מאת: לירן שכנר צילום: Gettyimages
זה היה השבוע שלו. כולם כבר הספידו אותו, רבים כבר הכריזו שיש כאן מלך חדש. אבל לפתע הוא העלה את הרף והראה לכולם מי כאן הבוס והשבוע הוא חזר לשלוט. ליאו מסי. אוקיי, גם ביבי, אבל בעיקר מסי. כי ביבי אמנם בשיא שלו, אבל לא ממש מרשים בביצועיו על המגרש.
כי ביבי הוא קוסם של מספרים, אבל יש לו רק 30 בזירה המקומית, ולמסי כבר 32. נכון, ביבי חזק יותר בקונגרס, אבל מסי הרבה יותר רצוי בצרפת, אנגליה או ספרד. ביבי אומנם מחלק תפקידים לאחרים, אבל הוא ממש לא הופך את הממשלה סביבו לכל כך מושחזת ויעילה כמו שעושה מסי. ובכן, הסדר הוא כזה: קודם מסי, ורק אחר כך נתניהו.
אני לא ממש חלק מהדת שנקראת מסי. הוא אף פעם לא ריגש אותי יותר מדי. יש לו דריבל נהדר, והוא כובש הרבה, הרבה מאוד. הוא שובר כל שיא, ועוד שיא, ועוד אחד. אבל הוא לא שחקן מרגש, אלא יותר מכונה. בלי המסביב, בלי הכעסים, והטירוף. ככה הוא.
לפני שלושה חודשים היה נראה כאילו משהו נגמר, כאילו הקריירה הכי גדולה של שחקן כלשהו עומדת בפני החלק הנגרר, החלק שבו עולות השאלות אם השחקן הכי טוב של הקבוצה תוקע את המשחק שלה, אם הגיע הזמן לרענן ולשנות. אז מסי החליט לתת זבנג לספקולציות וחזר להיות אותו שחקן שמשפיע על המשחק יותר מכל אחד אחר.
ההצגה ביום רביעי מול מנצ'סטר סיטי שווה בהחלט כניסה לרשימת המשחקים הגדולים שלו. הוא שלט במשחק, ואפילו ניהל. אותו. ברצלונה הנוכחית לא טובה כמו זו של פפ, אבל היא בהחלט יעילה. ברצלונה של לואיס אנריקה חסרה את השילוב המופלא של צ'אבי ואינייסטה, כשהראשון משחק פחות והשני בירידה גדולה. כל אלה רק מדגישים את חשיבותו העולה של מסי.
פעם אמרו עליו שבלי הקישור של בארסה, מסי הוא 70 אחוז יכולת (ע"ע נבחרת ארגנטינה). אבל המשחק ביום רביעי הוכיח אחרת. תצוגת השיא שלו העונה לא הייתה מופע יחיד, אלא קונצרט שבו נתן מקום גם לשאר.
ועדיין, כשמביטים קדימה לעבר המשחק מחר, הקלאסיקו יהיה בנוי על מסי ורונאלדו. שתי הקבוצות הגדולות האלה בנויות יותר מתמיד על היכולות של השניים. אם מסי לא היה משחק בצמד המשחקים מול סיטי, בכלל לא בטוח שבארסה הייתה עוברת. אם רונאלדו היה מזכיר את היכולת של נובמבר-דצמבר, ריאל הייתה מגיעה לקלאסיקו ביתרון של ארבע נקודות לפחות בטבלה.
ברצולנה מגיעה לקלאסיקו פייבוריטית בעיקר כי הכוכב הגדול שלה מצוי בכושר הכי טוב שלו מזה שנתיים לפחות, בכושר טוב יותר מזה של הכוכב ממול. ולכן ההנחה הבסיסית הזו, בצירוף ההצגה של מסי מול סיטי, היא עוד סימן מהבהב לאנשי ברצלונה שאין עוד מלבדו, ואי אפשר בלעדיו. וכאן אגב, יש קווי דמיון מאד בולטים בין אנשי ברצלונה לרוב אזרחי ישראל.
מה דעתך על הכתבה?