מאת: מיכאל יוכין צילומים: Gettyimages
בעונה שעברה, כאשר צ'לסי התארחה בפריז ברבע גמר ליגת האלופות, דויד לואיז הבקיע שער עצמי. אסקיאל לאבצי ניגש לבעיטה חופשית, הכדור הטעה את ההגנה ואת השוער פטר צ'ך ועשה את דרכו פנימה.
- "מוריניו לא התאמץ להשאיר אותי"
- רוצים לטוס לדרבי של לונדון על חשבוננו?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
הברזילאי ניסה להציל את המצב, אך עשה זאת באופן מגושם במיוחד, ושמו נרשם על לוח התוצאות שהראה 1:2 לסן ז'רמן. בתוספת הזמן, כאשר חבייר פאסטורה עשה סלאלום נהדר ברחבה וקבע 1:3, דויד לואיז רק הסתכל עליו מהצד במקום לנסות להוציא לו את הכדור. בקיצור, זה לא היה משחק שירצה לזכור.
כעבור שבוע, במשחק הגומלין בסטמפורד ברידג', חגג הברזילאי כמו מטורף את הקאמבק הנהדר. הוא בישל את השער הראשון לאנדרה שורלה לפני ההפסקה. הוא קפץ על דמבה בה בערימת השחקנים שלא ידעו את נפשם מרוב שמחה כאשר הסנגלי הכניע מקרוב את סלבאטורה סיריגו בדקה ה-87. באותו רגע נדמה היה לכחולים שהם מסוגלים, עם מזל ואופי, ללכת עד הסוף ולהניף את הגביע בפעם השניה תוך שלוש שנים. אתלטיקו מדריד שמה קץ לתקוות אלה, ודויד לואיז נותר רק עם הזיכרונות מ-2012.
אלה זיכרונות מתוקים מאוד, גם אם כואבים. הברזילאי לא היה כשיר לגמר מול באיירן מינכן באליאנץ ארנה, אבל ידע שהוא חייב לעשות הכל כדי לשחק, במיוחד לאור חסרונם של ברניסלאב איבאנוביץ' וג'ון טרי. הוא שכנע את רוברטו די מתאו לתת לו לעלות למגרש, ומשך את עצמו אל מעבר לקצה גבול היכולת. לא 90 דקות, אלא 120. ואז הבקיע פנדל בדו קרב הדרמטי והגשים את החלום האישי שלו, ואת חלומו של רומן אברמוביץ'. כמה שהברון הרוסי שמח לחבק אותו.
תרומתו של דויד לואיז גדולה הרבה יותר ממעשיו על המגרש – הוא קריטי במיוחד לאווירה בחדר ההלבשה. הברזילאי הוא ליצן במובן הטוב של המילה, משתדל לגרום לכל אחד מחבריו לחייך, עוזר להתגבר על כל המכשולים. לא קל להוציא לו את הרוח מהמפרשים, כי הוא חזק מנטלית. הוא מודע היטב לכך שאינו השחקן המושלם, ומוכן להודות בכל טעויות, אבל לא נותן לביקורת להכניס אותו לדיכאון.
ואולם, האיש שמשדר אהבה רוצה לקבל גם אהבה בחזרה. זה טבעי ופשוט. התחושה הזו נעלמה מבחינת דויד לואיז בעונה שעברה. ב-2012, במהלך החגיגות במינכן, רבים ראו אותו הופך לאגדה של צ'לסי לשנים ארוכות, על אף כל המחדלים שהוא עושה מבחינה טקטית. רפא בניטס שידרג אותו בעונה שלאחר מכן במשחקים לא מעטים לקשר, וזו התבררה כהברקה מופלאה. בעמדה זו באים לידי ביטוי ראיית המשחק של הברזילאי ויכולותיו הטכניות, בעוד שגיאות במיקום הרסניות הרבה פחות. אלא שז'וזה מוריניו ראה את המצב אחרת.
בתחילת העונה שעברה סירב הפורטוגלי לשבץ את דויד לואיז בקישור. בהמשך עשה זאת, ובשני המשחקים מול הפריזאים היה זה תפקידו במגרש, בעוד טרי וגארי קייהיל הפכו לצמד הבלמים הקבוע. אבל הוא לא עשה את זה בלב שלם, וגם השחקן עצמו, אולי מתוך הרגל, מעדיף להיות במרכז ההגנה. בקיצור, כאשר תכנן מוריניו את עונת 2014/15, דויד לואיז ממש לא היה שחקן הרכב קבוע מבחינתו, אלא במקרה הטוב אופציה לסתימת חורים ברוטציה. כאשר מציעים לך 50 מיליון ליש"ט תמורת כוכב שעונה להגדרה זו, אתה פשוט לא יכול לסרב.
גם דויד לואיז עצמו שמח לעזוב. ללא חיוך וללא שמחת חיים, לכדורגל אין ערך מבחינתו. העסקה נסגרה במהירות. הבלם רצה להיות סגור על עתידו כדי להתרכז באופן מלא במונדיאל, בעוד צ'לסי חששה שהמונדיאל הזה הוא שיגרום למחירו לרדת. ובצדק חששה. דויד לואיז אמנם הפגין לב ענק, ואף כבש שער עצום לרשת קולומביה ברבע הגמר, אבל יכולתו בעורף היתה פושרת בלשון המעטה, ובחצי הגמר מול גרמניה, כאשר טיאגו סילבה המושעה לא היה לצידו, הגיעה הקטסטרופה. את השביעיה הזו, ואת הדמעות שבאו אחריה, דויד לואיז לא ישכח לעולם. גם ברזיל לא תשכח.
אז היתה לו עונה מתסכלת בסטמפורד ברידג' וגביע עולם שנגמר בטרגדיה ספורטיבית, אבל את העונה החל דויד לואיז שוב במצב רוח מרומם. חשבון הבנק שלו מרגיש מצוין, וגם יכולתו על המגרש היתה חיובית. בתקופה האחרונה חלה נסיגה מסוימת, והפריזאים סופגים הרבה יותר מדי בליגה הצרפתית. במקום לדרוס אותה, הם נאבקים בקרב קשה מאוד מול ליון ומארסיי, והאליפות ממש לא בטוחה. מעמדו של לורן בלאן על הקווים מתחיל להתערער בהדרגה.
את המעמד הזה הוא יכול לשקם אם ינקום בצ'לסי. שורלה כבר עבר לוופסבורג, דמבה בה נזרק לבשיקטש, אז הגיבורים של העונה שעברה לא יהרסו לו את החגיגה. מצד שני, האתגר החדש קשה אף יותר. בעונה שעברה שמח בלאן לראות את דויד לואיז מבקיע לרשת הלא נכונה ועושה חורים בעורף. העונה הוא מחכה מהבלם הברזילאי להפגין יכולת טובה, ואולי להבקיע שוב לרשת הכחולים. והכוכב עצמו? כאשר התבקש להשוות בין שני המאמנים, השיב דויד לואיז: "שניהם מכוערים". איך אפשר לא לאהוב אותו?
מה דעתך על הכתבה?