מאת: מיכאל יוכין צילומים: Gettyimages
באפריל, לפני קצת פחות משנה, שבר דמבה בה את לבבות אוהדי ליברפול. הדהירה שלו לעבר שערו של סימון מיניולה אחרי ההחלקה הגורלית של סטיבן ג'רארד חרצה את גורל האליפות. האדומים היו קרובים מרחק נגיעה מלשבור את הבצורת האומללה בת 24 השנים, והחלוץ הסנגלי של צ'לסי היה זה ששם קץ לחלום המתוק. ביום חמישי שעבר הוא חזר לאנפילד במדי בשיקטאש, ודווקא נעצר על ידי מיניולה ב-0:1 של ליברפול בליגה האירופית, אבל המילה האחרונה טרם נאמרה כמובן. הערב (19:55, שידור חי בספורט2) בה הוא זה שמארח את החבורה של ברנדן רוג'רס באיסטנבול, והמילה "מארח" מתאימה הפעם במיוחד. באיסטנבול מצא בה את ביתו האמיתי.
ההתעקשות של ז'וזה מוריניו להתעלם מכישוריו של הסנגלי בעונה שעברה ולהעזיב אותו בקיץ היא לא פחות ממדהימה. המאמן הפורטוגלי היה מודע היטב לאיכויותיו של החלוץ, כי הרי הוא הצהיר בעצמו שסירב למכור אותו לארסנל בקיץ 2013 כדי לא להפוך את הקבוצה של ארסן ונגר למועמדת לאליפות. ובכל זאת, בה יובש על הספסל במשך כל התקופה, על אף שרקורד ההבקעה שלו היה נפלא. תאמינו או לא, אבל דמבה מצא את הרשת פעם ב-112 דקות כאשר זכה לעלות לכר הדשא, והמאזן הזה טוב משמעותית מזה של כל שחקן צ'לסי אחר, ועדיף אפילו בהשוואה לביצועים של דייגו קוסטה המהולל העונה. "לא הייתי שם גדול מספיק בשבילו", התלונן בה אחרי שאמר שלום לסטמפורד ברידג'.
מנשק את הדשא באנפילד ושובר את הלב למרסיסיידרס
היה בזה מימד טרגי. בתור נער סבל בה מבעיות בברכיו ונאמר לו שלעולם לא יהיה כדורגלן. הוא התעקש לשאוף גבוה ככל הניתן בכל זאת, והואשם לא פעם בהיעדר נאמנות. את הופנהיים שגידלה וטיפחה אותו הוא עזב לווסטהאם בטריקת דלת. מ"הפטישים" הוא ברח לניוקאסל תוך כדי ניצול סעיף בחוזה שמאפשר לו להשתחרר ללא תמורה במקרה של ירידת ליגה, וגם בשורות "המגפייז" הוא נשאר רק שנה וחצי לפני ששב ללונדון. דווקא כאשר הגיע סוף סוף לטופ, התברר לו שאינו רצוי, והיה צורך לשנות כיוון. במקום לטפס למעלה, התחיל בה להתחשב גם בשיקולים אחרים. הוא השתוקק להערכה ואהבה, ולא יכול היה לבקש בחירה טובה יותר.
בה התקבל בחיבוקים ונשיקות על ידי האוהדים אחרי שהגיע לבשיקטאש תמורת 6 מיליון יורו, ומיד החל להחזיר עם שלושער לרשת פיינורד במוקדמות ליגת האלופות. אמנם השאיפה לעלות לשלב הבתים לא התממשה בגלל הפסד לארסנל, במהלכו כמעט הבקיע בה ממרכז המגרש, אבל בליגה האירופית זה כבר היה סיפור הצלחה גדול, במיוחד בתיקו 1:1 בווייט הארט ליין, בו היו הטורקים ראויים לניצחון, בזכות בה שהיה השחקן הטוב על המגרש.
באוקטובר נפרץ הסכר גם בליגה הטורקית, כאשר בה כבש צמד אדיר ובישל שער בעקב ב-2:3 הדרמטי על סיבאספור, ומאז הוא פשוט לא עוצר. עם 13 כיבושים ב-17 משחקים, מוביל הסנגלי את טבלת מלך השערים, ויש תחושה שהכל הולך לו. נגד מרסין הוא אפילו הבקיע עם הגב תוך כדי נפילה, כאשר הבעיטה המקורית שלו נהדפה על ידי השוער הבולגרי ניקולאי מיכאילוב. תוסיפו 8 שערים באירופה ועוד אחד בגביע, ותקבלו מאזן נאה של 22 כיבושים. עוד לפני שהגענו למרץ שבר בה את השיא האישי שלו, ועוד הרגל נטויה.
סוד ההצלחה נעוץ בהתאקלמות המהירה. כמוסלמי אדוק, הרגיש בה חיבור מיידי לטורקיה ולאוהדים. הוא מנהל שיחות ענפות עם הקהל של בשיקטאש בטוויטר, נהנה מכל רגע, ומצא נפש קרובה גם במאמן הקרואטי סלאבן ביליץ' שנותן לו יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו. מסקורר טהור הפך בה לווירטואוז שלא מהסס לבצע סלאלומים ולחלק מסירות בלתי צפויות. לא לחינם קורא לו ביליץ' "הקוסם". האם אפשר לדמיין את מוריניו מחלק לו מחמאות כאלה?
עם ביליץ'. מקבל יד חופשית
בה וביליץ' עדיין לא זכו באף תואר בקריירה, ואליפות טורקיה תהיה היסטורית עבורם, וגם עבור בשיקטאש שלא סיימה בפסגה מאז 2009. החלום הזה ספג מכה מסוימת כאשר בה חזר פצוע מליברפול ולא שותף בקרב מול אסקישחירספור – בלעדיו הפסידו "הנשרים" 1:0 ואיבדו את המקום הראשון לטובת גלאטסראיי. גם פנרבחצ'ה במקום השלישי עדיין חזק מאוד בתמונת המאבק, ושלוש הגדולות עשויות להילחם על הכתר עד למחזורי הסיום. בה הוא הנשק החשוב ביותר של בשיקטאש במשימה.
בינתיים הוא התאושש בזמן כדי לחזור לאימונים מלאים ולהתכונן לגומלין מול ליברפול. באיסטנבול מאמינים שהסנגלי מסוגל להצעיד את הנשרים להצלחה משמעותית באירופה, ולשם כך ליברפול צריכה להיות הקורבן. הוא כבר ניצח אותה באפריל, וישמח הרבה יותר לעשות את זה גם כעת, כי עכשיו הוא נלחם עבור הקבוצה שאוהבת אותו באמת.
מה דעתך על הכתבה?