מי ישמור על גוטמן מגוטמן?

  מאת: רמי רוטהולץ    צילום: עדי אבישי

גוטמן מועד לפורענות, זה לא חדש, אבל זה מפתיע עד כמה הוא מועד לפורענות. גוטמן לא מסוגל לחלוף מעל סדק במדרכה מבלי להתרסק לתוכו. ככה זה כשאנשים כל כך חרדתיים עוסקים במקצוע כל כך מלחיץ. ככה זה כשהם שאפתניים כמו גוטמן, יסודיים, אכפתיים, מעורבים כמוהו וחוששים מכישלון כמוהו. כשכל החומרים האלה ארוזים באישיות כל כך פריכה ושברירית כמו זו שלו, אז זה מה שקורה.

• אופיר מרציאנו: "רוצים לעמוד בציפיות ולנצח"
• "ניר ביטון טוב משרן ייני בכל פרמטר"
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1

 גוטמן מועד לפורענות גם כשהוא מאמן את מכבי נתניה, לא כל שכן נבחרת ישראל. כשאני חושב על העומס הנפשי שמוטל עליו כשהוא מאמן את הנבחרת ומביא בחשבון את כל הקונפליקטים, אז במקרה של גוטמן צריך להיות ערוך לכך שזה יגמר לא טוב.

מה היה דחוף לגוטמן להתרסק כמה ימים לפני אירוע השיא שלו? דרכו הייתה סלולה, נקיה, בהירה, ישרה כמו סרגל עד לשני המשחקים נגד ווילס ובלגיה. אז איך הכל התהפך עליו? זה פשוט קרה.  גוטמן זו תאונת דרכים שעומדת כל רגע להתרחש. זו המסקנה שלי, אין לי הסבר אחר.

**

כשגוטמן מתרסק זה נוגע ללב. רואים כמה שזה כואב לו. אני  לא מופתע שבחלק מהמקרים כישלונותיו לוו בתופעות פיזיות שפקדו אותו. על גוטמן צריך לשמור. גם כשהוא מצליח צריך לשמור עליו, כי גוטמן לא יודע לשאת גם את הצלחותיו, הן לא יושבות עליו טוב, תמיד הוא מוצא דרך לחבל בהן. אני נזכר בכמה התבטאויות שלו אחרי בוסניה שאחריהן אמרתי לעצמי: 'הוא גם לא יודע לנצח. זה נורא לראות אותו מפסיד, אבל גם לנצח הוא לא יודע'.

גוטמן זעק לעזרה כבר כשהוציא מפיו את המשפט על גארת' בייל. "בייל אוגר כוחות למשחק נגד ישראל", אמר עליו גוטמן לפני כמה שבועות. כך הוא התחיל את ההכנה שלו למשחקים נגד וויילס ובלגיה. במשפט הזה. בייל מקריב את הקריירה שלו בריאל מדריד רק כדי להיות במיטבו במשחק של וויילס נגד ישראל. בייל שומר על הרגליים שלו. זה מה שגוטמן מספר. אלוהים, מאיפה יצא לו המשפט הזה, למה הוא נאמר, מה הוא רצה להשיג בזה? הוא חש שאננות בין שחקניו? הרגיש שהם מקלים ראש בנבחרת הוולשית, שצריך להזכיר להם מי זה בייל ושלא יתבלבלו כי בייל של ריאל זה לא אותו בייל של הנבחרת? אני מנסה לעקוב אחרי הליכי החשיבה שלו במקרה הזה ופשוט לא מצליח לפענח אותם. אני בא מכל כיוון אפשרי, מביא הכל בחשבון, ולא מצליח.

'אלוהים, למה גוטמן אמר את המשפט הזה?'

**

לא כל מאמן טוב הוא גם בונה קבוצות. יש הרבה מאמנים טובים שהתמחותם היא להפיק מקבוצות שאחרים בנו. גוטמן בונה קבוצות. הוא יכול להפיק רק מקבוצה שהוא בנה. גמישות מחשבתית, אלתור, סתגלנות – כל אלה לא מאפיינים אותו. דרך מאפיינת אותו. הוא בא עם רעיון ומתחיל לחפש שחקנים שיממשו אותו.

לא תמיד זה עובד, לא תמיד הוא מקבל את הזמן כדי להפגיש בין הרעיון לשחקנים, הרבה פעמים זה נכשל אבל כשזה עובד, זה עובד נהדר. גוטמן יצר כבר כמה קבוצות מופתיות. זו גם האפשרות היחידה של נבחרת ישראל לעשות משהו – להיות קבוצה, לבנות את עצמה כמו קבוצה, להתנהל כמו קבוצה.  

בקמפיין הראשון שלו גוטמן ניסה להפיק משהו מהחומר שעמד לרשותו וזה נראה כמו שזה נראה אצל קשטן. לא הרגשת את היד של גוטמן. בקמפיין השני הוא בנה קבוצה. אהבנו אותה נגד בוסניה, אנחנו מתים לראות אותה נגד וויילס ובלגיה, מתרגשים לקראת שובה, לא ראינו אותה כבר כמה חודשים ובפעם האחרונה, מה זה נהנינו. כולם שמחים לראות נבחרת ישראלית תוססת ומלהיבה ואופטימית שיודעת מה היא רוצה מעצמה.

בניה של קבוצה נעשית מתוך סגל שחקנים פחות או יותר קבוע. מתוך הסגל הזה,  שרץ לאורך זמן, נבחר הרכב שלפחות שבע עמדות בתוכו הן באנקר. אותם השחקנים, העמדות שלהם סגורות. שבע עמדות קבועות זה המינימום הנדרש לקבוצה כדי שהיא תהיה קבוצה,  לא אוסף של שחקנים. שמונה עמדות קבועות זה יותר טוב,  תשע הכי טוב, לשם צריך לשאוף.  

במכבי תל אביב – הקבוצה האמיתית הראשונה שהכדורגל הישראלי ראה מעודו, גם אם לא הכי טובה – שבע עמדות סגורות באנקר כבר כמעט שלוש שנים. ועל מכבי אומרים שיש שם רוטציה מטורפת. אולי, אבל לפחות שבע עמדות שם סגורות ויש עליהן מתחרים טובים. כך נבנית קבוצה, אין דרך אחרת.

בקבוצה אמיתית אין תחרות שוויונית על מקום בהרכב. יש היררכיה, הסגל קבוע, ההרכב קבוע, יתכנו שינויים בשוליים. רק דרמות אמיתיות יזיזו את הבאנקרים מהעמדות שלהם כדי שאחרים יתפסו את מקומם. קבוצות גדולות בונות יורשים לבאנקרים שלהם במשך שנים. ברצלונה נערכת כבר כמה שנים לעידן שאחרי צ'אבי ואינייסטה. אם אין להם תחליף אז השיטה תשתנה.   

גוטמן ושחקני הנבחרת בסמי עופר. בא עם רעיון ומחפש את אלה שיממשו אותו (ערן לוף)

*

ירידה קלה בכושר זאת לא סיבה להחליף רכיב בפאזל. ההבדלים בין ורמוט לרפאלוב הם יותר אישיותיים ממקצועיים. ורמוט מצויד באישיות שמאפשרת לו לבטא את עצמו רק אצל גוטמן ורק בהפועל תל אביב. זאת החממה שלו, גוטמן משקה ומטפח, הפועל זה הפלסטיק מסביב, הטמפרטורה המדויקת נשמרת.

רפאלוב מצויד באישיות שהופכת אותו לשחקן בולט ומדובר בליגה הבלגית. הוא צודק, זו ליגה שהיא עשר רמות מעל הליגה הישראלית. זה אומר משהו בזכות הטיעון שלו למקום בהרכב על חשבונו של ורמוט. רפאלוב הוא גם לא מוזמן טרי וחדש שפתאום צץ. הוא חלק מהסגל כבר חמש שנים, אולי יותר. הוא שיחק כבר אצל פרננדז. רפאלוב זה לא עטר. עטר קרה עכשיו, בימים האלה, מהרגע שחתם בחיפה. לעטר אף פעם לא היה מעמד קבוע בסגל, בטח שלא בנבחרת.   

לכן, כשגוטמן אומר לפני המשחק נגד בוסניה – הוא לא אמר, הוא היה צריך לומר – שרפאלוב אולי יותר טוב מוורמוט עכשיו, אבל ורמוט טוב יותר לנבחרת –  אז זו התבטאות של מאמן שמזכיר מהם העקרונות שהוא דבק בהן וזה מתקבל. נגד בוסניה ורמוט הבהיר למה לדבוק בעקרונות זה לא רעיון רע כל כך. רפאלוב לא היה יכול להועיל יותר מכפי שוורמוט הועיל נגד בוסניה.  

אבל מאז התחוללה דרמה בעמדה הזו. הפערים המקצועיים שרפאלוב פתח מוורמוט חייבו שינוי. גם אם ורמוט היה כשיר הם חייבו שינוי, למרות שזה לגמרי לא ברור איך השינוי הזה ישפיע על הנבחרת כי הוא מחייב התאמות נוספות.

רפאלוב צריך להיות בשביל זהבי, לא פחות מכפי שוורמוט היה בשביל זהבי. אם זהבי מאבד משהו כשרפאלוב מחליף את ורמוט, אז אולי לא כדאי לגעת בזה. רפאלוב זה לא בדיוק ורמוט בסופו של דבר, הוא לא מאחורי זהבי, הוא לא שני לזהבי, הוא לצידו. הוא מתמודד איתו על הנישה. כשמדברים על קבוצה זה חשוב. בקבוצה ברור מי הוא מספר 1. אין תהיות לגבי זה. זה ברור מי יקח את הפנדל ומי יבעט את העונשין. מספר 1 לוקח את כל מה שהוא רוצה לקחת וכולם נותנים לו. זה המעמד של זהבי במכבי וזה המעמד שלו בנבחרת. זהבי מוכיח פעם אחר פעם שהוא נולד להיות מספר 1. זה מקובל על כולם. לא על עטר, אבל עטר לא בנבחרת וגם לא במכבי. עטר הוא מספר 1 אבל במכבי חיפה.

איך גוטמן היה פותר את הדילמה בין רפאלוב לוורמוט, אם היה צריך להידרש אליה אם ורמוט היה כשיר? נגיד ככה: טוב שהוא לא נדרש. אני רואה אותו נלחץ וכשהוא נלחץ יוצאים ממנו כל  מיני טיקים ועוויתות –  למרות שהוא מנסה לחפות על הלחצים בכל כוחותיו ומעמיד פנים שהם לא קיימים ומאמצי ההדחקה האלה עוד יותר מעיקים עליו והוא נכנס לסחרור. בקיצור, גוטמן.  

רפאלוב באימון בחיפה. טוב שגוטמן לא נדרש לטפל בסוגיה (ערן לוף)

*

הסיפור עם אלירן עטר לא היה צריך לעלות בכלל. אין לו קיום מקצועי. גוטמן לא היה צריך להתלבט או להתפתל או להרגיש שלא בנוח. לאלירן עטר אין שום עדיפות מקצועית על פני כל מי שמצוי תחת הידיים של גוטמן בעמדות שבהן עטר יכול להועיל.

הפוזיציה של גוטמן ביחס לעטר דומה לפוזיציה שבה ג'ורדי קרויף נמצא ביחס אליו כשעטר היה זמין ועלתה האפשרות שיחזור למכבי: עטר שחקן מצוין, אבל קרויף מרוצה ממה שיש לו בעמדה הזו כפי שגוטמן רשאי להיות מרוצה ממה שיש לו. אם שכטר הוא חלק מהפאזל – וממילא מדובר כאן בשחקן ספסל –  אז שיהיה שכטר. עטר מביא איתו אגו, שכטר יודע מה מקומו. הוא לא עד כדי כך נחות מעטר ביכולות שלו. את הסיפור עם עטר אפשר היה להרוג בכל עת. פשוט היה צריך להניח את הדברים על השולחן, כמו שהם.

*

תהיות בעניין העדפות של מאמנים לאומיים – מקורן של העדפות האלה, המחויבויות שלהם, האינטרסים – תמיד התקיימו. מאמני נבחרות חשודים בבחירות שלהם. נבחרות לאומיות נחלצו מהתסבוכת הזאת באמצעות מינויים של מאמנים זרים. זה עוד התקיים לפני העידן הגלובאלי. נבחרת ישראל – רק מהסיבות האלה – הקפידה בתקופות מסוימות להעסיק בעיקר מאמנים זרים. מאמן לאומי צריך לדעת להיחלץ מהתהיות האלה כי הוא מחויב בדין וחשבון. התהיות לגיטימיות, הוא צריך לדעת לספק הסבר. הסבר שיכבד אותו, את מקצועו, את המעמד ואת כל מי ששמו עולה כשנשאלת השאלה; למה זה כן ולמה ההוא לא?   

גוטמן לא ערוך לדבר האלמנטרי הזה – לספק תשובה עניינית לשאלה מנדנדת. הוא הופך את זה למלחמה, הוא מדרדר את זה לתחתיות, במו ידיו. מוריד את זה למקומות הכי נמוכים. 

גוטמן. אפשר היה להרוג את הסיפור עם אלירן עטר בכל עת (ערן לוף)

*

הכי אני מפחד מגוטמן. אני סומך על העבודה שלו אבל אני לא סומך עליו. הוא בנה קבוצה, בטוח שהוא יכין אותה טוב, יש לו שני אירופאיים חמים ומוכחים, יש לו את השלד של מכבי – שחקנים שעברו חתיכת תהליך של התמקצעות בשנים האחרונות – רק גוטמן יכול לקלקל את מה שהוא בנה.

עם הסיפור של עטר ימשיך להתגלגל – וכל עוד זה תלוי בגוטמן הוא ימשיך להתגלגל – אז עד המשחק נגד וויילס נשכח שבייל זה הבעיה, לא עטר. וכשהמשחק הזה יסתיים, לא משנה באיזו תוצאה אז חשוב לעטוף את גוטמן בשמיכה ולפנות אותו מהמגרש. להתנצל בשמו בפני המיקרופונים. בעיני זו משימה לאומית כי ביום שלישי בלגיה מגיעה.