שבוע לפני משחק העונה נהנו שתי מוליכות הליגה המושמצות מערב רגוע במיוחד. הניצחונות הקלילים שהשיגו האלופה, הפועל ירושלים (64:95 על אשדוד), ומחזיקת הגביע, מכבי תל אביב (59:83 על נס ציונה), מול יריבות שהציגו יכולת רעה עד מביכה לא מלמדים הרבה על הצפוי בארנה בירושלים בשבוע הבא, אבל בוודאי יעניקו קצת שקט וביטחון נחוצים לשחקנים של דני פרנקו וז'אן טבק.
את השינוי שחל בהפועל ירושלים בשבועיים האחרונים ניתן לייחס לארבעה גורמים, מעבר לאפקט "אורי אלון ביציע, אז בוא נתאמץ". הראשון הוא העובדה שלאחר התבוסה הקשה בקריית גת זימנה הגרלת המשחקים לאדומים שני משחקי בית, בהיכל בו הם מיטיבים לשחק יחסית. השני הוא הפסדה של מכבי ת"א בדרבי בשבוע שעבר, בעקבותיו הובטח לירושלים המקום הראשון בליגה בסיום הסיבוב השני מה שהוריד לא מעט לחץ מיותם הלפרין, ליאור אליהו וחבריהם, מה גם שתמיד טוב כשהאש מופנית כלפי היריבה ולא כלפיך.
השלישי הוא הצטרפותו של איליי הולמן שסיפק בכורה מעודדת למדי (מדד 24, הגבוה בקבוצה, ב-21 דקות). והרביעי ואולי החשוב מכולם הוא התנהלותם של הצוות הניהולי והמקצועי של הקבוצה בימי המשבר. בלי קנסות, בלי עריפות ראשים, עם מעט מאד כותרות והרבה השריית שקט על המערכת, התנהלות נדירה במחוזותינו שאולי לא מנעה את ההופעות האיומות של הקבוצה במסגרת האירופית אבל בהחלט תורמת לה בסיטואציה הנוכחית.
לניצחונה של מכבי תל אביב היו שתי סיבות עיקריות, מעבר לאפקט "בוא נראה מאמץ אמיתי שיביא לביטול הקנס" שהחזיק מעמד רבע וחצי. הראשונה, חזרתו של בראיין רנדל, שטבק בוודאי היה רוצה לעטוף בצמר גפן בכדי למנוע ממנו להיפצע בפעם המי יודע כמה לפני סיום העונה. השנייה, היכולת המזעזעת שהציגה היריבה. נס ציונה היא כרגע הקבוצה החלשה והדיכאונית ביותר בליגה וללא שינוי מהיר ביכולת ובגישה עלולה למצוא את עצמה בליגה הלאומית בעונה הבאה.
מול כמעט כל יריבה אחרת זה עלול היה להיגמר אחרת לגמרי מבחינת הצהובים, שאיבדו 17 כדורים (חמישה מתוכם גל מקל, שנראה לאחרונה כאילו הוא מנסה להתאים את עצמו לרמת חבריו לקבוצה) ודייקו בחמש מתוך 19 הזריקות הדי חופשיות שלקחו מעבר לקשת. ההצטרפות של ריצ'ארד הנדריקס, גם אם יראה תחילה חלוד ולא מחובר לקבוצה, תסייע למכבי ובעיקר תפטור אותה, לפחות חלקית, מנוכחותם המעיקה והמזיקה של אופייבו ובנדר.
רנדל. טבק היה רוצה לעטוף אותו בצמר גפן (דני מרון)
תוצאת המשחק הגורלי בשבוע הבא בין שתי הגדולות תשפיע רבות על זהות מארחת הפיינל פור ועל זהות הקבוצה שתאלץ כנראה לחטוף פיצוצים ממכבי חיפה כבר בחצי הגמר. התוצאה תהיה מושפעת מאד מיכולתם של שניים מהשחקנים הפחות יציבים של הקבוצות – מצד אחד דונטה סמית (שני משחקים עם יותר מ-10 נקודות בשמונת המשחקים האחרונים), שינסה ללחוץ שוב על מתג החשק ערב משחק גדול, ולנצל את היעדרותו של דווין סמית אצל היריבה.
מנגד תזדקק מכבי ליום מוצלח של קלעי החוץ שלה בכלל וטיילר רוצ'סטי בפרט, נגד הגנה שנוטה להיות מסבירת פנים במיוחד לקלעי שלוש. מול הצהובים נטולי סמית ואמבקווה ובאולמה הביתי נראית הפועל ירושלים כפייבוריטית הברורה להשיג את הניצחון ביום שני הבא.
מה דעתך על הכתבה?