מסי? רונאלדו? אני בוחר בפושקאש

מאת: דני דבורין               צילומים: Gettyimages

פרשני כדורגל נוהגים לא פעם לערוך השוואות בין כוכבי העל שידעה ההיסטוריה, והדבר מעיד יותר על טעם אישי, ואף לעיתים משעשע.

השבוע נשאל הברזילאי ניימאר על יכולתה של התקפת קבוצתו הספרדית ברצלונה, הכוללת אותו ואת מסי וסוארס. "שלנו טובה יותר מזו של ריאל מדריד", צוטט החלוץ.

יתכן שרבים יחשבו כמוהו, אך ודאי יהיו כאלה הרואים אחרת את הדברים, שכן שלישית החוד של ריאל, הכוללת את בייל, בנזמה ורונאלדו, מסוגלת ביום טוב שלה להכריע כל הגנה בעולם.

זה אף מביא אותי לספר על מערכי התקפות אדירים שהיו בעבר לשתי נבחרות לאומיות, והדגש הוא על שלושה חלוצים: ברזיל של 1958 עם שלישיה מרכזית שכללה את דידי, וואווה ופלה, והונגריה של 1954 עם קוצ'יש, הידיקוטי ופושקאש.

לי קשה לקבוע איזו שלישיה גדולה יותר, ואולי הותיקים היו בוחרים דווקא בהונגרים, הגם שנבחרתם הפסידה 3:2 לגרמניה בגמר גביע העולם של אותה שנה . קוצ'יש היה מבקיען מושלם, ובעל משחק ראש מצויין, ולא בכדי כונה בשם "ראש הזהב". הידיקוטי שיחק כחלוץ מרכזי מאחור, אבל ניהול המשחק וכושר ההבקעה שלו היה נדיר. על פושקאש אומר רק שהמספרים מדברים בעד עצמם: 83 שערים ב- 84 משחקים בין-ארציים.

אשר לשלישיה מארץ הסמבה, היא היתה כמובן חלק מהרכב פנטסטי שהיקנה לברזיל את אליפות העולם הראשונה שלה, ב- 1958. במשחק הגמר גברה ברזיל 2:5  על שוודיה, הנבחרת שאירחה את האליפות. דידי ששיחק כמקשר ימני, היה גאון של כדורגל, וואווה כחלוץ מרכזי היה אלוף בתחום ההבקעות וניצול המצבים, ופלה הוא פלה!

הנה כי כן מעת לעת טוב לספר על גדולי הכדורגלנים בעולם, ועל שיתוף הפעולה ביניהם.

ואם הייתם מבקשים ממני לבחור בין מסי, סוארס וניימאר לבין קוצ'יש, הידיקוטי ופושקאש – אני בוחר בהונגרים.

פיאף וסארדן. הזמרת הידועה ניהלה רומן עם המתאגרף הדגול

על שני מתאגרפים וטרגדיה אחת

צרפת הזדעזעה השבוע כשנתקבלה הידיעה על מותם של עשרה בני אדם בהם שלושה ספורטאים מוכרים עד מאוד ונערצים, בתאונת מסוקים שהיתה בארגנטינה. השלושה הם המתאגרף אלכסי ואסטין, השחיינית קאמי מופה, והשייטת פלורנס ארטו. שני המסוקים התנגשו זה בזה במהלך צילומי ריאליטי.

אלכסי ואסטין בן ה- 28 היה בעל מדלית ארד מהמשחקים האולימפיים שנערכו ב- 2008 בבייג'ין. הוא קיווה לחזור ולהאבק על מדליה גם במשחקים הקרובים שיהיו בשנה הבאה בריו דה-ז'אנרו, ברזיל.

מותו של ואסטין בתאונה אוירית, הזכיר לי את ההלם הגדול שאחז בעולם הספורט ובצרפת, כאשר בשנת 1949 נהרג בתאונה אוירית המתאגרף מרסל סארדן, שהיה אלוף העולם במשקל בינוני. מעבר להיותו מתאגרף מעולה הוא ניהל רומן עם הזמרת האגדית אדית פיאף, וסיפורם הועלה במסכי הקולנוע בשני סרטים, האחד ב- 1983 והשני ב- 2007. מרסל היה נשוי ולו שלושה ילידים, ובנו כיכב בתפקיד אביו בסרטו של הבמאי קלוד ללוש ("אדית ומרסל" מ- 1983).

סרדן נולד ב-1916 באלג'יריה (שהיתה עד 1962 חלק מהקיסרות הצרפתית) והתמודד בקטגורית חצי-בינוני, לפני שעלה לקטגורית המשקל הבינוני.

בספטמבר 1948, באיצטדיון רוזוולט שבניו-ג'רזי הביס את אלוף העולם, טוני זייל, וזכה בתואר אלוף העולם.

בניסיונו הראשון להגן על הכתר התמודד מרסל עם ג'ק לאמוטה, בדטרויט, ונאלץ להיכנע בסיבוב העשירי, משום שנקע את זרועו. אך לא עלה בידו לממש את ההסכם לגבי קרב חוזר, שכן ב- 28 באוקטובר 1949, כשטס לבקר את הזמרת אדית פיאף, התרסק המטוס כשהוא על סיפונו, וסרדן היה בין הנספים.

סרדן ויריביו לזירה, טוני זייל וג'ק לאמוטה, חברים בהיכל התהילה של האיגרוף הבין-לאומי.

על אדית פיאף נכתבו מאמרים רבים, ומן הראוי רק להזכיר כמה משיריה המפורסמים בהם "המנון לאהבה", "איני מתחרטת", "פאדם פאדם" ו- "מילורד". היא נחשבת לאחת הזמרות הגדולות בהיסטוריה, ובודאי בצרפת. את השיר "הימנון לאהבה" כתבה על מרסל סרדן, שהיה אהבת חייה. בשנותיה האחרונות חלתה, וב- 1963, בהיותה בת 48 הלכה פיאף לעולמה.