מאת: שחר דלאל צילומים: Gettyimages
לברון ג'יימס היה הראשון שיצא מחדר ההלבשה של קליבלנד בתום הניצחון על פורטלנד. באופן מובן, קבוצת כתבים רצה לכיוונו במטרה לשאול את הכוכב, שנקע את הקרסול ולא התלבש למשחק, שאלות בנוגע לרצף הניצחונות של הקבוצה. "לא חברים", אמר המלך, "זה לא הלילה שלי".
זה בהחלט לא היה הלילה שלו. קיירי ארווינג בדיוק הוביל את הקבוצה, שעד לפני חודש הוגדרה "כמפורקת", לניצחון על אחת מאריות המערב עם ערב מדהים שבו קלע שיא NBA עונתי של 55 נקודות. על הדרך הוא גם שבר את שיא שקבע אלן אייברסון בקוויקן לואנס ארנה, אולמה הביתי של הקאבס. אה, הוא גם קלע את סל הניצחון.
"מה שקיירי עשה היום זאת תצוגה שהולכת ישירות לפנתיאון" התפייט בלאט בסיום, "זה משהו שכל התושבים של קליבלנד יזכרו לאורך זמן. אני מאמן הרבה שנים, וראיתי כמה תצוגות נהדרות, אבל לא משהו כזה. להגיד שהמשחק הזה היה יוצא דופן יהיה אנדרסטייטמנט".
התחושה, אצלנו הצופים, היא שארווינג נמצא כבר הרבה שנים בליגה. כשלמעשה הרכז, שנבחר אחרי 17 משחקים בלבד באוניברסיטת דיוק במקום הראשון בדראפט, רק בן 22 ועדיין לא סיים את חוזה הרוקי שלו בקבוצה. לפעמים נראה שכל פעולה שלו נעשית בכזאת קלות שלעיתים אנחנו לא שמים לב שמדובר במשחק NBA ולא ב"דוד דרו" בפרסומת של פפסי.
Kyrie after his go-ahead 3 pic.twitter.com/Lr1OFibv6f
— Dave McMenamin (@mcten) ינואר 29, 2015
"זה חשוב לי מאד" אמר ארווינג בסיום המשחק, "אני פשוט נהנה להיות על המגרש. אני בר מזל שיש לי כאלה חברים לקבוצה שיודעים למצוא אותי כשאני פנוי". זאת היתה תגובה צפויה מהשחקן שלאורח כל הקריירה התנהל בצניעות, בדיוק כמו בן דמותו מאותה פרסומת, נחבא אל הכלים.
בשלב זה של העונה כבר די ברור מה אנחנו יכולים לצפות מכושרו הנוכחי של לברון ג'יימס, גם הוא מתחיל לחוות את סימני הזמן. גם הוא מתחיל להבין שלא בטוח שיוכל להיות דומיננטי כבעבר וזה הזמן להכתיר תחתיו יורש חדש. אחד שיוכל לקחת את הקבוצה שלו למקומות שהוא לא הצליח להביא אותה.
השחקן שהיה, עד ארווינג, שיאן הנקודות למשחק העונה (בצוותא עם מו וויליאמס), כבר עבר לאתגר אחר. קליי תומפסון, כבר מסתכל שבועיים קדימה, אז יתמודד על תואר שהופך יותר ויותר יוקרתי בכדורסל המודרני.
חובבי הספורט אוהבים לדמיין מה אם פלה ומארדונה היו משחקים באותה תקופה, מי היא קבוצת הכדורגל הגדולה בהיסטוריה, מי הסנטר הדומיננטי בכל הזמנים או מי היה מנצח בקרב בין מוחמד עלי למייק טייסון.
בסוף שבוע האולסטאר הקרוב בניו יורק, צופי הכדורסל יוכלו למחוק התלבטות אחת מהרשימה. תחרות השלשות של השנה צפויה להפגיש את נבחרת החלומות של הקלעים הטובים בליגה. ובדומה לדרים טים המקורית, השחקנים שיופיעו הם גם מהגדולים בהיסטוריה.
מתיוס. מכונן
תומפסון (שיאן השלשות לרבע), חברו סטף קארי (שיאן השלשות לעונה), קייל קורבר (מלך השלשות של הליגה שלוש פעמים), ווסלי מתיוס (מוביל הקטגוריה בעונה הנוכחית) וג'יי ג'יי רדיק יעטרו את רשימת המשתתפים שעליה מפנטז כל חובב כדורסל. רק ריי אלן ולארי בירד יחסרו.
העונה, אחרי זמן רב, הנהלת ה-NBA החליטה להקשיב לרחש האוהדים. בפעם הקודמת שזה קרה (שנת 2000) זכינו לתחרות ההטבעות הגדולה בהיסטוריה. אותה תחרות היתה שיא התקופה בה ההטבעה כיכבה במצעד מהלכי השבוע, היום קלעי השלשות תופסים חלק נכבד מאותן רשימות.
את עוצמת השינוי ניתן לראות על וינס קרטר, האיש שחציו אדם – חציו מדהים. השחקן שבשנותיו הראשות היה יכול לקפוץ מעל מגדלים בגובה 2.18 מ', מעדיף גם הוא לעמוד בפינה ולזרוק סלי ניצחון. האייקון הגדול של הכדורסל בשנות ה-2000 מוכן להעביר את הלפיד, ב-13 בפברואר נדע מי יהיה זה שייקח אותו.
קרטר. מוכן להעביר את הלפיד
***
שחקן אחר, ברנדון ג'נינגס, לא יזכה לקחת חלק במסיבה הגדולה של הליגה. הרכז שפלרטט יותר עם המילה באסט, מאשר היה כוכב, סיים באבחה חדה את העונה.
יהיה קל לפתור את הסיפור הזה בתיאור העונה הנוכחית שלו. שחקן שנמחק כמעט על ידי על הפרשנים והמנהלים בליגה, סימן – ביחד עם ג'וש סמית' – את קריסת הפיסטונס ביחד עם העיר דטרויט, אך הצליח למצוא גאולה ולהפגין את היכולת שהפכה אותו לשחקן ששיחק כזר ביורוליג כבר בגיל 17. אבל הסיפור עמוק יותר ומצביע על בעיה עמוקה שמתפתחת בארה"ב.
ג'נינגס גדל להיות ילד פלא. הרכז המהיר שיחק ב"אוק היל" וירג'יניה, תיכון עם תכנית הכדורסל הטובה בארה"ב שאוסף אליו כישרונות מכל רחבי המדינה. עיני הסקאוטים צדו אותו מוקדם מאד.
ג'נינגס. סיים את העונה באבחה חדה
עולם הכדורסל בארה"ב, שאותו למדנו להכיר לאורך השנים מעשרות סרטים וסיפורים, מתרחש בעיקר במגרשי האספלט בשכונות קשות היום. אבל העולם הזה נעלם כבר מזמן. הרחוב, שהצמיח את השחקנים הגדולים לאורך הדורות, נותר שומם ואפילו בניו יורק – המכה של הכדורסל – תמצאו יותר ויותר מגרשים ריקים.
הכדורסל, אותו אמריקה למדה להכיר בשנות ה-2000, הוא משחק שמתקיים באולמות היי-טק שעד לפני כמה שנים אפילו קבוצות ה-NBA לא יכלו לחלום עליהם. בעבר הלו"ז השנתי של השחקנים הצעירים התחיל באוקטובר ונגמר בתחילת חודש מארס. היום, כשמסתיימת עונת בתי הספר, העונה האמיתית רק מתחילה.
קבוצות AAU (התאחדות ספורט החובבים בארה"ב), נבחרות כוכבים מקומיות ששכחו את המהות האמיתית של הספורט וממומנות ע"י חברות הנעליים, מצליחות להלך על החבל הדק שבין חובבנות למקצוענות ומקיימות אין ספור טורנירים ארציים. המטרה הרשמית היא לחשוף כמה שיותר ילדים למכללות הגדולות ולאפשר להם עתיד טוב יותר, אבל למעשה הן מתפקדות כסדנאות יזע ושחוקות את השחקנים עוד לפני שהתחילו את הקריירה.
משחק AAU. מתפקדים כסדנאות יזע
הבעיה שהיתה נפוצה בעיקר במדינות קטנות כמו ישראל, בהן היו משחקים הכוכבים בכמה מסגרות במקביל ומקצרים את הקריירה (ע"ע גיא גודס וטל בורשטיין), הפכה לתופעה נפוצה גם באומת הספורט הגדולה בעולם. עומס המשחקים הופך לעקב האכילס, בדיוק כמו זה שנקרע השבוע לג'נינגס, של הכדורסל האמריקאי.
מחקרים רבים מצביעים על כך שספורטאי שמצליח מאד בגיל צעיר יכשל ברובם המוחלט של המקרים כספורטאי בוגר (ע"ע פרדי אדו או ניקי פאלי). שחקנים שנועדו לגדולות בגיל צעיר נעלמים לאיטם או ממשיכים לקריירות בינוניות שמובילות למירמור ודיכאון. על כל לברון ג'יימס אחד יש עשרות אדי קארים, ביל ווקרים ומייקל ביזלים שתקרת הזכוכית שלהם תהיה לעד זהה לזו של או ג'יי מאיו, עוד שחקן שבגיל 12 היה שם ידוע בעולם הכדורסל.
ארה"ב עבדה לאורך ההיסטוריה בשיטה שבה החזקים ביותר שורדים. השיטה הזאת הפכה אותה למובילה במספר המדליות בהן היא זוכה בכל אולימפיאדה, לסמן הימני של מקצוענות בספורט ולשליטה הבלתי מעורערת בעולם הכדורסל. אבל לאחרונה, השיטה הזאת שפוצעת עוד ועוד קריירות, חוטאת למהות האמיתית שבגינה אנחנו עושים ספורט.
אדי קארי. רוב השחקנים יגמרו כמוהו
מה דעתך על הכתבה?