אחרי אין ספור הבטחות, איומים ודיבורים, שאף אחד מהם אינו קשור לכדורגל; עלו לכר הדשא הנהדר במושבה שתי קבוצות בטוחות בעצמן, שהגיעו אחרי ניצחונות מרשימים במחזור האחרון.
מכבי חיפה הגיעה עם הרבה ביטחון, פתחה את המשחק באינטנסיביות גבוהה ונראתה נהדר ב-20 הדקות הראשונות. עטאא ג'אבר ונטע לביא שלטו במרכז השדה, אלירן עטר נראה חד ואפילו אייל משומר הראה סימני חיים אחרי הקפאה ארוכה.
דווקא גילי ורמוט, שהורעפו עליו מחמאות לאחר הופעת הבכורה הטובה שלו מול מכבי פ"ת, לא היווה פקטור והתקשה למצוא את הכיסים במרכז השדה שיאפשרו לו להגיע עם הפנים להגנה של בית"ר. וזה היה בעוכריהם של הירוקים.
מן העבר השני, אחרי פתיחה מהוססת, הירושלמים החלו להיכנס למשחק בזכות שלישיית הקישור הנהדרת שלהם. האגרסיביות והנחישות של דן איינבינדר, קלאודימיר ודוד קלטינס פשוט העלימה את מכבי חיפה מהמגרש.
אגרסיבי ונחוש. איינבינדר (ערן לוף)
חיפה המשיכה להניע את הכדור בחלק האחורי, אבל בכל פעם שניסתה לחדור מהמרכז נתקלה בשלישייה החזקה הזו שלא רק שחטפה את הכדורים, היא גם יצאה איתם נהדר קדימה (מה שנקרא בשפת הכדורגל – סוויץ' הגנה התקפה) והעמידה את ההגנה של חיפה שוב ושוב במצבים לא פשוטים.
שלושה שחקנים זהרו במשחק הזה מעל כולם וכל אחד מהם הוא סיפור ענק בפני עצמו. הראשון, תגלית העונה ללא עוררין (ויסלח לי נטע לביא), דוד קלטינס, שסיפק עוד משחק לפנתאון של קשר אחורי מספר 6. קלטינס עוצמתי, אתלטי, סוגר שטחים נהדר, יודע לצאת עם הכדור קדימה אחרי חטיפה ומעל הכל – צנוע ומרוכז. הוא ביטל לחלוטין את לודוביק אוברניאק ובהמשך גם את ורמוט ונתן את החופש לקלאודימיר ואיינבינדר לצאת קדימה ולספק את המספרים שהביאו את הניצחון.
קלטינס (במרכז). תגלית העונה (ערן לוף)
השחקן השני שבלט, בלי קשר לשער הנהדר שכבש, הוא דן איינבינדר. הקשר שחזר הביתה, ללא הכנה אמיתית לעונה, אחרי תחילת עונה קשה מאוד במכבי ת"א; סיפק את משחקו הטוב ביותר העונה. דן היה אגרסיבי מאוד, מדויק ושקט עם הכדור, נייד מאוד, הצטרף מצוין להתקפה מקו שני ובעיקר הנהיג את בית"ר בדקות הפתיחה הפחות טובות שלה, והרבה בזכות המנהיגות שלו בדקות הפחות טובות, קבוצתו יצאה קדימה והחלה להשתלט על המשחק.
הראה גם מנהיגות וכבש שער נהדר. איינבינדר (עידן סלם)
ואחרון אחרון חביב, הסיפור הענק של המשחק הזה – איתי שכטר. החלוץ שעבר שנה טראומתית במכבי חיפה שכללה יותר אדומים משערים, נראה אבוד, עצוב ובעיקר מיואש וחסר תקווה. אך הוא הוכיח לכולם, ובעיקר לעצמו, שכוחו עדיין במותניו (וגם ברגליו ובראשו) והראה שלפעמים, כששחקנים טובים מגיעים למקומות לא נכונים, הם יכולים להתאדות.
מהרגע ששכטר הגיע לבית"ר, הייתה תחושה שהוא הגיע למקום הנכון. גם במשחק היחיד שבו לא סיפק מספרים, מול ב"ש בטוטו טרנר, ראינו שמשהו מתעורר בו – התנועה חזרה, הוא הצליח לנצח מגנים באחד על אחד ואיים על השער. אחרי השער והבישול במשחק הקודם, שכטר הגיע למשחק נגד האקסית מאוד מרוכז ומפוקס, הטריד שוב ושוב את דקל קינן ומארק אליינטה, הבקיע שער נהדר של נחישות וכוח, סידר את השער השני עם כדור רוחב יפה אחרי בריחה אופיינית שמאלה וחטף נהדר מוואליינטה את הכדור שהוביל לשער השלישי.
שכטר (במרכז). הגיע למקום הנכון (ערן לוף)
שתי הקבוצות יצאו מהמשחק לדרכים שונות לחלוטין. בית"ר ירושלים ביססה את עצמה במקום השלישי ואותתה גם לשתי הגדולות שבפלייאוף הן לא ילקקו מולה דבש, והיא תהווה גורם רציני במאבק האליפות. מן הצד השני, חיפה ממשיכה בעונה המאוד מאכזבת שלה ותנסה להבטיח את עוד שני מפגשים עם בית"ר (בואו נקווה שבטדי ובסמי עופר) בשלושת המחזורים שנותרו. משימה לא פשוטה בהתחשב בחוסר היציבות שלה ובמשחקים הלא פשוטים שנותרו לה עד סיום העונה.
מה דעתך על הכתבה?