מאת: לירן שכנר צילומים: Gettyimages
לא ברור מה הכעיס אותי יותר במהלך השבוע. זה התחיל עם מהפכת קטאר, המשיך עם ציטוטים מרגיזים של שרן ייני, אבל את השורות הבאות אקדיש דווקא לעצבים של אלה שיושבים בצפון לונדון ושואלים את עצמם: עד מתי יישב על כיסא הנהג אותו מלך צרפתי של פעם ומגלה כישרונות בהווה. אין דבר בכדורגל העולמי שיכול לעצבן יותר ממה שקורה לארסנל וארסן ונגר בעשור האחרון. חוסר מיצוי פוטנציאל מהול בחוסר אונים.
מעניין לחשוב מה יגרום לבעלי המניות העיקריים במועדון – סטן קרונקי האמריקאי ואלישר אוסמנוב הרוסי – לעשות מעשה. האם בכלל צריך לעשות מעשה, או להשאיר את הדברים כמו שהם? האם ונגר, אחרי עוד הפסד משפיל לפנתיאון, הוא האיש שיכול להביט קדימה ולצעוק "אחרי"? העובדות מוכיחות שכבר לא.
ההפסד 3:1 למונאקו רק העיר את המבקרים האנגלים, אלה שממתינים מעבר לפינה כבר כמה שנים. אבל לא צריך להיות אנטי ונגר או מומחה גדול כדי להבין שהאג'נדה הקיימת לא תוביל את ארסנל לשום אליפות או צמרת אירופית. מקסימום עוד גביע.
לחזור לאחור לשנת 1996 זו לא חוכמה. ונגר הגיע ממונאקו כדי להוכיח את עצמו, קנה את מי שצריך, הפך את ויירה, הנרי וברגקאמפ לאגדות, בנה קבוצה שווה למנצ'סטר יונייטד הגדולה של פרגוסון ויצר תלכיד קבוצתי נדיר.
ארסנל חוגגת אליפות ב-2004. מתי זה יקרה שוב, מי יודע?
ב-2006 נבנה אצטדיון האמירויות ועמו ההחלטה לשנות אג'נדה ולהשקיע פחות ברכש. אלה רק חלק מהסיבות שמסביב, אבל שום דבר לא יכול לכסות על ונגר כשמסתכלים על 11 השנים האחרונות מאז אותו דאבל ב-2004. ונגר לקח שני גביעים באנגליה, הפסיד עוד פעמיים בגמר גביע הליגה, הפסיד בגמר ליגת האלופות, ושכח מתי לקח אליפות או אפילו מתי סיים במקום השני (ב-2005).
אין ספק שכל מאמן אחר כבר היה מקבל מזמן מכתב תודה ושלום, אבל המעמד של הצרפתי, שנגזר מאותו קרדיט על השנים הטובות, הופך למוגזם כשמדובר במועדון כל כך הישגי. ארסנל שכחה מה מטרתה, שכחה שהיא המועדון הבכיר של עיר הבירה, עם 13 אליפויות ו-11 גביעים.
ונגר מדבר על הרצף הפנטסטי של 18 שנים בליגת האלופות – הקבוצה היחידה באירופה – אבל שכח לספר שפעם מקום שני היה עבורו כישלון. כשהסטנדרטים יורדים, צריך שינוי.
סאנצ'ס. שם אחד גדול לא מספיק
ומה עם הבעלים? ארסנל השקיעה בשנים האחרונות ברכש. אוזיל ואלכסיס סאנצ'ס הם שמות גדולים, אבל התותחנים עדיין לא משקיעים כמו צ'לסי, סיטי ולאחרונה גם יונייטד. תקראו לזה אחריות תקציבית – התותחנים רחוקים מהחובות של שתי המנצ'סטריות. אבל כאן דווקא אוסמנוב – האיש הכי אמיד ברוסיה כיום, כולל רומן אברמוביץ' – מיישר קו עם ונגר ולא רוצה להשתולל, למרות שהוא יכול.
אם כך, ארסנל תמשיך ותהפוך לעוד מועדון אנגלי, בלי יומרות לאליפות, עם רצון לאתגר מדי פעם את הגדולות כשהן מגיעות לצפון לונדון. אגב, מועדון כזה כבר יש – קוראים לו טוטנהאם. עכשיו באמת הרגזנו את אוהדי ארסנל.
מה דעתך על הכתבה?