על הכדורגלן הארי קיין ניתן לומר רק דברים טובים, והוא אכן ממשיך להבקיע בצרורות. השבוע כבש קיין רביעייה לרשתה של דינמו זאגרב (אומנם שלושה מהשערים נכבשו בבעיטת עונשין) ואין עוררים על תרומתו הגדולה לקבוצתו באיירן מינכן ולנבחרת אנגליה.
אבל חלומו הגדול של קיין נותר, ללא ספק, זכייה באליפות הליגה הגרמנית, ואף בליגת האלופות. רק לפני עונה הוא נחת במינכן, וזאת לאחר שקבוצתו הקודמת, טוטנהאם, כשלה בניסיונותיה לזכות בפרמיירליג. בבאיירן זה נראה מבטיח, משום שהיא הייתה הקבוצה מספר אחת בגרמניה. אלא שדווקא בעונה שעברה איבדה באיירן את התואר ללברקוזן, אירוע שנחשב היסטורי בכדורגל הגרמני.
העונה ממשיך הארי קיין לתרום את חלקו המשמעותי בניצחונותיה, וכאמור עבורו זכייה בבונדסליגה נותרה האתגר שעליו לכבוש. גדול ככל שיהיה, אפילו הארי קיין משתוקק להצטרף לאותם שחקנים שזכו בכתר, בין אם באנגליה, בגרמניה, או בכל מקום אחר בעולם.
במידת מה זה מזכיר לי שכל עוד לא הניף הגאון הארגנטינאי, ליאו מסי, את גביע העולם, נשמעה הטענה (שאיני מסכים עימה) שאין להשוותו לדייגו מארדונה, שעשה זאת במדי נבחרת ארגנטינה ב- 1986. כן, תארים קבוצתיים חשובים לכל שחקן כדורגל, בלא כל קשר להישגיו האישיים, יהיו אשר יהיו.
לכן כמעט קל מאוד להעריך שהחלוץ האנגלי המעולה רואה את העונה כהזדמנות רצינית להוסיף סוף סוף לכרטיס הביקור שלו את המשפט: "זכה במדיה של באיירן באליפות הבונדסליגה של 2025", ואולי אף את המשפט: "זכה עימה בליגת האלופות".
ניצחונה של באיירן 2:9 על דינמו זאגרב, מעיד כמובן על יכולתה, וברור שגם על כך שדינמו הינה קבוצה חלשה מאד, בוודאי בהשוואה לבאיירן. ובכל זאת, הניצחון האסטרונומי, מוסיף עוד נדבך לכוח ההרתעה הגדול שיש לה, ולא רק בליגה הגרמנית.
בגיל 31 נמצא קיין בשיא כוחו. הוא מלך שערי נבחרת אנגליה, במדיה הבקיע 68 שערים. קבוצתו היא היחידה שעדיין לא שמטה נקודה בשלושת מחזוריה הראשונים של הליגה. כל שנותר להארי קיין ולחבריו הוא לשמור על המקום הראשון בטבלה גם בסיומה של העונה. אז יוכל קיין לומר, "גם אני עשיתי זאת".
מה דעתך על הכתבה?