מאת: לירן שכנר צילום: Gettyimages
כמו בין מנהל לעובדיו, כך מאמן אוהב, מעריך ומטפח שחקנים מסוימים ומוריד אחרים. מוריד את ביטחונם, את ערכם בשוק, משבש את המשך דרכם ואת חלומם.
רדאמל פלקאו הוא כבר לא אותו נער קולומביאני שלא מפסיק לפרוח ולכבוש. לפני חודש חגג 29. עבור חלוץ, הגיל הזה הוא גיל טוב. קצת מעבר לשיא הפיזיות והמהירות, אבל יש חוכמה וניסיון שמחפים על כך. השותף שלו להתקפה, רובין ואן פרסי, עשה את שתי עונות השיא שלו בפרמייר-ליג בין גיל 28 ל-30. ואן פרסי, אחד שחזר אל שנות השיא מפציעה, או בעצם מכמה פציעות, הוא דוגמה לחלוץ מבטיח שפציעות איימו על הקריירה שלו, אבל חזר בגדול כשהוא טוב עוד יותר.
הפציעה של פלקאו הגיעה בזמן הכי לא נכון. הוא היה בשלב הנסיקה, בדרך להראות לכולם במונדיאל מיהו הטוב ביותר. ולמרות זאת, הוא עדיין היה שם לוהט בקיץ האחרון. ריאל רצתה, אבל יונייטד עשתה דיל מבריק: השאלה בעשרה מיליון יורו ואופציה לרכישה.
הקולומביאני הגיע בתחילת ספטמבר והאי רעד: פלקאו מגיע לכבוש את אנגליה. לואי ואן חאל לא ממש ידע מה יעשה ואיך ישלב את רוני, ואן פרסי , מאטה ודי מריה, אבל דבר אחד הוא ידע: הוא רוצה את פלקאו בשפיץ.
חצי שנה חלפה. והנה ואן חאל נותן את השפיץ לפלקאו. אין מימוש אופציה. על פי היכולת של רדאמל קשה לבוא בטענות להולנדי. מצד שני על פי דקות המשחק, העמדה על הדשא, ובעיקר הזיגזוג הבלתי נגמר של ואן חאל סביב מעמדו של הקולומביאני, קשה מאד לנתח את מה שעשה העונה פלקאו. סיפור הביצה והתרנגולת הזה הסתיים בשבוע שעבר בסנט ג'יימס'ס פארק.
ואן חאל עלה למשחק החוץ מול ניוקאסל עם וויין רוני וחמישה קשרים, שמהם אף אחד הוא לא סקורר. ואן פרסי וג'ו ווילסון הצעיר – שני החלוצים הטבעיים האחרים בסגל – פצועים. נשאר פלקאו. אותו פלקאו שהוכשל בדרך לשער הראשון של יונייטד מול סנדרלנד, אבל מיד הוחלף.
בניוקאסל הוא נשאר 90 דקות על הספסל. המאמן שלו החליט לשחק עם חמשת הקשרים, ולמרות שיונייטד לא הצליחה להבקיע, העדיף ההולנדי להכניס עוד שלושה קשרים בהמשך, כולל מייקל קאריק הקשר האחורי. יונייטד אומנם ניצחה עם הרבה מזל בדקה ה-89, אבל בזאת הכריז ואן חאל באופן סופי – אני לא מאמין בפלקאו.
כשמביטים לאחור, ואן חאל לא ממש ידע איך לשלב את פלקאו יחד עם ואן פרסי ורוני וכששילב, תמיד נתן לו את התחושה שהוא לא החלוץ המוביל. פלקאו פתח רק ב-12 משחקים והוחלף בתשעה מהם. זה אומר הכל.
פלקאו קיבל מה ששידר לו ואן חאל: פה זה לא פורטו ולא אתלטיקו. פה אתה עוד אחד. גם השחקן הכי מוכשר וחד, בלי ביטחון וגיבוי מהמאמן, לא יצליח. לכן, הכישלון הוא קודם כל על האיש שהביא את החלוץ, ורק אחר כך על השחקן עצמו.
אין ספק, הפרידה בקיץ תעשה טוב לשני הצדדים. ואל תתפלאו אם בעוד שנה, תחת מאמן אחר, נחזור לדבר על המספרים של רדאמל.
מה דעתך על הכתבה?