מאת: לירן שכנר צילומים: ערן לוף
בדיוק לפני שבוע, ניהלנו שיחה בתכנית הרדיו עם אחד הכתבים בצפון, שהכריז בהחלטיות מפתיעה על סוף דרכו של ברק בכר בקריית שמונה. "בכר לא רוצה יותר, מאס בהתערבות של איזי, רוצה להתקדם, רוצה לגור במרכז", אלו רק חלק מהדברים שאמר. אותו כתב אולי היה פסקני בהגזמה, אבל בהחלט לא היה היחיד שהעלה את הספקולציות בדבר המשך דרכו של המאמן העולה.
אתמול בבוקר העליתי חיוך. בכר סגר לעוד עונה עם איזי. חייכתי כי רק שרצקי ובכר ידעו באמת על מה ולמה. רק הם ידעו מה עומד על הפרק, מהי ההתלבטות הלגיטימית, מהן ההשלכות בחתימה לעוד עונה ומהם הסיכונים לשני הצדדים.
האם זוהי ההחלטה הנכונה מבחינת הצדדים? אני עדיין לא יודע לומר. נדע בעוד שנה, אולי פחות, אבל זהו בהחלט מהלך שמוכיח עד כמה תקשורת הספורט מלאה בדיסאינפורמציה ובשליפות מהמותן על סמך תוצאות רגעיות. חרושת השמועות והסחבת המיותרת של חודשים פברואר ומרץ, הביאה עמה את ההתרסקות.
זו לא עייפות, ואלו לא פציעות שפגמו ביכולת. זו פשוט גאוות היחידה והתלכיד שנפגע מהרעש הסביבתי. לכן ההכרזה אמש תביא איתה יציבות, אופק וידיעה ברורה מי כאן הבוס. האלמנטים האלה היו אבני יסוד בתחילת העונה , וישובו להיות כאלה כשתכנון העונה הבאה בפתח – כולל השתתפות במפעל אירופי.
ההודעה על המשך הדרך תעשה טוב לא רק לקריה, אלא גם לבכר עצמו: הוא יוכל להתרכז בצד המקצועי ולזנוח את החלומות שעוד יגיעו בהמשך. אם היה עוזב לאחת הגדולות, היה מקבל מיידית זרקור מסנוור, כשמאחוריו רבבות שממתינים לומר 'אמרנו לכם, הוא עדיין לא בשל לקבוצה גדולה'.
המחמאות שקיבל בכר – שללא ספק מגיעות לו – גרמו להרבה מכרים להפוך ל'מקורוביו' ואחר כך גם ליועציו. עצה ראשונה של מקורב כוללת כמובן את המשפט 'אל תהיה פראייר, אתה בנית פה הכל, תבקש עוד 50 אחוז בשכר. אם לא נותנים לך, תלך לאמן את מילאן'. דברים בסגנון הזה שמע בכר לא מעט בתחילת 2015. יכול להיות שהירידה הדרסטית ביכולת של קבוצתו באה דווקא טוב עבורו. החזירה את הפרופורציות למאמן המוכשר.
שרצקי. למד את הלקח (צילום: עדי אבישי)
ההתנהלות של איזי שרצקי הייתה מדויקת: הוא למד מטעויות העבר במקרה בן שמעון, לא נגרר להתכתשות תקשורתית, החמיא בכל הזדמנות לבכר ועכשיו מקבל עוד שנה אחת לפחות של שקט תעשייתי.
קריית שמונה תמשיך להיות קבוצת צמרת גם בעונה הבאה. בכר יודע מה הוא יקבל מהבוס שלו , לטוב ולרע. גם הבוס יודע שמתישהו הגוזל ירצה לעוף קדימה ולחתוך את השמיים. הגוזל כנראה הבין שהיום הזה מבחינתו יכול לחכות, ושעדיין נחמד לו בקן. גם אם לפעמים מחניק קצת בגרון.
מה דעתך על הכתבה?