"ההשקעות שלי הובילו לריסוק, פשיטת רגל ובסוף לגירושין"

"כשהגיע אלי הכסף הגדול מאוד, זכרתי את צריף האלומיניום מהמעברה בבת ים, את החום הנורא בקיץ ואת הקור בחורף. הייתי במעברה עד גיל 12, איציק עד 14. כשהכסף הגדול הגיע רציתי שיהיה לי הכול. באמת היה לי הכול – בית, רכבים, מסעות בחו"ל. עשיתי בחירות לא נכונות בעסקים, דברים שלא הכרתי אותם, השקעות ענק כושלות שהובילו לריסוק ופשיטת רגל שגם הובילו לגירושים".

הדובר הוא אביבי זוהר, אחיו של איציק וכוכב בפני עצמו בליגה הלאומית בשנות ה-90 ומי שהחל לא מעט פרקי ב' בחייו. "לגרושתי ולי יש 3 בנות – שחר, עדי ונועה הקטנה, נכדה ונכד שהם מרכז חיי. עכשיו אני עם קרן, שהיא האמא של אחד הכישרונות הגדולים של הפועל תל אביב, סתיו טוריאל. אני איתו מגיל 14, כבר 9 שנים מכוון וצמוד אליו. הוא שחקן ברמה גבוהה מאוד, שחקן כנף שיודע לשחק עם רגל הפוכה שיגיע רחוק".

ספר על הדרך החדשה עם קרן.

"היא האור בחיי. אני מורה לספורט בבית חינוך בתל אביב, מנהל אקדמיה לילדים ברמת אליהו ומנהל מנטלי מספר שנים נוער ובוגרים ברמת השרון".

זוהר מספר על ילדות לא פשוטה: "אבא שמואל עלה לישראל מטוניס, אמא סימה ממרוקו. אנחנו שני אחים ואחות, איציק הבכור, אני האמצעי, ב-4 בדצמבר 1972, והאחות הקטנה חלי. המשפחה התגוררה במעברת בת ים, כאילו משהו שלא שייך לעיר. הדבר הגדול הטוב במעברה היה מגרש הכדורגל של הפועל בת ים, אליו נהרו כולם. התגוררנו בצריף, לא צריך להוסיף דבר. הכדורגל היה הדבר המרכזי של ילדי המעברה, וכמובן של איציק ושלי. למדתי כמו איציק ביסודי בבית הספר 'יצחק שדה' בתיכון באורט בת ים. הכדורגל היה הדבר היותר מרכזי מהלימודים. בלטנו בכדורגל וגם חברתית, כמעט ולא הרגשנו אי נעימות מהיותנו תושבי המעברה. ההורים דאגו מאוד שנקבל חינוך טוב. חשוב לי לציין כי החיים של פעם היו הרבה יותר פשוטים, בעיקר בתוך המעברה. בהמשך עזבנו, המשפחה עברה להתגורר ברחוב נורדאו בבת ים". היום, אגב, עומדים על שטח המעברה הזאת מגדלי יוקרה.

עם הכדורגל הוא החל כבר בגיל 6. "בכיתה א' צעדתי למגרש מכבי יפו. המאמן שקיבל אותי כונה 'פפה ליאון'. לאחר אימון בודד הוא דרש שאגיע עם שתי תמונות כדי להוציא לי כרטיס ליגה במכבי יפו".

איפה היה איציק?

"אני הייתי הראשון במכבי יפו, אחרי תקופה קצרה הבאתי ליפו את איציק, הוא ואני בלטנו מיד במועדון המיוחד הזה. כבר אז ידענו שנהיה שחקני כדורגל טובים עם קריירה מצוינת".

והקריירה אכן התפתחה. "קפצתי במהירות לקבוצת הנוער של מכבי יפו, בגיל 17 המאמן האגדי צ'וצ'קו לוי העלה אותי לשחק בקבוצה הבוגרת, גאווה ואהבה גדולה למועדון הזה. בעונת 1986/7 יפו נשרה לליגה הארצית".

על שיא הקריירה של אביבי זוהר ונבחרת הנערים מספר מנהל הנבחרת אז ב-1988 ישראל ללה סצ'וצ'ינסקי: "ההתאחדות לכדורגל באנגליה הזמינה את נבחרת הנערים של ישראל למשחק באצטדיון וומבלי על גביע 'ווקסהול' כמשחק מוקדם למשחק גביע הצדקה האנגלי בין ליברפול לווימבלדון. את ישראל אימן אמנון רז, נבחרת שנתון 1972/73, לעיני נציגי אופ"א וצמרת הכדורגל האנגלי. את נבחרת אנגליה אימן דייב סקסטון המפורסם".

זוהר ממשיך: "הייתה לישראל נבחרת מעולה עם שחקנים כמו הקפטן אורן שלמה, עמיר תורג'מן, גיא יצחק, עופר טלקר, גיא כהן, איציק הוד ואחרים. המאמן רז הכין אותנו לכך שבאצטדיון המפורסם יהיו במשחק שלנו מעל 60 אלף צופים. לקראת סוף המחצית בעטתי כדור מצוין שהשוער האנגלי הדף לקרן. את הקרן בעטתי במכוון לשער, הכדור נכנס פנימה, 0:1 לישראל. הייתי השחקן הישראלי הראשון שכבש בוומבלי. זה נגמר ב-1:1".

הנבחרת חזרה מלונדון. "המשחק בוומבלי תפס כותרות ענק. כל התקשורת המתינה לנו. המשכנו לטורניר החורף בארץ, הגענו למשחק הגמר נגד פורטוגל והפסדנו בפנדלים. את הגביע הניף עבור פורטוגל לואיס פיגו. המשכתי לנבחרת הנוער עם איל ברקוביץ', חיים רביבו ואבי נמני, לנבחרת הבוגרת לא הגעתי, היו בה כוכבי העל של הכדורגל הישראלי".

הוא החליט שהגיע הזמן לעזוב את מכבי יפו. "אחרי שלוש שנים בליגה השנייה נמכרתי למכבי פתח תקווה של אבי לוזון בסכום של 100 אלף דולר. המאמן היה זאביק זלצר ובקבוצה שיחקו רן בן שמעון, בגלייבטר, האחים צופין ויבגני שאחוב. עוד קודם נמכר איציק אחי למכבי תל אביב ב-95 אלף דולר".

ואז באה הצעה מרובי שפירא והפועל חיפה. "אהבתי לשחק במכבי פתח תקווה, אבל ההצעה של רובי שפירא העבירה אותי לשם כרכש ראשון, ואחריי נרכש גם דני ניראון מהפועל פתח תקווה. הייתי תחת המאמנים רוני דורה, אמציה לבקוביץ ודרור קשטן ושיחקתי לצידם של טל בנין ועטר".

הדרך חזרה ליפו נסללה. "עונת 1995/6 הייתה רעה מאוד, יפו ירדה מהמקום האחרון לליגה הארצית. עונת 1996/7 בארצית הייתה אחת הטובות בקריירה שלי מבחינת כיבוש שערים. סיימנו אמנם במרכז הטבלה, אבל הבקעתי 21 שערים, חלקם בבעיטות חופשיות יפות. עונה לאחר מכן מכבי יפו דהרה לליגה העליונה ללא מעצורים, מקום ראשון ורק הפסד בודד לאורך העונה".

הוא אהב לשתף פעולה עם אופיר חיים. "חלוץ מעולה שאהבתי להיות לצדו בהתקפה, אוהב לראות את הכדור ברשת. בעונת העלייה 1997/8 כבש אופיר 26 שערים, אני הוספתי 17 גולים משלי, יחד 43 מתוך 64 שכבשה כל הקבוצה. אהבתי לשחק גם עם גל הרשליקוביץ', מגן, בלם וקשר אחורי מהטובים ביותר".

ההמשך היה בהפועל באר שבע. " הגעתי לדרום אל המאמן גילי לנדאו, הפועל באר שבע שיחקה בליגה השנייה. כבשתי 11 שערים אבל פספסנו את החזרה במעט ומכבי נתניה עלתה. בהמשך עברתי להכח רמת גן בליגה השנייה בה כבשתי 13 שערים, עברתי להפועל בית שאן וחזרתי להכח רמת גן כדי להעלות אותה חזרה מהליגה השלישית לשנייה".

הוא פרש וחזר. "פרשתי לאחר ששיחקתי עונה בבית"ר באר שבע בגיל 30. אחרי 7 שנים חזרתי לא.ס. רמת אליהו שהתאחדה עם מכבי יפו המפורקת. בהמשך עברתי למכבי קביליו יפו שקמה בליגה ג'. קשה היה להאמין שממכבי יפו הגדולה שלי נותרה קבוצה בליגה ג'. עזרתי לה לעלות יחד עם יוסי אבוקסיס, הייתי בהמשך גם המאמן של קביליו יפו".

הוא הודיע על פרישה סופית. "אלפי אוהדים הגיעו למשחק הפרידה שלי מכדורגל, זה מרגש אותי עד היום. אם אוהדים מזהים אותי? בטח. היותר ותיקים עוצרים אותי ומזכירים ימים שלעולם לא יחזרו. גם שחקני הכדורגל של הדור הנוכחי בהחלט יודעים מי אני ומה היה בעבר".

ספר על החזרה שלך בתשובה.

"אני בתוך הדת והמקורות שלנו. אני לומד תורה, מניח תפילין ושומר על השבת, קרן מקבלת את הכול באהבה".

מי בועט טוב יותר חופשיות, אתה או איציק?

"זאת השאלה הנצחית אצלנו. לי יש כ-50 שערים בקריירה בבעיטות חופשיות. לדעתי איציק ואני באותה רמה".

בוא נדבר על איציק הכדורגלן.

"איציק עשה קריירה ענקית, כדורגלן על מהגדולים ביותר שלנו, עם קריירה באירופה ובקבוצות על כמו מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים ונבחרת ישראל. איציק משקם את עצמו לאחרונה ויוצא לדרך חדשה".