימפיים כמו גל פרידמן, אורן סמדג'ה או שחר צוברי, שהיו בעצמם ספורטאים אולימפיים? איפה הגב שארטיום דולגופיאט מקבל מכל איגוד ההתעמלות, לעומת מה שאנחנו קיבלנו? אני לא מסיר אחריות מעלינו, אבל מה עם האחריות שצריכים לקחת אנשי המקצוע שאמורים להדריך אותנו, לכוון אותנו, להורות לנו מה לעשות. לא מקרי שנבחרת כזו גדולה, של 17 שחיינים, לא עשתה את שלה ולא מיצתה את הפוטנציאל שלה. איך יכול להיות שאת ההכנה האחרונה לפני פריז בוחרים לעשות בנאפולי, בבריכה בינונית מאוד עם מים חמים, בלי דגלים וציוד מתאים לאימוני שליחים? ככה הגענו למשחקים, ממתקן כזה. זו לא הייתה הכנה ראויה לפריז".