מאת: מיכאל יוכין צילומים: gettyimages
בחיים יש הרבה מאוד אירוניה. בעולם כבר נכתבו מיליוני מילים על העבר המשותף של פפ גוארדיולה וז'וזה מוריניו בברצלונה, אבל הקשר בין המיוחד ללורן בלאן במועדון הקטאלוני מתוקשר הרבה פחות. זה לא אומר שהוא היה פחות חשוב.
- פאולו סוזה מסכם עונה בליגת האלופות
- התחליף של ברצלונה למרקו רויס: דוגלאס קוסטה
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
בימיו כשחקן, היה בלאן אחד הבלמים האלגנטיים ביותר בעולם, וכלל לא מפתיע שיוהאן קרויף חשק לראות את הצרפתי בברצלונה. בקיץ 1996 שיכנע ההולנדי את הכוכב להגיע מאוקזר, שזכתה זה עתה בדאבל היסטורי בצרפת, לקאמפ נואו, אך באופן ביזארי פוטר בדיוק ביום בו חתם בלאן על החוזה. כך, במקום לעבוד עם קרויף, מצא את עצמו הרכש החדש עם בובי רובסון, שלא ידע צרפתית. מוריניו, שהגיע על תקן עוזר ומתורגמן גם יחד, הוא זה שהעביר את ההוראות, ובין השניים נוצרו קשרי ידידות. אחרי הכל, הם היו קרובים מאוד בגיל – מוריניו מבוגר מבלאן בפחות מ-3 שנים.
העונה של בלאן בקטלוניה לא הייתה מוצלחת בלשון המעטה. הוא לא השתלב במערך, סבל מפציעות, והחליט לעזוב אחרי שהחמיץ בשל אחת מהן את גמר גביע המחזיקות, שהיה – באופן משעשע למדי – דווקא נגד פריז סן ז'רמן. גם את הזכייה בגביע הספרדי, בגמר מול בטיס, פספס הצרפתי מאותה הסיבה. אז שיתוף הפעולה בינו לבין מוריניו נמשך פחות משנה, אבל ההערכה ההדדית העמוקה נשארה לנצח, למרות ניסיון חיים שונה והשקפות עולם לא דומות.
בלאן ומוריניו. ההערכה ההדדית העמוקה נשארה לנצח
קרויף לא היה היחיד שהעריץ את בלאן. גם אלכס פרגוסון שאף במשך תקופה ארוכה להביא את הצרפתי לאולד טראפורד, והגשים בסופו של דבר את החלום ב-2001. הבלם כבר היה בשלהי הקריירה, וגם ההרפתקה הזו לא זכורה לאוהדי מנצ'סטר יונייטד כמדהימה. לפחות הוא פרש ב-2003 עם אליפות, השנייה בחייו, גם אם תרומתו לתואר לא הייתה משמעותית במיוחד. את השנים הטובות ביותר בילה לורן בקבוצות בכירות הרבה פחות, כמו מונפליה וסנט אטיין. אפילו במארסיי ובאינטר הוא סיים בידיים ריקות. את עיקר התהילה הוא קטף במדי הנבחרת הלאומית.
את הנשיקות לקרחתו של פביאן בארטז במהלך המונדיאל הביתי ב-1998 אי אפשר לשכוח. הוא הנהיג את אחת ההגנות הטובות בתולדות המשחק, עם מרסל דסאי לצידו, וליליאן טוראם וביצ'נטה ליזראזו באגפים, והיה לדעת רבים סוג של מאמן על המגרש. את גמר גביע העולם הוא פספס בגלל כרטיס אדום שנוי במחלוקת בגין תקרית עם סלאבן ביליץ' הקרואטי בחצי הגמר, אבל בגמר יורו 2000 היה על המגרש, ושני התארים רשומים על שמו. לא מפתיע שהאיש אשר כונה הנשיא מגיל צעיר בחר להמשיך את הקריירה כמאמן. מפתיע שלקח לו 4 שנים כדי לקחת את התפקיד הראשון.
בלאן, בארטז והמנהג הקבוע לפני המשחקים
מאז חתם בבורדו ב-2007 ועד היום, בלאן הוא אחד המאמנים האלגנטיים שתמצאו. הוא שומר על פאסון, לא נגרר לפרובוקציות ומשדר סמכותיות. הכריזמה שלו שקטה. במובנים מסוימים, הוא ההיפך ממוריניו. אצל הפורטוגלי, המסר תמיד היה ויישאר "כל העולם נגדנו". אצל הצרפתי כל כוח השכנוע מכוון תמיד פנימה, והוא לא נוהג בדרך כלל להתעסק ביריבים ולשפוט אותם.
זו אחת הסיבות המרכזיות להצלחתו בבורדו, אותה הוביל לאליפות ב-2009 ולרבע גמר ליגת האלופות ב-2010. זו הסיבה העיקרית בגללה מונה על ידי ההתאחדות הצרפתית להחזיר את הכבוד לנבחרת אחרי הפיאסקו המחפיר במונדיאל בדרום אפריקה שסיים את הקדנציה האומללה של ריימון דומנק. הצעד הראשון של בלאן היה לנפות מהסגל את כל הכוכבים שהיו שותפים לביזיון, בהמשך הוא חינך אותם והחזיר את רובם. במשך שנתיים נדמה היה שהשקט התעשייתי חזר למחנה הצרפתי. כאשר ביורו 2012 עצמו הבעיות חזרו, סמיר נאסרי התפרע, ויאן מבילה התייחס לסובבים בחוסר כבוד, העדיף בלאן לעזוב. זו לא רק הייתה הודאה בכישלון מסוים, אלא גם אמירה ערכית. הוא לא רצה להמשיך להתלכלך.
הגישה הזו הפכה את המאמן ליורש האופטימלי של קרלו אנצ'לוטי על הספסל של פ.ס.ז'. הוא קיבל לידיו חדר הלבשה מגוון מאוד, עם מספר עצום של זרים וכמויות מטורפות של אגו. זלאטן איברהימוביץ' דורש טיפול מיוחד, המאבק על המקום בהרכב קשה, התקשורת לא חוסכת ביקורת אחרי כל תוצאה מאכזבת, אבל בלאן לוקח את העניינים בקלות. הוא זכה באליפות בעונה שעברה, וגם לא היה רחוק מהישג מרשים בליגת האלופות, אלמלא הקאמבק הנהדר של צ'לסי ברבע הגמר. מוריניו יצא אז עם ידו על העליונה בקרב החברים.
זלאטן. בלאן צריך להעניק לו טיפול מיוחד
רצה הגורל, והפעם הם שוב זה מול זה בשמינית הגמר. גם הפעם מתרכז הנשיא המעונב בקבוצה שלו, ולגביי יריבו שיחרר רק אמירה משועשעת אחת. אחרי שצ'לסי הפסידה בגביע לברדפורד מהליגה השלישית, אמר הצרפתי: "מוריניו גאון. הוא ויתר על הגביע, והרוויח שבוע שקט להתכונן אלינו". איך שלא תסתכלו על זה, ההכנות עזרו. במשחק הראשון השיגו הכחולים את מבוקשם ועזבו את צרפת עם 1:1 מבטיח. כעת צריך בלאן לאלתר ולתקוף בכל הכוח בסטמפורד ברידג', בו נכשל בבונקר אשתקד. האם הוא מסוגל לכך?
מה דעתך על הכתבה?