האליפות תיקבע העונה על אופי. מכבי תל אביב והפועל באר שבע שוות ביכולתן. מי שתרוץ בתום העונה עם הצלחת תהיה זאת שתמצמץ אחרונה. לצהובים יש יתרון עצום, מחצית מהסגל כבר היה שם ולקח תואר. ערן זהבי, איתן טיבי, ברק יצחקי, דור מיכה וגל אלברמן עשו זאת שלוש פעמים.
לבאר שבע יש רק את מהראן ראדי, אליניב ברדה ושיר צדק, אבל אף אחד מהם לא לקח תואר עם האדומה מהנגב. וזה לא מסתיים כאן. 40 שנה עברו מאז לקחו אליפות בבאר שבע. בשנים האלה פרט להתפוררות, שהובילה את האדומים גם לשהיות ממושכות בליגה השנייה, דבקה בבירת הנגב תדמית לוזרית.
אלא שמדובר ביתרון על הנייר בלבד. כי העונה תחת ברק בכר והרבה בזכותו באר שבע שוברת סטיגמות. לעשות במכנסיים? כבר לא. הנה ביום שני אירחו האדומים את בית"ר ירושלים, השלישית בטבלה, כשהם ירדו זמנית למקום השני. עד לא מזמן, כולל בעונה שעברה עם אלישע לוי, סיטואציה כזאת היתה מלחיצה ומכשילה. לא העונה. תוך 19 דקות כבר כבשה באר שבע שער יתרון בדרך ל-1:2 בסיום וחזרה למקום הראשון.
לא חושש להגיד שב"ש היא הטובה בליגה. בכר (דני מרון)
גם הסטטיסטיקה מלמדת שיש לנו באר שבע אחרת. 9 הופעות בראש הטבלה לאדומים לעומת 6 של מכבי תל אביב. 15 משחקים רצופים ללא הפסד לאדומים לעומת 7 של הצהובים. בניגוד לשתי העונות הקודמות, באר שבע לא רודפת אחרי מכבי תל אביב, אלא להפך: מכתיבה את הקצב ומעבירה את הלחץ לקריית שלום.
לשינוי ה-DNA הזה אחראיים שניים: ברק בכר ואליניב ברדה. הראשון העלה את רף הציפיות כשהוא חוזר ואומר ומדגיש כי קבוצתו היא הטובה בליגה. קודמו, לוי, התחמק מלשים את המילה אליפות על בדל שפתיו עד שזו באמת חמקה לו. השני כקפטן מטריף את חבריו על כר הדשא ומחדיר בהם מוטביציה וגאווה נרכשת לצד היכולת הקיימת.
הערב (19:15, ישיר בספורט1) באר שבע יוצאת לבלומפילד למשחק נגד הפועל תל אביב, כשאוהדי הצהובים נאנסים להחזיק אצבעות ליריבה העירונית השנואה. ואולי זה ההישג הכי גדול של אדומי הנגב: סופרים אותם בקריית שלום.
מה שדראפיץ' לא רואה
לירוי צעירי לא מקבל מסלובדאן דראפיץ' את הקרדיט שמגיע לו. הקשר ששיחק במכבי חיפה ובמכלן הבלגית השלים העונה רק פעם אחת 90 דקות, ושותף ב-14 מ-20 משחקיה של בית"ר ירושלים. זה מעט מדי עבור קשר עם יכולות כשלו וזה מרגיז מדי כשצעירי, מהיר המחשבה, דווקא מצליח להכניס חיים בצורת המשחק האנמית שהקנה הסרבי לקבוצתו.
צריך לקבל יותר קרדיט. צעירי (דני מרון)
דוגמה מעצבנת במיוחד נרשמה בהפסד לבאר שבע בטרנר. 77 דקות התבטלה בית"ר של דראפיץ' מול האדומים, פיגרה 2:0 ויכולה היתה לפגר גם בהפרש כפול מכך. ואז נכנס צעירי והצהובים שחורים נראו לגמרי אחרת. אנגרטים, תחבולנים וחדים יותר. שער ירושלמי ריחף באוויר ואכן הגיע, ואלמלא שריקת הסיום מי יודע אם באר שבע היתה חוגגת בכלל והקטע שלה בטור הזה היה נכתב.
לא בושה להוריד את לידור כהן או קלאודמיר לספסל ולתת לצעירי, גם כישרוני וגם רעב, צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו. אגב, דראפיץ' לא רק שלא פתח אתו, אלא העלה אותו כחילוף שלישי. מעניין מה הסרבי רואה שאנחנו לא ומי מבינינו צריך להרכיב משקפיים.
מה דעתך על הכתבה?