הסיפור של דייויד בלאט וה-NBA היה, עד עכשיו, בעיקר סוריאליסטי. המעבר החד מאלופת היורוליג היישר למשרת האימון הראשית בקבוצת NBA, כשהוא הראשון שעושה משהו כזה, אפילו לא היה קרוב להכין אותנו (או אותו) לשנה שעומדת לעבור עליו. בתוך ימים בודדים קליבלנד קבאלירס שהוא בא להוליך, קבוצה צעירה שעמדה בפני תהליך למידה ארוך אבל מבטיח, הפכה למועמדת בכירה לאליפות כשלברון ג'יימס הודיע שהוא יחזור, ואת ההבטחה הגדולה ביותר – אנדרו וויגינס – שלחו למינסוטה תמורת קווין לאב. והופס, מפרוייקט שאמור ליהנות מיתרונותיו של בלאט כמאמן, הפכה לו הקבוצה לכזו שחייבת לנצח כאן ועכשיו. כאילו לא עזב את יד אליהו מעולם…
כל דבר שקרה בקליבלנד מאז זכה לכותרות הראשיות באתרי החדשות והספורט הגדולים ביותר בארצות הברית, כשבלאט במרכז הסיפור, חוסה בצילו של ג'יימס. ואז הריצה של החלק השני של העונה, והפלייאוף, והפציעות, ואליפות המזרח, והגמר. גמר!
אבל דווקא עכשיו, אחרי שהחול בשעון שקצב את זמנו למן השנייה שלברון הודיע שהוא חוזר אזל, כשהוא "יושב בבית" מחוסר עבודה – דווקא עכשיו הסיפור של בלאט וה-NBA יכול סוף סוף לקבל את התפנית הסבירה, ההגיונית, הראשונה שלו.
כי אחרי עונה וחצי בהן הצעיד קבוצה לאליפות המזרח, להופעה מכובדת בגמר, למאזן הטוב ביותר במזרח העונה (מה שהיה אמור להקנות לו בעוד כשלושה שבועות את המקום על הקווים של נבחרת המזרח באולסטאר. עוד הזייה בסדרה של הזיות, אבל אחת שלא קרתה), הפך למאמן עם המאזן הטוב אי פעם שמפוטר, ואחרי שבעונה שעברה הקבוצה שלו סיימה במקום ה-3 בליגה במדד ההתקפה והעונה השתפרה ועמדה על מקומות 6 ו-4 במדדי ההתקפה וההגנה (גולדן סטייט 1 ו-2, סן אנטוניו 3 ו-1 הן היחידות שיש להן שילוב מדדים טוב יותר) – דייויד בלאט הוכיח דבר אחד מעל לכל ספק: מדובר במאמן NBA ראוי. באחד שיכול להשפיע לטובה על הקבוצה שלו.
בלאט, כאב ראש חיובי? (gettyimages)
נכון, בלאט עשה טעויות. וגם לו יש חלק בפיטורין. אין ספק בכלל. אבל הדרך בה שילב את השחקנים שהגיעו בטרייד באמצע העונה שעברה והשיפור שהקבוצה הציגה בין החצי הראשון אשתקד לחצי השני של 14/15, מה שהוציא משחקן שאף אחד לא נתן לו צ'אנס בדמות מת'יו דלאבדובה, ההצלחה בפלייאוף למרות הפציעות המשמעותיות והשיפור במדדים העונה הם כולם הישגים של צוות מקצועי שהוא עמד בראשו, ולכן הקרדיט עליהן הולך אליו בראש ובראשונה.
המשמעות של זה היא, ובכן – שאם קבוצה כלשהי תיתן לו עוד צ'אנס בתור מאמן ראשי, זה יהיה מוצדק לגמרי. צפוי. הגיוני. בניגוד גמור בערך לכל דבר אחר שקרה כאן עד עכשיו. אם העונה או בפגרה בלאט יזכה לעוד משרה ראשית ב-NBA, לאף אחד, מאף אתר, כולל אתרים ישראלים שיש להם סימן קריאה בסוף השם שלהם, לא תהיה הזכות או העילה להגיד שום דבר נגד עצם המינוי (למרות שהם בטח יגידו גם ככה).
אם כך, מי הן הקבוצות שנראות כמתאימות ביותר להציע לבלאט דבר שכזה העונה או בפגרה? ובכן, הנה רשימה קצרה שיש בה לא מעט Wishful Thinking, אבל גם קצת תכלס.
נלקחו בחשבון ונפלו די מהר:
סקרמנטו קינגס נלקחה בחשבון בגלל עומרי כספי (יאיי! פרובינציאליות!) וירדה מהפרק כי יש לה אחלה מאמן (ג'ורג' קארל) והיא בתמונת הפלייאוף במערב. שארלוט הורנטס נלקחה בחשבון כי בחודש האחרון נקלעה לרצף של 9 הפסדים ב-10 משחקים ונפלה מצמרת המזרח אל מחוץ לתמונת הפלייאוף וירדה מהפרק כי סטיב קליפורד עושה דווקא עבודה לא רעה בעונה רוויית פציעות ונראה שיש אמון בו במועדון. ניו אורלינס נלקחה בחשבון כי היא מאוד מאכזבת העונה והדיבור סביב יכולות האימון של אלווין ג'נטרי מאוד לא מחמיא וירדה מהפרק כי עם כוכב בסדר הגודל של אנתוני דייויס לא סביר שייקחו עוד הימור וינסו להביא מאמן מוכח יותר. ניו יורק ניקס נלקחה בחשבון כי ניו יורק ויהודים והכל וירדה מהפרק מהר כי סביר שפיל ג'קסון לא יוותר על דרק פישר כל כך מהר ואם כן הרי שבסבירות גבוהה יוכל למשוך מאמן בעל שם.
מדיסון סקוור גארדן, כרגע ירד מהפרק (gettyimages)
מקום 5: וושינגטון וויזארדס
רנדי וויטמן מאוד לא מוערך בקרב פרשנים ואוהדים, ואחרי שהצעיד את הקבוצה הצעירה סביב ג'ון וול מ-35% ניצחונות לפני שלוש עונות ל-54% ו-56% בשתי העונות הקודמות – כשגם בתקופות הטובות לא נחסכת ממנו ביקורת משלל כיוונים – העונה וושינגטון היא אחת מהאכזבות הגדולות ביותר בליגה. מאזן שלילי במזרח, מחוץ לתמונת הפלייאוף, למרות שהסגל הוא בגדול אותו סגל שהגיע פעמיים ברצף לסיבוב השני, כאשר בקו האחורי נמצא אחד הרכזים הטובים בליגה, לא עוזרים להבטיח את עתידו של וויטמן על הקווים בבירה. מה שיכול לעמוד בין בלאט לבין הצעה מהקבוצה זו האפשרות שקווין דוראנט – שבקיץ ישקול את עתידו – יחזור לעיר בה נולד. בשביל לפתות אותו, בוושינגטון כנראה ירצו מאמן בעל שם. עם זאת, אם יבינו שזה לא יקרה, בלאט הוא אחת מכמה אופציות לא רעות בכלל עבור הקבוצה של הג'נרל מנג'ר היהודי ארני גראנפלד.
מקום 4: פילדלפיה 76'
לא מעט אנשים אומרים שהמשרה הראשית הבאה שהכי מתאימה לבלאט היא בכלל במכללות. אז מה יותר מתאים מאשר קבוצה ש-85% מהסגל שלה בני 24 ומטה? מה יותר מתאים מאשר קבוצה שהיא פחות או יותר ברמה של קבוצת מכללות? וברצינות, אין קבוצה שנמצאת עמוק ונמוך יותר ב"תהליך" (הבנייה? הריסוק?) מאשר פילי, שמחזיקה בסגל כל כך צעיר ונתון לעיצוב. דמות דומיננטית על הקווים – כמו שבלאט יודע להיות ומעולם לא היה בקליבלנד – היא אבן פינה חשובה בבניית תרבות ששואפת לנצח משחקי כדורסל. וברט בראון, שהפסיד 80% מהמשחקים שלו בשתי העונות וחצי שהוא שם, הוא לא בדיוק האיש שצפוי לקצור את פירות ה… תהליך.
מקום 3: פיניקס סאנס
הקבוצה בהתרסקות חופשית, מ-58% ניצחונות לפני שתי עונות ל-47% בעונה שעברה למעט יותר מ-30% העונה, והכל תחת אותו מאמן, ג'ף הורנאסק החביב, שאיכשהו הפך מאחד המאמנים הצעירים המבטיחים בליגה למישהו שלא ברור איך הוא עדיין מחזיק במשרה שלו. הסאנס כבר נמצאים בטנקינג מוד (ניסיון להפסיד בכוונה על מנת להשיג בחירת דראפט גבוהה) וזה הזמן המושלם להתחיל מההתחלה, עם שחקנים צעירים ומאמן שרבים מאמינים שטיפוח תלכיד צעיר זה אחד היתרונות הבולטים שלו.
פרוחורוב, יהיה הבוס החדש של בלאט? (gettyimages)
מקום 2: ברוקלין נטס
הבעלים הרוסי מיכאיל פרוחורוב האסצקנטרי לבטח מכיר היטב את הישגיו של דייויד בלאט עם נבחרת רוסיה. ברוקלין מלאה יהודים. לברוקלין יש עתיד לא ברור וכל דמות שתעזור לחבר אותה לקהילה וגם להכניס קצת סדר מקצועי תהיה ברכה. ברוקלין מחפשת את עצמה ורק לאחרונה קידמה את העוזר טוני בראון למשרת המאמן הראשי הראשונה בחייו. הכי מרגיש כמו סתימת חור עד הקיץ. לא מדובר בסיטואציה מושלמת מקצועית עבור בלאט, אבל איכשהו נראה לנו שהוא יקח את זה עבור האפשרות לאמן בקבוצה בניו יורק. כן, ברוקלין זה בניו יורק.
מקום 1: מינסוטה טימברוולבס
הסיפור המושלם – ייעודו של בלאט לאמן את אנדרו וויגינס, שנלקח ממנו בגלל לברון ג'יימס, מתממש. בלאט הולך למינסוטה, אולי הקבוצה עם צמד הצעירים המבטיח ביותר בליגה, כדי להשלים את המשימה לשמה הובא מלכתחילה ל-NBA – לחנך את וויגינס ולעזור לו להתפתח לכוכב העל שהוא אמור אוטוטו להיות. קארל אנתוני טאונס הוא חתיכת בונוס למה שיהיה בלי שום ספק הסיום הכי פואטי לסיפור המטורף הזה. ומה שיפה כאן זה שבאמת מדובר בשידוך מקצועי הגיוני – שוק קטן ורחוק מהלחץ התקשורתי, קבוצה צעירה ומבטיחה שזקוקה להכוונה והדרכה צמודה וקשוחה, מאמן לא מוערך שלא ממש ברור מה הוא עוד עושה שם. עכשיו רק נשאר שזה ייגמר בעוד 3-4 שנים בסדרת גמר בה מינסוטה תגבור על הקאבס של קיירי אירווינג בשיאו ולברון המזדקן. וטיירון לו? יהיה כבר לא יותר מאנקדוטה.
מה דעתך על הכתבה?