מערכת ה-VAR נכנסה לראשונה באופן רשמי במוקדמות מונדיאל 2018, אז ניסו את השיטה לראשונה במשחק בין צרפת לאוסטרליה. שש שנים לאחר מכן, והביקורות על השיטה ששינתה את צורת השיפוט הן דו-קוטביות. יש כאלו שמוצאים ב-VAR נקודות אור, שכן הוא מסוגל לעשות צדק במקרים של טעויות אנוש. עם זאת, ישנה כמות לא מבוטלת של ביקורות שליליות על הדרך בה שופטי המסך מתנהלים מול השופט הראשי. רק השבוע התבטא ז'וזה מוריניו נגד השיטה כששופט המסך לא קרא לשופט הראשי לבדוק האם קבוצתו זכאית לפנדל, על אף שקרא פעמיים באותו המשחק לשופט הראשי כדי לבדוק אם לשרוק לפנדל לטובת היריבה.
הביקורות הנוספות היו בעקבות פדנטיות של ה-VAR באשר לנבדלים ולנגיעות יד ברחבה, בהן השופטים הואשמו ב"דיוק יתר". המקרה המפורסם ביותר היה ביורו האחרון במשחק שמינית הגמר בין גרמניה לדנמרק, כשהחלטות שופטי המסך גרמו לזעם אצל המאמן הדני, קספר יולמן, בעקבות חוסר הפעלת שיקול דעת והיצמדות לחוקים היבשים בלבד.
לאחרונה, התראיין שופט העבר ויו"ר איגוד השופטים, קנוט קרישר, במגזין הגרמני "Sportschau" באשר לשיטה השנויה במחלוקת והציג פתרון מסקרן. "כשופטים, אנחנו פתוחים לכל דבר שמיטיב עם הכדורגל, ואני בהחלט חושב שתמיכת הוידאו תועיל למשחק. אנחנו נשמח שקבוצות, ללא קשר לליגה, תקבלנה החלטה לגבי השיטה שיעדיפו".
המערכת המוצעת שנקראת "Football Video Support" ("תמיכת וידאו"), FVS בקיצור, תאפשר למאמנים ליזום ולבקש מהשופט לבדוק החלטות שנויות במחלוקת באמצעות "צ'אלנג'ים". השיטה לא חדשה בעולם הספורט, והיא חלק אינטגרלי מענפי ספורט בכירים כמו כדורסל וטניס. מספר הצ'אלנג'ים יהיה מוגבל ומספר המצלמות שיידרשו יקטן.
השיטה החדשה אמנם עוד בחיתולים, ועד כה השתמשו בתמיכת הוידאו רק באליפות העולם לנשים עד גיל 20, כשבליגה השלישית באיטליה מתכננים לנסות את השיטה בקרוב גם כן.
השאלות שנותרו פתוחות הן: כמה צ'אלנג'ים יקבל כל מאמן? האם ישנן החלטות שלא ניתן לקחת עליהן צ'אלנג'? השופט יוכל ליזום בעצמו בדיקה במסך? והשאלה הכי משמעותית, האם באמת נדרשת שיטה חדשה?
מה דעתך על הכתבה?