האם שיאה של מכבי כבר מאחוריה?

מאת: רועי שילינג    צילומים: עדי אבישי

כמעט כל חובב כדורסל ממוצע שצפה בסוף השבוע שעבר במשחקה של מכבי ת"א בברצלונה וכעבור 24 שעות במשחק בין אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה בבית המקביל הגיע למסקנה הברורה: הצהובים אינם נמנים כרגע על קבוצות העלית של היבשת.

• דייויד בלאט העיר את קליבלנד, שהביסה את ברוקלין
• מכבי ת"א חוזרת בסתיו הקרוב לגארדן
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

הקלות הרבה שבה פירקו שחקני ברצלונה את הגנת מכבי (71 אחוז לשתי נקודות – שפל עונתי מבחינת הצהובים) והאינטנסיביות ההגנתית שהפגינו הקטאלונים ושתי היריבות שנאבקו בפיראוס, הראו עד כמה רחוקים הצהובים מבחינה איכותית מרמת קבוצת פיינל פור. שני ההפסדים האחרונים חיסלו מעשית את סיכויי מכבי לסיים את הבית עם יתרון הביתיות, וכעת היא מתפנה למאבק על עצם ההעפלה לשלב ההצלבה. לקבוצה יש את הכלים בכדי להצליח במאבק זה, והצעד הראשון לשם כך חייב להיות ניצחון הערב מול ז'לגיריס קובנה.

סמית' חוסם את לאמפה במפגש הראשון. איפה הייתה ההגנה בברצלונה? 

אז מה בעצם השתבש. או: בואו לא נתבלבל

לא נכון יהיה להגדיר את מכבי ת"א כקבוצה במשבר, מאחר וב"משחקי החובה" שלה בחודש האחרון היא ניצחה (מול פנאתינייקוס ובגמר גביע המדינה בירושלים), אבל בהחלט ניכרת ירידה בכושרה בחודש וחצי האחרונים. הירידה מתבטאת בשלושה הפסדים בארבעת משחקי היורוליג האחרונים בהם היא קולעת בממוצע פחות מ-70 נקודות למשחק, ביכולת בינונית ומטה משני צידי המגרש וב"גרוגיות" מסוימת הניכרת על שחקניו של גודס.

הסיבות האפשריות לירידה רבות. הברורה מכולן היא העייפות המצטברת של השחקנים המרכזיים של הקבוצה, שהעומס עליהם גם במשחקי הליגה חסרי המשמעות התעצם עוד יותר בהיעדרו של סילבן לנדסברג הפצוע. העומס מביא לירידה בממוצעים של דווין סמית', יוגב אוחיון ובעיקר בריאן רנדל וגורם גם ללא מעט פציעות בדרגות חומרה שונות.

הסיבה השנייה היא העובדה הפשוטה שיריבותיה של מכבי פשוט למדו את הדרך הנכונה להתמודד מולה. האטת קצת המשחק, מניעת נקודות במתפרצת וגרירת הצהובים למשחק חצי מגרש איטי מנטרלת את כלי הנשק העיקרי של הקבוצה, כשגם התקפית למדו היריבות כיצד לנצל את חולשתו של סופוקליס שחורצאניטיס ואת הגנת האחוזים המפורסמת של מכבי.

קיימת גם האפשרות שאלופת אירופה פשוט הגיעה לשיאה קצת מוקדם מדי. לכל קבוצה ישנה תקופה בעונה בה הדברים מתחברים לה, הביטחון גבוה ואז מגיעים גם ניצחונות על קבוצות חזקות ממנה, ע"ע חודש מאי של הקבוצה אשתקד. ייתכן גם שאותה תקופת שיא שהתבטאה בסיבוב הראשון המוצלח בשלב הטופ 16 כולל שני הניצחונות על הספרדיות גרמו לקברניטי הקבוצה לחשוב שההרכב הקיים חזק דיו ומנעו מהם לחזק אותה בגארד נוסף, מהלך שעשוי להתברר כטעות קריטית.

אבל יכול להיות שהטעות היא פשוט שלנו: הפרשנים, האוהדים והצופים הנייטרליים. מקומה הטבעי של הקבוצה בשנים האחרונות, ולמעשה מאז תום עידן אנתוני פארקר ושות' הוא בדרג השני, כלומר מקומות 5-8 ביורוליג, ושם בדיוק היא נמצאת גם העונה. הגרלת המשחקים הנוחה יחסית ,התוצאות היפות בתחילת שנת 2015 ואותו סיום מדהים של העונה הקודמת נתנו את התחושה שהקבוצה היא ברמת פיינל פור, אבל הכדורסל שלה לאורך רוב רובה של העונה עדיין רחוק משם.

עכשיו על גודס וחניכיו לשנס מותניים ולהבטיח שאת הלחם והחמאה שלהם, כלומר את ההעפלה שלב ההצלבה יצליחו להבטיח. אין סיבה שלא יעשו זאת בתנאי שיפיקו כמה לקחים מהמשחקים האחרונים ובעיקר – יחזרו ליסודות.

שחקני מכבי בסיום ההפסד לאלבא ברלין. הפציעות הביאו לעומס גדול 

לחזור לתלם: Back to Basic

מה שאפיין יותר מכל את התקופות הטובות יותר של הצהובים העונה הוא הגנה חזקה ותוקפנית, לחץ על מוליכי הכדור של היריבה ויוזמות טקטיות. במשחקים נגד ברצלונה והכוכב האדום בלגרד בלטה הפאסיביות ההגנתית של הקבוצה, שאפשרה ליריבות לשחק את המשחק שלהם בקלילות מעצבנת. מכבי מוכרחה לחזור לאינטנסיביות הגנתית שתמנע מהיריבות הנעת כדור נוחה, תוציא אותן מהתזמון ותכריח אותן לפעולות אליהן אינן מכוונות.

יותר מזה, לפעמים ההתקפה הטובה ביותר היא הגנה חזקה, ובמקרה של מכבי המתקשה כל העונה במשחק המסודר, אין כמו הגנה לוחצת המובילה לחטיפות ומשחק מהיר בכדי לצאת מהמשבר ההתקפי היחסי. הקבוצה גם חייבת לחזור וליזום מהלכים הגנתיים: שינויי הגנות, שימוש בהגנות לוחצות ובשמירות כפולות על שחקני הפנים. או במילים אחרות: לחשוב ולפעול כמו קבוצת אנדרדוג רעבה ולא כקבוצה פייבוריטית ושבעה.

גם מבחינה התקפית יש מקום לשדרוגים. ראשית דרושה הפעלה נבונה יותר של צמד הסנטרים. מהלכי הפיק אנד רול עם סופו אינם יעילים ורק מרוקנים אותו ממעט האנרגיה שיש לו. הצבתו רק באזורי הלואו פוסט והכנסת הכדור אליו כמעט בכל התקפה בדקות שהוא על המגרש יכולות להניב תוצאות טובות הרבה יותר.

גם אלכס טיוס מסתובב יותר מדי באיזור ההיי פוסט, וכשהוא מקבל שם את הכדורים, הוא נוטה לעשות צעדים או לזרוק ממקומות מהם קשה לו לקלוע. אני גם סבור, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, שהצבתו של ג'ו אלכסנדר למספר דקות בעמדה 3 יכולה להועיל וליצור הרכב טוב מבחינה התקפית ובגזרת הריבאונד, מה גם שתרומתו שלנייט לינהארט, למרות דקות לא רעות שלו במשחקים האחרונים, עדיין מוגבלת מאוד.

ולסיום פרק ההצעות לשיפור, עובדה אחת צורמת במיוחד: באף אחד מששת משחקיה האחרונים ביורוליג לא זרקה מכבי יותר זריקות עונשין מאשר שלשות. נתון זה חייב להשתנות בעזרת בחירת זריקות חכמה יותר והרבה אגרסיביות התקפית או ,שוב, במילים אחרות: חזרה ליסודות.

סופו. מבזבז יותר מדי אנרגיות במהלכים לא יעילים

ובינתיים בקובנה, מגמה הפוכה

שלושה ניצחונות בחמשת משחקי היורוליג האחרונים החזירו את ז'לגיריס קובנה לחיים לאחר פתיחה חלשה של שלב הטופ 16, וניצחון הערב בהיכל  -ובעיקר במקרה של פער הגדול משבע נקודות – ייתן לה סיכוי ממש להעפיל לשלב ההצלבה. לקאמבק המפתיע אחראית בעיקר ההגנה הליטאית החזקה, שעוצרת את היריבות על 70 נקודות ומטה בכל ניצחונותיה בשלב הנוכחי.

ההתקפה של ז'לגיריס היא החלשה ביותר בשלב הטופ 16 מלבד זו של אלבה ברלין (68 נקודות בממוצע במשחקי החוץ), כשבולטים לרעה במיוחד האחוז הקבוצתי שלה לשתי נקודות (47 אחוזים, מקום 14 מתוך 16 קבוצות) והאחוזים מעבר לקשת (28 אחוז במשחקי החוץ).

הסקורר הבולט של הקבוצה הוא עדיין הפורוורד המסוכן ג'יימס אנדרסון (14.3 נקודות למשחק), אך חשוב לשים לב גם לצמד ה"ארטוראסים", הקלעי המסוכן מילאקניס (45 אחוזים לשלוש) והסנטר הצעיר גודאיטיס שאמור לשוב מפציעה (9.7 נקודות למשחק).

גיא גודס כבר הגדיר את המשחק הערב כ"גמר גביע" עבור קבוצתו. אז ייתכן שהמאמן טיפה הגזים, והמשחק בוודאי אינו חשוב כמו אותו משחק מפורסם בין הקבוצות לפני קצת יותר מעשור, אבל מכבי בהחלט צריכה לנצח הערב בכדי לצבור ביטחון ולהתקרב להבטחת העפלה נוספת לשלב ההצלבה. צריכה, ובהחלט גם יכולה.