מאת: יעקב זיו צילום: Gettyimages
העיסוק האובססיבי בגארת' בייל השכיח מאיתנו לרגע שיש גם את ההגנה הוולשית. נבחרת ישראל תהיה חייבת לכבוש, כי כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון תחשב כמאכזבת במוקדמות יורו 2016.
בהגנת וויילס, בולט הבלם אשלי וויליאמס, שמשמש כקפטן של קבוצת סוונזי סיטי וגם של נבחרתו. ב-2012 הוא ירש את סרט הקפטן מקשר ארסנל, ארון ראמזי. בפרמייר-ליג וויליאמס הוא שחקן הרכב קבוע ומוערך, כל כך מוערך עד שהמנג'ר שלו, גארי מונק, כינה אותו כ"מפלצת של כושר גופני".
הבלם (30) יחגוג באצטדיון סמי עופר ביום שבת את ההופעה ה-50 שלו בנבחרת וויילס, למרות שהוא לא ממש וולשי, וגם אין לו קעקוע של דרקון על החזה. "יש לי דם וולשי בכמה אחוזים. אני לא טיפש לומר שאני וולשי בדם, אבל יודע מה אני מרגיש בלב", הצהיר וויליאמס.
וויליאמס (מימין) באימון. "מפלצת של כושר גופני"
הוא נולד בעיר וולברהאמפ'טון האנגלית, אבל חי כבר שבע שנים בוויילס וטוען שיישאר שם גם אחרי שיפרוש. "שאנשים יגידו מה שהם רוצים, נתתי את הנשמה עבור הנבחרת, ונפצעתי עבורה פעמים רבות. למדתי את ההמנון עוד לפני שהעירו לי. הילדים שלי כבר מדברים במבטא וולשי", אמר הבלם.
וויליאמס החל את הקריירה בקבוצת הדנספורד טאון החובבנית ופרץ לתודעה כששיחק בסטוקפורט קאונטי. הסקאוט של נבחרת וויילס, בריאן פלין, נסע למשחק של סטוקפורט כדי לבחון את שוער הנבחרת וויין האנסי מקריסטל פאלאס, שבאותה תקופה שיחק איתו בקבוצה – וגילה בלם.
הוולשים חקרו אם יש לו דם וולשי, והתברר כי הצד של אשתו מלא בהיסטוריה וולשית. ג'ון טושאק, שאימן אז את נבחרת וויילס, החליט לבדוק את הטאלנט. "ראיתי אותו משחק ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה כאן'", נזכר טושאק והמשיך: "עזבתי במחצית, כי חשבתי שהוא גרוע, אבל עדיין זימנתי אותו". חוש הריח של טושאק לא אכזב אותו – וויליאמס שיחק לפני שבע שנים בדיוק נגד לוקסמבורג, ומאז הפך לשחקן הרכב קבוע.
וויליאמס הוא מהמעריצים הגדולים של חברו לנבחרת בייל. לדבריו, בייל יוצא מהשריון שמגן עליו בריאל מדריד, וכשהוא מגיע לנבחרת הוא הופך למנהיג אמיתי, אבל הוא טוען שבייל לא רוצה את סרט הקפטן שלו. "אם המאמן כריס קולמן יחשוב שהוא רוצה את בייל כקפטן, אתן לו את הסרט. מי שיכול לתרום יותר משנינו, צריך לקבל אותו – כי אני רוצה להגיע ליורו. למונדיאל בטח אהיה זקן מדי ובליגת האלופות לא ייצא לי לשחק. אני משחק למרות שיש אכזבות רבות, ולפעמים חושב לעצמי 'למה אני כאן ולא עם הילדים שלי?', אבל אחר כך הזיכרונות יישארו", אמר הקפטן.
לקראת משחק נגד נבחרת ישראל, אמר הבלם: "אם ננצח, ההרגשה תהיה שאנחנו במרחק נגיעה מעלייה, למרות שהדרך עוד ארוכה. אני לא יכול אפילו לתאר את האכזבה אם לא נעלה ליורו 2016".
לצד הציפיות הרבות, בלם סוונסי נזכר גם בימים הרעים של נבחרתו. "אחד מהם היה התבוסה 6-1 לסרביה. אני מנסה לזכור את הרגעים הטובים והם היו בשפע עד כה במוקדמות. העובדה שלא נולדתי בוויילס גורמת לי לתת בכל משחק מאה אחוז כדי שאף אחד לא יבוא אלי בטענות". תזכרו שחוץ מבייל, יש לנו עוד שחקן שאנחנו צריכים לגבור עליו.
מה דעתך על הכתבה?