"הפריצה של אוהדי באר שבע באה מכאב ומגאווה לאומית. שחקני סכנין דיברו איתי"

אחרי שזכה לכבוד של מלכים מאוהדי הפועל באר שבע בהפסד הפועל חדרה 2:1 באצטדיון טרנר ביום שבת, מנשה זלקה עלה לשידור בתוכנית "קול היציע" ברדיו דרום ודיבר על האהבה שקיבל מאוהדי הקבוצה הביתית וסערת ביזוי ההמנון הלאומי במשחק שבוטל מול בני סכנין.

זלקה פתח את דבריו וסיפר על התחושות בימים מורכבים אלה: "העיניים לכיוון הצפון. אנחנו מדסקסים בינינו בקבוצת הוואטסאפ, אבל לא של הכדורגל אלא של החבר'ה מהמילואים – זה הולך ומתקרב. אם יקראו לנו אנחנו נקום ונעזוב הכל, נלך ונעשה את מה שצריך. מה אעשה אם אקבל קריאה? קם, עוזב את הנעליים וטס למילואים – זה הבסיס שלנו חבר'ה".

על הטקס שבאר שבע ערכה לכבודו והכבוד מהקהל: "זה ממש ריגש אותי, אנשים נותנים אהבה וזה לא מובן מאליו. מעולם לא שיחקתי בבאר שבע ואין לי שום דבר עם המועדון, ואתה רואה את הקהל נותן אהבה. אני מבין מאיפה זה בא, כי בסוף הם רואים את מנשה זלקה ורואים מעבר לשחקן, זה כבוד שהם נותנים ללוחמי צה"ל. זה קהל פטריוטי אמיתי, ובמיוחד אחרי הבושה נגד סכנין. מה שאוהדי באר שבע עשו לכבודי, רק להגיד להם תודה רבה ואני מלא הערכה כלפיהם".

כמה זימון אפשרי למילואים פוגע בשגרה שלו והאם זה מעסיק אותו: "בזמן משחק אי אפשר לחשוב על זה, אתה מתנתק, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והסוויצ'ים האלה, מי שהיה לוחם יוכל להזדהות איתי. מהרגע שקוראים לך למילואים, מתחוללת מהפכה בראש – מחיים שקטים ושלווים אתה נכנס למוד של מלחמה וזה סוויץ' שאתה חייב לעשות אותו, כי אתה רוצה לחזור הביתה בחיים והחיים מונחים פה על הכף ולא משחק כדורגל בטרנר. אתה חייב לעשות את הסוויץ' בראש ומהר".

על סערת המשחק של באר שבע מול בני סכנין: "אני צעקתי כשזה קרה במשחק שלנו נגדם בבית ואמרתי שצריך להעניש אותם בחומרה, אבל אז אנשים גלגלו עיניים. זה שהם שרקו לי לא מעניין, את ה"אהבה" שלהם לחיילים אנחנו מכירים ויודעים. צריך לטפל בדברים האלה כשהם קטנים.

"נגד באר שבע זה הגיע ביום שבו טבחו בשישה חטופים שלנו במנהרה בעזה. אני לא מצדיק פריצה למגרש ואלימות, אבל מבין מאיפה זה בא – מכאב ומגאווה ולאומית. מדובר באנשים שאוהבים את המדינה ושחטו להם שישה אנשים לילה קודם. ישבו ביציע בטרנר לוחמים שעזבו הכל. אתם רואים אותם עם צעיפים אדומים של באר שבע, אבל 24 שעות קודם הם נלחמו ברפיח, בצפון ואיפה שרק צריך, ואז אלה (אוהדי בני סכנן) באים לכאן ושורקים בוז בהמנון הלאומי בהתרסה".

האם הוא קיבל בזמנו גיבוי מכדורגלנים מהמגזר הערבי: "הרבה מאוד שחקנים ערבים, גם של סכנין, חיבקו, אמרו לא להתייחס ונתנו כתף. קשה להם לצאת מול הקהל שלהם כי יהיו להם צרות בבית. איך ההמנון הלאומי הפך להיות התרסה כלפי ציבור שחי במדינת ישראל ונהנה מהמנעמים שלה?"