מאת: אשר גולדברג צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל
למשחקי מוקדמות אליפות העולם, אנגליה 1966, הוגרלה נבחרת ישראל לבית א'. בנוסף לישראל כלל בית זה את נבחרות בולגריה ובלגיה. המאמן הלאומי היה היוגוסלבי מילובאן צ'יריץ', מבכירי המאמנים בארצו אשר נכלל בצוות האימון של נבחרת יוגוסלביה באליפות העולם הקודמת שנערכה, צ'ילה 1962. צ'יריץ' מינה את יוסף מירמוביץ' לעוזרו והאופטימיות בקרב חובבי הכדורגל בישראל הייתה רבה. רבים האמינו כי נבחרת ישראל יכולה להעפיל לאליפות העולם לראשונה בתולדותיה.
הנבחרת קיימה הכנה ארוכה ומשחקי אימון רבים. בית המלון בו התכנסה הנבחרת היה "ואלידור" בהרצליה. לקראת המשחק הראשון נגד נבחרת בלגיה, בבריסל, קבע המאמן מילובאן צ'יריץ' מחנה אימונים בבלגרד ומשחק הכנה נגד קבוצת "הכוכב האדום" בלגרד. ב-30 באפריל 1965 נקבע סגל בן 17 הכדורגלנים שהמריאו לבלגרד עם חניית ביניים באתונה שביוון .
הסגל כלל את חיים לוין, יאיר נוסובסקי, דוד פרימו, משה ליאון, דוד גביסון, דני שמולביץ', אמציה לבקוביץ', חיים בכר, זאב זלצר, דני בגלייבטר, חיים נוריאלי, דני בורסוק, גדי צלניקר, יצחק (זכי) מזרחי, מרדכי שפיגלר, ראובן יאנג ונחום סטלמך. בראש המשלחת עמדו מיקה אלמוג, בנימין פורטיס ושלמה מינצברג.
נבחרת ישראל נחתה בבריסל ארבעה ימים לפני המשחק נגד בלגיה. בין מקבלי פני נבחרת ישראל בשדה התעופה בבריסל היה מרכיב הנבחרת הבלגית והאיש הכול יכול שלה, ואן דן סטוק אשר לחץ את ידי ראשי המשלחת הישראלית והתחבק עם עמיתו ויריבו, מילובאן צ'יריץ', בלבביות.
הבלגי אמר למשלחת הישראלית: "על הניר נחשבת בלגיה לנבחרת טובה יותר מישראל, אך מזה עידן ועידנים הפסקתי להאמין במה שמצטייר על הניר ולו גם בבהירות הגדולה ביותר. לפני שנתיים שיחקנו נגד אלופת העולם ברזיל. על הנייר היינו אמורים להפסיד, אבל למעשה נחקקה לזיכרון עולם התוצאה בו ניצחה בלגיה את ברזיל 1:5".
נבחרת ישראל התאכסנה במלון "פלאז'ה" וקיימה את אימוניה במספר מגרשים, בכללם האצטדיון של אנדרלכט. יהודים רבים מרחבי בלגיה ומחוץ לה הגיעו לבית המלון, אחרים צפו באימוני הנבחרת ועודדו את שחקני ישראל בקריאות.
אימון הסיכום נערך באצטדיון הייסל. בבוא הישראלים למקום הופנו כול העיניים לעבר לוח התוצאות הענק עליו התנוססה "תוצאת הפתיחה": ישראל 0 – בלגיה 0. אחד השחקנים אמר "הלוואי שנראה זאת גם ביום ראשון". כול חבריו ענו אחריו: "אמן".
בחלק המקצועי של האימון תרגל המאמן צ'יריץ' עם אמציה לבקוביץ', נחום סטלמך, גדי צלניקר ודני שמולביץ' והכינם למשימות שמירה מיוחדות על כוכבי ההתקפה הבלגית. מוטלה שפיגלר עורר דאגה כאשר ירד מכר הדשא לאחר האימון לצורך קבלת טיפול במרפאה המקומית. המאמן צ'יריץ' שחש למקום לראות מה מצב רגלו של שפיגלר שב כשחיוך על שפתיו. "הוא סובל מיבלת שנגרמה מנעלי הכדורגל החדשות. לא יעזור כלום הוא ישחק".
צ'יריץ' הכין שעורי בית לקראת המשחק. הוא טס לבריסל שם צפה במשחקה האחרון של נבחרת בלגיה, נגד פולין, משחק שהסתיים בתוצאת תיקו 0:0. צ'יריץ' אימץ את שיטת המשחק והמערך ההגנתי של הפולנים: 5-3-2 לאחר חוסר האונים של הבלגים לפצח מערך הגנה מופגן.
ערב המשחק הגיעו לחדרו של צ'יריץ' שני שחקנים יוגוסלבים המשחקים בליגה הבלגית בקבוצות "אוניון" ו"גנט" וסילינוביץ' וקרפוביץ' אשר צפו בכל משחקי נבחרת בלגיה. השניים חיזקו את דעתו של צ'יריץ' כי רק על ידי שמירה אישית לוחצת על שחקני המפתח הבלגים ניתן יהיה למנוע את העדיפות הבלגית. לתקשורת הישראלית והבלגית אמר צ'יריץ': "נשים את יהבנו על הגנתנו".
הנבחרת הבלגית חזרה לבריסל לאחר ששהתה במחנה אימונים סגור בעיירה ברכט שליד הגבול ההולנדי. היה זה כפר קייט טבול בדשאים, אשר בו בריכות שחיה ומתקני ספורט נפלאים. במרכז המתחם היה מגרש כדורגל הדומה לשולחן ביליארד מרהיב. הבלגים שהו במלון "אטלנטה" המפואר ממנו ניתן היה להשקיף לעבר המלון בו שהתה נבחרת ישראל.
ב-9 במאי 1965 הגיעו 30 אלף צופים לאצטדיון "הייסל", ביניהם כשמונת אלפים יהודים. לנגינת ההמנונים ניצבו הנבחרות בהרכבים הבאים. נבחרת ישראל: חיים לוין, דוד פרימו, מוצי ליאון, דני שמולביץ', אמציה לבקוביץ', חיים בכר, חיים נוריאלי, נחום סטלמך, גדי צלניקר, מרדכי שפיגלר, רובי יאנג. נבחרת בלגיה: ניקולאי, היילנס, בארה, ג'.סולון, פלאסקי, א.סולון, וארמיין, ז'וריון, סטוקמן, ואן הימסט,פייס. שפט השופט הדני פולסן.
כבר בפתיחת המשחק נראה "צ'יריץ' ליין" כבונקר שהזכיר את משחקי הנבחרת בשנות ה-50 מימי המאמן ג'רי בית הלוי. הפעם קו ההגנה הצפוף לא היה מבולבל. הוא הכיל ביצורים של שחקנים ממושמעים שמילאו בדייקנות מופתית את הוראות המאמן. רק בעיטת 11 מטר מקפחת מאוד הכריעה את תוצאת המשחק.
המערך האחורי, בו היה השוער חיים לוין בשיאו, נעזר במשחק מעולה של פרימו, ליאון, לבקוביץ' סטלמך ובעיקר בזה של דני שמולביץ' אשר בלם את חלוצי בלגיה פייס וסטוקמן. בדקה ה-23 הוכרע המשחק כשפול ואן הימסט פרץ מאגף שמאל. חיים בכר הגיח לעומתו, הושיט את רגלו לעבר הכדור ותוך כדי מעידה קלה ספק מהכדור ספק מרגלו של בכר, תיבל ואן הימסט את הפריצה בנפילה תיאטרלית. השופט הדני פולסן שהיה רחוק מן האירוע שרק לפנדל. הקפטן הבלגי הממושקף, ז'וזף ז'וריון, בעט במדויק לרשת וקבע יתרון 0:1 לבלגיה.
קריאות הקהל הישראלי "אל – אל ישראל" נשמעו ביציעים ועודדו את השחקנים. הללו מצאו את השוער הבלגי ז'אן ניקולאי דרוך מול הבעיטות של שפיגלר וצלניקר. עד לסיום המשחק תקפה בלגיה את השער הישראלי ללא הפסק ונחסמה ע"י זינוקים מרהיבים של השוער חיים לוין. תוצאת הסיום נשארה, כאמור, 0:1 לבלגיה.
שוערה של נבחרת בלגיה, ז'אן ניקולאי, היה שוערה של סטנדרד ליאז' ונחשב לאחד מגדולי שוערי בלגיה בכול הזמנים. הוא הלך לעולמו באוגוסט בשנה שעברה כשהוא בן 77 שנים. ב – 1959 ביקר ניקולאי עם סטנדרד ליאז' בישראל. במשחק נגד נבחרת חיפה בקריית חיים הורחק השוער הבלגי ע"י השופט מנחם אשכנזי לאחר מחאה קולנית בעקבות שער של אברהם גינזבורג בניצחון חיפה 1:5.
באותם ימים של אמצע שנות ה-60, ההפסד של נבחרת ישראל לנבחרת בלגיה בתוצאת 1:0 משער שנכבש בבעיטת עונשין מ-11 מטר, נחשב למכובד ביותר. התקשורת הישראלית כתבה על הישג: "כול הכבוד!" "הישג טקטי של בונקר ממושמע". בתחילת החודש פגשתי את חיים בכר אז שחקנה של הפועל פתח-תקווה ונבחרת ישראל אשר דיבר על הפנדל שהכריע את המשחק: "אני נשבע לך, גם היום לאחר 50 שנה שהרגל שלי בעטה בכדור. הנפילה של ואן הימסט הייתה הצגה גדולה. עד היום מרגיזה אותי החלטת השופט ההיא".
בערב התקיימה מסיבת קוקטיל של שתי הנבחרות. המאמן צ'יריץ' קרן מאושר והבטיח: "אומנם אין להתגאות במשחק הגנתי מובהק במסגרת משחקי הגביע העולמי אך זוהי טקטיקה צודקת להשגת המטרה. הקהל לא אהב את זה, גם אני לא. ברמת גן נשחק אחרת". במהלך הקוקטיל קיימו המארחים הגרלה בין 22 השחקנים אשר שיחקו על הזכות לקבל את כדור המשחק. הקפטן הישראלי נחום סטלמך זכה בכדור אותו מיהר להעניק לשחקן הישראלי המצטיין – השוער חיים לוין.
מה דעתך על הכתבה?