משפט אחד שאמר מאמנה של ריאל מדריד, קרלו אנצ'לוטי, מספר על ההבדל הגדול שבינו לבין פפ גווארדיולה. "אני לא רוצה לבזבז הרבה זמן עד שמגיעים לשער היריבה", אמר אנצ'לוטי לקראת משחקה של קבוצתו מול אספניול. אגב, המשחק הסתיים בניצחונה של ריאל מדריד בתוצאה 1:4.
למאמן האיטלקי ברור לגמרי שכדורגל הוא משחק של מהירות, ושזו הדרך להכריע הגנות. לפיכך ככל שקבוצתו תבצע בזריזות את פעולותיה, ובמחשבה להגיע לעמדת הבקעה מהירה, כן יגדלו סיכוייה להבקיע ולנצח.
על פי אותו עיקרון ועל מנת לממשו, עומדים לרשותו שלושה חלוצים בעלי היכולת לבצע זאת הלכה למעשה: רודריגו, אמבפה ו־ויניציוס, שהם אצנים מלידה. אמבפה הגיע העונה וכולנו מכירים את כוח הפריצה שלו. זהו נשק קטלני שיקשה על כל הגנה, ובכלל, כדורגלני ריאל מדריד ממעטים למסור כדורים לאחור. הם תמיד יחפשו את השחקן הקדמי שאליו יוכלו למסור. כמובן שיש לקבוצה הגנה מוצקה, אבל ריאל היא הסמל האולטימטיבי לקבוצה הפועלת תחת העיקרון שהמשחק נועד כדי שיובקעו בו שערים.
גווארדיולה, לעומת אנצ'לוטי, חתום כזכור על הטיקי טאקה המפורסם של ברצלונה, בתקופה שאימן אותה. לפפ לא אצה הדרך להבקיע ושחקניו הירבו במסירות קצרות, סבלניות, כשהכדור נמצא ברגליה של בארסה משך זמן ממושך. בכך היא התישה את יריבותיה, עד הרגע שבו מצאה את הפרצה בדרך לכיבוש שער. בברצלונה שיחקו אז, בין היתר, 'שלושת הטנורים' – צ'אבי, אינייסטה ומסי. הם נהנו להפגין את יכולתם הטכנית הגבוהה וניהלו את המשחק ברצונם.
גווארדיולה הפיק מהם את המקסימום ועדיין הוא מצליח בגדול כמאמנה של מנצ'סטר סיטי. היא אינה אחותה התאומה של ברצלונה ההיא, אולם התוצאות מדברות בעדן. אך גם שחקני הסיטי מרבים במסירות בינם לבין עצמם, כולל מסירות רוחב, והזמן אינו אץ להם. למשל, כאשר הכדור יגיע לאחד משחקני האגפים ההתקפיים, הוא אינו מנסה לעבור בכוח את המגן השומר עליו. במצבים כאלה הוא מחזיר את הכדור לאחור, וימשיך להמתין להזדמנות הבאה שיקבל.
הרי לכם שני מאמנים, שני סגנונות – ושניהם מצליחים. שניהם כבר הבטיחו את מקומם ברשימת מאמני הכדורגל הגדולים בהיסטוריה. אני חושב שעל כך ישנה הסכמה מקיר לקיר.
מה דעתך על הכתבה?