כשאלעד חסין היה עוזר המאמן של פיני גרשון באולימפיאקוס, בגיל 26 בסך הכל, חבריו היוונים כינו אותו "אלעדיניו". אבל הוא כבר מזמן לא מאמן צעיר, והערב (שני, 21:05) יפתח את עונתו ה-16 בליגת העל – וישלים את הקאמבק להפועל חיפה. המפגש שמצפה לו במשחק הפתיחה יהיה פיקנטי בפני עצמו: מול האקסית הפועל חולון וחברו הטוב גיא גודס, שאותו החליף בכרמל.
כשאני מבקש ממנו לחזור לזיכרון הראשוני ביותר שלו מקריירת האימון, הוא שולף מיד אירוע שהיה מכונן עבורו כבר בזמן אמת. "בעונת 2003/04 הייתי העוזר של יעקב ג'ינו בבני השרון, ואחריה הצטרפתי לפיני במכבי תל אביב. נכנסתי לאימון הראשון בהדר יוסף, ומיד נדהמתי מהעוצמה. לעבוד שם עם שרונאס יאסיקביצ'יוס ואנתוני פארקר, עם הישראלים שהיו אז, הייתי צריך לצבוט את עצמי – פיזית – כדי להיות בטוח שאני לא חולם. מטורף שעברו מאז 20 שנה".
– והערב שוב תעמוד על הקווים בהפועל חיפה, שלוש שנים לאחר שעזבת אותה. האמנת שתחזור כל כך מהר?
"היו לי ארבע שנים נהדרות בהפועל חיפה, ושמרתי על קשר חברי עם האנשים. היה ברור לכולנו שבטיימינג הנכון, אין סיכוי שלא נרצה את הקאמבק – לא אני ולא הם".
– מוזר להחליף חבר טוב בתפקיד?
"גיא היה זה שהחליט לחזור לחולון. קיבלתי טלפון מהמנהל המקצועי ראובן אלקס, שאמר 'יש דיבור שגודס עוזב, ואם זה באמת קורה – נרצה שאתה תהיה המאמן'".
– גודס דיבר במהלך העונה שעברה בפתיחות על העיכוב במשכורות ועל השביתות בקבוצה. לא חששת לחזור למערכת כזו?
"לא, כי אני מכיר את האנשים ויודע שגם ברגעים הקשים הם עובדים סביב השעון למען הקבוצה. הפועל חיפה, עם האמצעים הנכונים, יכולה להפוך לאחד המועדונים החזקים בישראל – בזכות ההיסטוריה, האולם, העיר, האוהדים והאנשים שמנהלים אותה. אני מקווה מאוד שההנהלה החדשה תעיף את המועדון הזה קדימה ולמעלה. ראינו מה קרה במכבי חיפה, שעם ניהול נכון הפכה לאימפריית כדורסל. חיפה זו עיר של ספורט, ואני מקווה שהימים האלה יחזרו".
השחקן הראשון שחסין החתים הקיץ היה סילבן לנדסברג, שחזר לישראל אחרי שבע שנים. זו הייתה סגירת מעגל מיוחדת עבורו, משום שהוא אחראי להבאתו ארצה מלכתחילה – עוד ב-2010 במכבי חיפה. אלא שהסקורר הוותיק לא יערוך הערב את הבכורה המחודשת שלו; לפני כשלושה שבועות הוא עזב לארה"ב בגלל החשש מהמלחמה. בהודעת המועדון נכתב כי הוא יחזור אחרי שבוע, אבל בינתיים זה לא קרה ואין עדיין תאריך צפוי לשובו.
– איך אתה רואה את מפת הליגה העונה, אחרי ההתעצמות של הפועל תל אביב והעידן שנפתח בהפועל ירושלים?
"כמי שאוהב את הכדורסל הישראלי, אני לא יכול להתלונן. הכסף הגדול שנכנס לקבוצות יקפיץ את האיכות בליגה ויעשה טוב לענף. מצידנו, כהפועל חיפה, אני רואה את הפערים עצומים שיש כאן. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך נרים את הרף שלנו. לא פשוט להתחרות עם קבוצות של 100 מיליון שקלים, כשזו לא רק מכבי כמו בעבר – וגם לא כשיש קבוצות כמו חולון ומכבי רמת גן, שכבר מחזיקות בתקציב כפול משלנו".
לאורך השנים יצא שמו של חסין למרחוק כמי שידע לזהות זרים מבטיחים ולהנחית אותם לפני הפריצה הגדולה לצמרת הכדורסל האירופי. "את לנדסברג הבאתי למכבי חיפה ב-80 אלף דולר, וגם וויל קלייברן וקינן אוואנס חתמו על כ-100 אלף דולר", הוא מספר, וברשימת ה"איקסים" שלו אפשר לכלול בין היתר את ג'ורדן טיילור, קאדים אלן ואולי גם טיילר ביי, שחובר אליו שנה אחרי שיתוף הפעולה ביניהם בעירוני נס ציונה.
אבל יש אחד שהוא לא ישכח. "בקיץ 2008 הגעתי למכבי חיפה כעוזר של אבי אשכנזי, והבעלים ג'ף רוזן ביקש שאהיה אחראי על איתור שחקנים. באתי אליו עם השם של דורון פרקינס, ששיחק אז בברי בבלגיה. אמרתי לו: ג'ף, אני יודע שהוא קצת יקר לנו, אבל הילד הזה יהיה ביורוליג בתוך שנה או שנתיים.
"לדורון עצמו היו הצעות מאיטליה, אבל הבטחתי לו: בתוך שנה או שנתיים אתה תהיה במכבי תל אביב. הוא הסכים והגיע, ועוד במהלך העונה מכבי רצתה אותו והציעה לנו שלושה שחקנים תמורתו. ג'ף לא הסכים כמובן. פרקינס סחב אותנו לגמר הפלייאוף, ובקיץ הוא עבר. שנים אחר כך, כשרציתי להביא את קלייברן לחולון ואת אוואנס להפועל חיפה, הבטחתי להם שהם עוד יהיו במכבי, ונתתי להם לדבר עם דורון. וויל אמנם לא הגיע למכבי, אבל הפך לכוכב יורוליג. עודד קטש רצה את קינן כשעוד אימן בפנאתינייקוס, ולא נתנּו לו לעבור באמצע העונה".
ויש גם שחקן אחד שהותיר את חסין פגוע, עד כדי כך ש"הוא מחוק אצלי", כפי שהמאמן עצמו מגדיר זאת. זהו דאסטי האנאס.
"מה שהוא עשה לי זה כמו דקירה בלב, ואני כועס מאוד עליו ועל האנשים הסובבים אותו. הוא קיבל אזרחות ישראלית בתום תהליך לא פשוט, שאני עשיתי את כולו, עם מאות שעות של טלפונים והכוונה. לפני שנה החתמנו אתו בנס ציונה כישראלי, וזו הייתה החתמת ענק בשבילנו. ואז פרצה המלחמה.
"צורת ההתנהלות שלו הייתה כל כך לא הוגנת. הוא ניצל אותי. הוא אמר שהוא לא רוצה לחזור לכאן, עד שהפועל תל אביב נתנה לו הצעה ואז הוא דווקא בא. היא שילמה תמורתו 200 אלף דולר. אני לא יכול לעבוד עם אנשים לא לויאלים, שלא מעריכים מה שעשית בשבילם. בנינו את הקבוצה סביבו, והעזיבה שלו ריסקה אותנו".
– לא חשבת מעולם לנסות את תפקיד המנהל המקצועי? דן שמיר עשה השנה את ה"הסבה" הזאת.
"אני מייעץ כבר כמה שנים למועדון גדול ביורוליג בכל הקשור לבניית קבוצה. ויש גם שני מאמנים בקולג' שמתייעצים איתי בנוגע לשחקנים ישראל. חבר קרוב מעולם הכדורסל שאל אותי לא מזמן: איך יכול להיות שמאמן שהביא בכסף קטן שחקנים שהפכו להיות כוכבי יורוליג, מעולם לא קיבל הצעה להיות מנהל מקצועי? לא הייתה לי תשובה. אבל אם יציעו לי דבר כזה, בהחלט אשקול את זה.
"אני אוהב מאוד את עולם בניית הקבוצות וגיוס השחקנים. למדתי את זה בתחילת דרכי אצל ג'ון קליפארי, שהוא המגייס מספר 1 בעולם המכללות, ועד היום אני מיישם דברים שלמדתי ממנו. לתרום להתפתחות של שחקן ולעזור לגלות אותו – זה מספק לא פחות מניצחון במשחק חשוב כמאמן. זו תחושה מדהימה".
בשלושת הקייצים האחרונים אימן חסין את נבחרת העתודה, אבל כעת הוא מגלה שהחליט לעזוב. "בסוף הקמפיין דיברתי עם הבוסים שלי באיגוד הכדורסל, וביקשתי לסיים את תפקידי", הוא מגלה. "במשך שלוש שנים ברציפות לא הייתי בבית במהלך הקיץ, ואני רוצה להיות עם המשפחה. צריך גם לדעת לפנות את המקום ולתת למאמנים אחרים את ההזדמנות. באיגוד קיבלו את זה, ואני מקווה ומאמין שעוד אחזור לעבוד שם".
– לפני שנה הגעת עם העתודה עד לגמר, והיית רחוק קליעת עונשין אחת מזכייה באליפות אירופה, אבל השנה נפלתם בשמינית הגמר.
"נהניתי מכל רגע עם נבחרות העתודה לאורך שלוש השנים, והקיץ הקודם היה מטורף. השנה עברנו קיץ קשה, גם בגלל ההשפעה של כל מה שאנחנו עוברים במדינה. היו לנו ניצחונות יפים על גרמניה, איטליה, טורקיה וצ'כיה, אבל מול יוון היינו פחות טובים. אם היה לנו עוד שחקן אחד ברמה גבוהה, אני בטוח שהיינו עולים לרבע הגמר ואולי גם זוכים בעוד מדליה".
– מי השחקן שהיה חסר? דני וולף? בן שרף?
"וולף החליט לא להגיע, וזו הייתה מכה. אני לא כועס עליו, אבל אני מאוכזב. אם לא הטורניר הגדול בשנה שעברה בעתודה, יש סיכוי נמוך מאוד שהיה הופך לשם כל כך מבוקש במכללות. הוא לא רצה לבוא לקראת המעבר לאוניברסיטת מישגן, אבל אני בטוח שבקצה הראש הציק לו גם החשש מהמלחמה. באיזשהו שלב הסכמנו שהוא יגיע ישירות לאליפות אירופה, בלי להיות בהכנה בישראל, למרות שאין לזה צורה. וגם זה לא הסתדר.
"לגבי בן, אני יכול להבין מה עומד מאחורי ההחלטה לשים אותו רק בנבחרת אחת – וגם לבחור בנוער כדי להשיג את הכרטיס לאליפות העולם. מהזווית של נבחרת העתודה, ברור שזה פגע בנו. אבל זה לא משנה. היה לי עונג מטורף לעבוד עם החבר'ה הצעירים האלה. גדל כאן דור מדהים ברמת הכישרון ומבחינת מוסר העבודה, והוא עוד יביא לנו עתיד גדול".
– אתה יכול לשרטט איך נבחרת ישראל תיראה בעוד שלוש או חמש שנים?
"בקו האחורי הולך להיות מאבק אדיר, עם שרף, נועם יעקב, עמנואל שארפ, ים מדר, תמיר בלאט, עומר מאייר וכמובן דני אבדיה. רומן סורקין יהיה הגבוה הדומיננטי, אבל וולף בהחלט יכול להיות התחליף שלו. גם אלון מיכאלי ועילי דולינסקי יכולים להתפתח להיות שחקנים מצוינים. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד"…
מה דעתך על הכתבה?