מאת: לירן שכנר צילומים: ערן לוף
ארבעה חודשים לפני המשחק. אנחנו רגע אחרי אופוריית בוסניה, מתכננים כבר האם טוב לנו ארבע נקודות משני המשחקים של מרץ, או שחייבים שש כדי לשתק את היריבות.
- רץ ברשת: הטוויטר בטירוף אחרי התבוסה
- הציונים: לא רק בתוצאה המספר הבולט הוא 3
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
שעה לפני המשחק. כריס קולמן מחליט לעלות בלי חלוץ, עם שלושה בלמים, אבל גוטמן לא מתבלבל ונשאר בשלו, כי מול בוסניה זה עבד, אז מי זה בכלל קולמן. אחרי 20 דקות. אנחנו מבינים שוויילס זו לא בוסניה, אבל אחרי שקולינס מחמיץ ממטר, אנחנו בטוחים שבקמפיין הזה אנחנו מחוסנים, ועוד מעט יבוא זהבי.
דקה 52. אנחנו נשארים עם שחקן פחות ושני שערים פחות, ולפתע שואלים את עצמנו "מה זה דז'ה וו?"
אז בואו נגיד שאנחנו כרגע באמצע המסיבה. בתחילתה חגגנו, צחקנו, כבשנו. הבוסנים והקפריסאים נתנו לנו לחגוג ולשמוח. ולפתע פתאום נכנס מישהו ומכבה לנו את האור. קוראים לו גארת' בייל. בעצם, הוא לא בא לבד אלא עם מאמן שניצח את המשחק.
שעה לפני המשחק, כשהתקבל ההרכב הוולשי, היה ברור שקולמן מכין הפתעה לגוטמן. עוד בלם להרכב זה אומר עוד שני שחקני קו שמשחקים ממש כקשרים. וויילס שלטה במשחק בצורה מוחלטת. וכשיש לך שני סטארים כמו בייל וארון רמזי, גם ביום בינוני, מהלך מדויק אחד מספיק כדי לרדת ביתרון.
ישראל חשבה בוסניה, ומסתבר שאת בוסניה של נובמבר תפסנו פצועה וחבולה. הנבחרת שלנו לא הגיעה זחוחה, אלא פשוט חסרת כל מחשבה של מחוץ לקופסה. מול חמישיית קשרי פרמיירליג ועוד בייל אחד, אתה לא יכול לשחק ביכולת רגילה. ואתמול ישראל הייתה אפילו מתחת לסטנדרט.
צריך להודות, כנראה שההצגה מול בוסניה הייתה היוצאת מהכלל, ולא מה שראינו אמש. ביום שלישי המסיבה תמשיך, הפעם בטדי. כרגע בלי אור, אבל עם תקווה וקצת מוזיקה. צריך לקוות שלא יגיע גם אדן הזאר וינתק את כבל המערכת של הדי.ג'יי. בכלל לא בטוח שמותר להרעיש בירושלים אחרי 11 בלילה, אז כמו שאנחנו נראים, אולי נוותר על זה מראש.
מה דעתך על הכתבה?