"כשאתה מחתים שחקן על 2.5 מיליון דולר לעונה, אתה מצפה ממנו להוביל אותך בערבים קשים, וזה ממש לא שקרה עם ווייד בולדווין. הוא הלך אחורה אחרי שנוצר הפער, נתן לשחקנים אחרים להיות אלה שמנסים להוציא את הקבוצה מהבור, וזה בהחלט מאכזב". הפרשנות באתר האוהדים של פנרבחצ'ה לא חסכה ביקורת מהכוכב האמריקאי, אחרי התבוסה הביתית המפתיעה 76:57 לכוכב האדום בלגרד לפני שבועיים. בולדווין, הסקורר הבלתי ניתן לעצירה ממכבי תל אביב, סיים עם 3 נקודות ו-6 זריקות מהשדה בכמעט 30 דקות.
אמנם זו הייתה תצוגת שפל והוא היה טוב יותר בשאר המשחקים, אבל גם בהם לא הרשים יתר על המידה. הגארד, שבעיני רבים היה הטוב ביורוליג בשנתיים האחרונות, היה אמור להיות זה שיוביל את החבורה של שרונאס יאסיקביצ'יוס עוד צעד קטן לעבר פסגת אירופה. בינתיים, היכולת שלו חוסה בצילו של בונזי קולסון, שהגיע יחד איתו מתל אביב ונראה טוב יחסית לרמת הציפיות, של בובאן מריאנוביץ' שמרכז תשומת לב רבה, ובעיקר של נייג'ל הייז-דייויס שממשיך להצטיין.
הערב (שלישי, 20:30) מחכים שני האקסים למכבי תל אביב, הקבוצה שאותה עזבו הקיץ למרות שהיו חתומים על חוזים. בולדווין רושם עד כה ביורוליג 12.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים, אבל פוגע רק ב-36.4% מהשדה ומאבד גם 3.6 כדורים בערב. נתח הדקות שלו רק עלה לעומת העונה שעברה (27:33 במכבי, 30:46 בפנרבחצ'ה), בין היתר בחסות פציעתו של סקוטי ווילבקין, אבל המדד המשוקלל שלו צנח מ-19.1 ל-10.2. ונשאלת השאלה: למה?
בולדווין סיים את העונה שעברה בסוג של טראומה. אחרי חודשים ארוכים של נסיעות, מלחמה בישראל, והבנה די בשלב מוקדם שהוא לא ימשיך במכבי תל אביב, הגיעה הפציעה שהפכה את הסוף לקשה במיוחד. הדמעות במשחק הרביעי נגד פנאתינייקוס, כשעלה לפרקט פצוע וחש את הכאב בשריר, היו בלתי נשכחות.
למעשה, בחודש וחצי האחרונים של העונה, היה לו רק משחק מלא אחד – משחק האליפות נגד הפועל תל אביב, והוא היה חלוד עם 5 נקודות והופעה חלשה, כיאה למי שחזר אחרי תקופה ארוכה. חגיגות הזכייה שבאו לאחר מכן השכיחו את הסיום הפחות טוב, אבל בולדווין עזב את ישראל כשהוא פצוע. בשבועות שלאחר סיום העונה הוא עוד היה עסוק בשיקום, וכמו כל שחקן שמסיים פציעה, יש לכך היבטים פסיכולוגים. בפנר סיפרו אחרי המשחק החלש שלו בסופרקאפ הטורקי שייקח לו קצת זמן להיכנס לעניינים.
"ווייד נשאר בקשר עם חלק מהשחקנים והאנשים שלנו, והיה ברור לנו שבתחילת העונה הוא ייקח על עצמו פחות. מה שעבר עליו זה לא משהו פשוט בכלל", סיפר השבוע אחד מאנשי המקצוע במכבי תל אביב. "אני מניח שזה יעבור עם הזמן, כי הוא המשיך את השיקום שלו והוא במצב רפואי טוב. הוא צריך משחק אחד שיראה לכולם מי הוא, והשאר כבר אמור להיות היסטוריה".
ההבדל של הפציעה בעונה שעברה לעומת פציעות אחרות שעבר בשנים קודמות היה הטיימינג. בולדווין כבר נפצע לא מעט מאז הגיע ליורוליג, אבל ברגעי ההכרעה תמיד היה שם. לכן אולי הפציר ולחץ לחזור מוקדם מדי במהלך הסדרה מול פאו, ושילם על כך. "זה השפיע על מצב הרוח שלו", הודה אחד מחבריו במכבי, "לא קל לסיים ככה את העונה".
מלבד ההתאוששות מהפציעה בשריר הירך האחורי, סימנו בטורקיה שתי סיבות מקצועיות לפתיחת העונה הרגועה של בולדווין: הראשונה קשורה באיש שעל הקווים. הגארד לא תמיד הסתדר עם כל המאמנים שלו, ובמובן הזה עודד קטש הוא יוצא הדופן; וגם לשאראס, היו לא מעט עימותים עם שחקניו. אף שמבחינה אישית, נכון לעכשיו אין בעיה בין השניים, נראה שמבחינת שיטת המשחק – החיבור שהיה לגארד האמריקאי עם קטש טוב בהרבה מזה שיש לו עם הליטאי.
"לכל מי שמכיר את קטש, ומכיר את בולדווין, היה ברור שהשניים האלה יסתדרו מעולה", מספר אחד המאמנים שעבד בעבר עם בולדווין. "כשאתה לוקח שחקן שהיה בסיטואציה מושלמת במשך שנתיים, ומכניס אותו למאמן שדורש הרבה יותר בשליטה, זה לא תמיד מסתדר. ווייד לא הסתדר בעבר עם מאמנים מהסוג הזה, ואין ספק שהוא לקח כאן הימור".
במכבי תל אביב מספרים כי "ווייד שיחק לא מעט בשביל עודד, שהראה לו שהוא הולך איתו גם בימים הפחות טובים, וגם כשהייתה בעיה עם ההתנהלות. אחרי שהפיוז שלו התפוצץ על השופט בוויטוריה, יש מאמנים שלא היו מקבלים את זה והיו עושים שיחה קשה עם השחקן. עודד הלך עם בולדווין עד הסוף, ובסופו של דבר זה השתלם לו. ווייד צריך את המאמן שיהיה שם בשבילו גם ברגעים קשים".
על פי גורמים שונים בטורקיה, גם בתקשורת, יאסיקביצ'יוס הבין מהיום הראשון שהוא יצטרך לעשות התאמות עבור בולדווין, וצפה לא מעט במשחקים שלו בתחילת הדרך במכבי תל אביב כדי לראות את השינוי שעבר. "שאראס יודע שכשאתה מביא שחקן כל כך דומיננטי, שהגיע מקבוצה מצליחה והיה בה השחקן המוביל, אתה לא יכול לגמד אותו", נכתב בכתבת פתיחת העונה על בולדווין באתר "באסקט דגריסי". "מטרת המאמן תהיה להכניס אותו לתוך שיטת המשחק, ואם יצטרכו לעשות שינויים בשיטה, אז הם יבצעו אותם".
אלא שנושא שאראס הוא לא הבעיה היחידה. התמונה ששיתף לורנזו בראון עם בולדווין וקולסון, לאחר ניצחון החוץ של פנאתינייקוס באיסטנבול בסוף השבוע האחרון, סימלה את הסיפור. בראון, ובעונה שעברה גם תמיר בלאט, היו הרכזים הטבעיים ששיחקו כל העת לצד בולדווין. במקרים רבים הוא לא הוביל את הכדור, אלא היה השחקן השני שמקבל את הכדור בהתקפה, והלחץ ירד ממנו. הוא התפנה לתפקיד הסקורר, וידע לרכז גם במהלך המשחק, אבל לא כמהלך המרכזי.
מלכתחילה לא היה רכז מסוגם של בראון או בלאט בפנר, אבל המצב רק החריף במשחק הפתיחה מול אולימפיאקוס, כשווילבקין נפצע אחרי שתי דקות וגמר את העונה. בשבועות הראשונים בולדווין נדרש רק לנהל את המשחק, ומהעמדה הזאת קשה לו יותר לבוא לידי ביטוי מבחינת צבירת נקודות, במיוחד בסגנון המשחק שלו. כעת החתימה פנר את סקיילר מייז. גם הוא לא רכז טבעי, אבל יכול בסופו של דבר להוביל להורדת העומס מהכוכב השני.
"כל אירופה יודעת מה הוא עושה", אומר קטש על בולדווין. "זה מסוג השחקנים שתלויים בעצמם. אנחנו מכירים את ווייד, הוא משחק בשני צידי המגרש, הוא תחרותי מאוד. הוא נוהג להתחיל ככה עונות, ופחות משתלט מיד מההתחלה. אני מניח שמאמצע העונה והלאה הוא ישתלט יותר על העניינים".
"בסופו של יום, היה לנו ברור שבלי בולדווין ולורנזו ביחד בעונה שעברה, הקבוצה לא מגיעה לאן שהיא צריכה", מספר בכיר במכבי תל אביב. "כדי שהוא יצליח בפנרבחצ'ה, הוא צריך רכז טוב לידו, מישהו שיהיה השותף שלו בהובלת הקבוצה מהקו האחורי. מייז הוא לא רכז, אבל הוא שחקן טוב. זה יכול להצליח להם, אבל אין ספק שיותר מהכל, ווייד מתגעגע ללורנזו".
מה דעתך על הכתבה?