באר שבע עוד תהיה אלופה

1. בבוקר המשחק ראיתי בגב של אחד ממדורי הספורט מודעה לווינר. מלמלתי לעצמי שחבל שאין לי מושג איך שולחים ווינר, כי יהיו במשחק הזה 12 קרנות לפחות והוא יסתיים ב-1:1, והיה נחמד להשקיע 300 שקל למשל ולהרוויח כמעט 1,000. 

ואכן, מופע הקרנות של ערן זהבי והמשחק השמרני שעטף אותו הולידו 1:1 כל כך צפוי. אל תנסו לעשות איתי שותפויות, גם אתם הייתם מנחשים את זה בלעדיי. כשקבוצה שלא הפסידה בביתה (הפסידה משחק בית, אבל לא בטרנר) מארחת קבוצה שלא הפסידה משחק חוץ בליגה העונה, הסיכוי שייווצר פה מצב שובר שיוויון שואף לאפס. יש יותר מדי מה להפסיד ולא הרבה מה להרוויח במשחק שהוא כל כך רחוק מרגעי ההכרעה.

אל תצפו יותר מדי ממשחקי עונה כשהטבלה צמודה. זה לא הרגע שבו אברהם גרנט זרק למערכה את עופר וילנצ'יק במשחק בקרית אליעזר, ואלון חזן ואייל ברקוביץ' סיכמו ביניהם לפני השריקה על נייר לקמוס שייטבל בנוזלים שהשאיר סביבו וילנצ'יק ואם הניסוי יצליח, וילנצ'יק יהפוך למטרה. זה נגמר לפני 22 שנה ב-0:5 במשחק העונה הכי חד צדדי שהיה אי פעם בישראל. פעם בדור.

לשתי הקבוצות היה יותר מדי להפסיד (דני מרון)

אז נכון שפטר בוס העלה מערך של 4-2-4, אבל כשיש לך בהרכב כל כך מעט שחקני הכרעה, שרובם לא בועטים לשער, או לא מסוגלים להגיע למצב הבקעה לשער, אז גם במערך של WM, לא הייתה מכבי תל אביב מוציאה יותר ממצב נייח נפלא שהוליד מהלך של שער.

ונכון שלהפועל ב"ש יש קו אחורי מדהים שכולל את ג'ון אוגו שהוא קיר בטון באמצע המגרש, אובידיו חובאן שהיה המצטיין במגרש ומהראן ראדי שיודע להשאיר שחקנים לבד מול שוער, אבל כשיש כל כך הרבה שחקנים מסביב שבמעמדים כאלה פשוט נמוגים, או שהמעמדים האלה גדולים עליהם, אז אין מה לצפות זולת לטעות בהגנת מכבי, כמו בשער השיוויון.

מה שהיה נדמה לנו כתחילתו של משחק גדול, שער מוקדם ושני שערים בחצי השעה הראשונה, הלך והפך למסטיק שהופר בקריאות התפעלות ביציע העיתונות מכל שער של הפועל רעננה ששלח איתות מהסמארטפונים.

אבל, וזה אבל גדול, יש עניין כזה שנקרא שפת גוף. כדי לדעת מי ניצח במשחק שהסתיים בתיקו, אתה צריך לראות את השניות האחרונות שאחרי המשחק. יותר מדי שחקני הפועל ב"ש שנשכבים על הדשא ולא מתשישות. שפת גוף של קבוצה שעשתה שלוש תוצאות תיקו רצופות, דווקא בבית האימתני שלה, ובמשחק הבא היא יוצאת לטדי, כשמכבי ת"א מארחת את רעננה. בב"ש משדרים החוצה תחושה שאם מכבי תעשה מהפך בראשות הטבלה, הם לא יצליחו לשנות את התמונה. שפת הגוף של אנשי ושחקני ב"ש משדרת את הסרט "הימים האחרונים של פומפיי", בלופ בהוט פריים ויש איזו תחושה באוויר שמייצרת שפת הגוף הזו, שהפסטיבל לפני סיום, במיוחד כששפת הגוף מנגד – של מכבי ת"א – משדרת פאסון כבר הרבה זמן. מכבי שיחקה רגוע, ניסתה להניע כדור באנדרלמוסיה חסרת הדיוק ששלטה במשחק, וירדה בתחושה שהכל ברגליים שלה.

לבאר שבע אין סיבה להרגיש לא טוב. ברדה (דני מרון)

2. וזה מוזר. הפועל ב"ש מחזיקה במקום הראשון בטבלה במשך 14 מחזורים רצופים. אומרים שקשה הרבה יותר לשמור על המקום הראשון מאשר להשיג אותו, אבל היא שומרת. ב-14 המחזורים האחרונים איבדה המוליכה רק 2 נקודות יותר ממכבי ת"א, ולא הפסידה. כבר 23 משחקים שהיא לא מפסידה. זה חוסן שהיא לא יודעת שיש לה אותו. לא סתם ממשיך ברק בכר להזכיר לכולם שהם במקום הראשון, לא תמיד זה מחלחל למטה. גם איתן עזריה, המאמן המנטלי, לא מצליח ליישר קו לכל הסגל שלו. אם הם יתבוננו בדיסק של המשחק, יתברר להם שאם לא אבי ריקן בדקות הסיום, המקום הראשון היה מקבל עוד 3 נקודות חיזוק. 

בבאר שבע צריכים להבין שהם משחקים כדורגל מול יריבות שלרובן הם יכולים. הם לא משחקים מול השדים של העבר – ב"ש לא באמת התמודדה פה על אליפות ב-40 השנים האחרונות, גם לא בשתי העונות הקודמות – והם לא משחקים מול ההיסטוריה. זה לא one shot, זה תהליך. בית"ר ירושלים עשתה סגנות מדהימה ב-1972 לאליפות של מכבי ת"א, הפסידה אליפות ב-1976 במשחק בבלומפילד מול מכבי ת"א, איבדה שלושה מחזורים לסיום את המקום הראשון ב-1979, למכבי ת"א, ובסוף זכתה באליפות היסטורית במשחק חוץ מול אותה מכבי ת"א.  

בסוף התהליך הפועל ב"ש תיקח אליפות. אם לא השנה, אז בשנה הבאה, אולי בעוד 5. כל עוד יימשך התהליך הזה שקיבע את הפועל ב"ש כאחד מחמשת המועדונים הגדולים בישראל, עם קהל מדהים – אבל מדהים – שהופך את הקונכיה על שם טרנר למבצר מימי הביניים, ועם קבוצת כדורגל משובחת, אז מגש הפירות יגיע. 

עם קהל מדהים כזה, התואר הוא רק עניין של זמן (דני מרון)

3. יש פלייאוף משובח. אף קבוצה לא באה להתבטל. נכון שעד למשחק העונה הבא, בבלומפילד, יש לב"ש משימות שנראות קשות יותר: לנצח בטדי קבוצה שתקבל מענק אליפות ממכבי ת"א על אלי דסה ושלומי אזולאי, ומשחקת משחקי קקי-פיפי עם עומר אצילי; לנצח את מכבי חיפה אותה לא ניצחה העונה, כולל בחצי הגמר ועוד בסמי עופר; לנצח את סכנין ורעננה שמתעקשות להגיע לאירופה למרות שלא יהיה להן זמן אפילו לחגיגות הישארות, אבל זה כמעט מה שמחכה גם למכבי ת"א. 

לא עוד סטטיסטיות כמו רמת השרון או מכבי פ"ת שאמרו תודה על פלייאוף עליון ועדכנו כל הפלייאוף סטטוטים של צ'ק אין בחוף הצוק הדרומי. הקרב על המקום הרביעי לאירופה, שהוא אולי חד פעמי, יאפשר לראשות הטבלה להשתנות יותר מפעם אחת. השאלה למי יהיה יותר חוסן, ומי יהיה רעב מספיק, ומי יהיה שם ברגע האחרון. אין לי מושג למי. יותר קל לנחש תוצאות של משחקי עונה.

4. מישהו התפלא שערן זהבי (שיהיה בריא) קרס בריאותית דווקא לפני משחק נבחרת מיותר בקרואטיה? למה מיותר? כי אם הוא לא היה מיותר, והיה חשוב להתחיל להכין נבחרת חדשה לארבע השנים הבאות, אז היה לה כבר מאמן קבוע, וחלק משחקני הנבחרת הצעירה היו מוזמנים על חשבון המשחקים הרשמיים שלהם; כי זה תפקיד הנבחרת הצעירה – קודם לספק שחקנים לנבחרת הבוגרת ורק אחר כך לעלות לאליפויות אירופה; ואם הוא לא היה מיותר, אז יוסי בניון לא היה מוזמן בגיל 36 על חשבון איתי שכטר הלוהט או עומר אצילי שמועמד להדחה בריאליטי של טביב, וההתאחדות שנשאר לה לנהל נבחרת וכמה ליגות נמוכות, הייתה מטלטלת את המנהלת ואת הערוץ הראשון ומתעקשת שהמשחק בבאר שבע יהיה ארבעה ימים לפני הטרק לאוסייק ולא שלושה ימים מינוס כמה שעות.

כל עוד קברניטי הכדורגל שלנו לא יפנימו שכמו בכל העולם המועדונים מעסיקים שחקנים ולא הנבחרות, ויעשו צעדים בוני אמון מול השולטים בשחקנים, הנבחרת שלנו תחסר שחקנים במשחקים שהנחיצות שלהם אולי ברורה אבל ההתייחסות אליהם ממש לא. יש ערך גדול בלנצל את פגרת הנבחרת שנקבעה על ידי פיפ"א לקיום משחק הכנה, אבל לנצל משמעותו לא רק לקבוע משחק, אלא גם להופיע כהלכה. תרשמו: בכל פעם שהנבחרת תשחק משחק שלא ייראה מועיל, שחקנים ינשרו ממנה. זה טבע המקצוענות. 

לא פלא שהוא מחמיץ את משחק הנבחרת. זהבי (דני מרון)

ערן זהבי חולה, זה בטוח, אבל דווקא המחלה של הכוכב הגדול ביותר בנבחרת היא סימפטום למחלה גדולה יותר של הכדורגל הישראלי: חוסר היכולת להפנים שהכדורגלן המודרני משרת קודם כל את עצמו, משפחתו ומעסיקיו ורק אחר כך את המולדת. ראו איומי ההעמדה לדין בתגובה למכתב ששלח מרטין ביין לגבי מסע הנבחרת לארצות הברית בסוף העונה. 

ולחבריי מהתקשורת: אחרי שהנבחרת תפסיד באוסייק, אולי תובס, אל תחדדו עפרונות. זה לא משחק שראוי לפרשנות. אין לו שום ערך ספורטיבי.