במחקר חדש שנערך לאחרונה על ידי חוקרי המוח בו סיברס מאוניברסיטת סטנפורד וכריסטופר ווקר מאוניברסיטת דארמות' בדקו את הפעילות המוחית של 49 סטודנטים וסטודנטיות במכשיר MRI בזמן שהם צפו בקטעים מסרטים. הקליפים היו ללא סאונד והתמקדו באינטראקציות חברתיות בין הדמויות. החוקרים רצו לראות איך המוח של כל סטודנט וסטודנטית מגיב לשפה הלא מילולית של הדמויות על המסך.
לאחר הצפייה בקטעים, הנחקרים התבקשו להתכנס לקבוצות של שלושה עד שישה אנשים כדי לדבר על הקליפים ולהגיע לקונצנזוס לגבי על מה היתה הסצנה ומה היו הרגשות של השחקנים על המסך. לאחר השיח הם התבקשו למלא שאלון על הקונצנזוס שהגיעו או לא הגיעו אליו, ואז הם צפו מחדש בקליפים בזמן שהם נבדקים ב-MRI. התוצאות הראו שבקבוצות הנחקרים בהן הגיעו לקונצנזוס לגבי תחושות הדמויות בסרטים, גלי המוח של הנחקרים היו זהים לאלו של חבריהם לקבוצה בפעם השנייה שנבדקו ב-MRI.
החוקרים, בעצם, ראו איך קונצנזוס נראה במוח האנושי. כחלק מההבחנות שלהם החוקרים גילו שמשתתפים שהיו בקבוצות בהן כולם התבקשו לדבר ולא היה אדם אחד דומיננטי, היה "יישור קו" בגלי המוח והנחקרים הרגישו חיבור חזק יותר לחבריהם לקבוצה. החוקרים טוענים שהקונצנזוס מרגיש לנו טוב כי הגעה להסכמה דרך שיחה פתוחה היא הדרך של קבוצות קטנות – ממשפחה ועד שבטים – להגיע להסכמות על דברים שחשובים להן.
תקשורת היא אחת מהצרכים הבסיסיים של האדם. תקשורת מילולית עבור תינוקות וילדים מסייעת לפתח יכולות קוגניטיביות ייחודיות לאדם. ואלו היכולות המוחיות שאפשרו לפריטים רבים מהזן שלנו לתקשר, להתחבר ולהסתנכרן בקבוצות גדולות ולהפוך לחיה הדומיננטית ביותר על הפלנטה.
הסנכרון והחיבור הוא גם האלמנט החשוב ביותר עבור קבוצות כדורגל. לפי חברת הניתוחים הסטטיסטיים המתקדמים, Gain Line Analytics, קבוצה ששחקניה חולקים עם חבריהם לחדר ההלבשה יותר "ניסיון משותף" תהיה קבוצה יותר מוצלחת.
לפי הנתונים, כל שנה של ניסיון משותף יחדיו מובילה ל-5.5 יותר ניצחונות מאשר השנה שלפני. כלומר ככל ששחקני קבוצה יותר זמן ביחד, ככה הקשרים ביניהם מתחזקים והקבוצה משתפרת בעשרות אחוזים – מבלי אפילו לצרף אף שחקן אחר. אפשר לראות את זה עם ליברפול שלמרות שמאמנה הנערץ, יורגן קלופ, עזב אותה בקיץ – היא הקבוצה הכי חזקה באנגליה העונה, כנראה, בגלל (בזכות) שלא צירפה אף שחקן משמעותי להרכב.
סנכרון הוא אלמנט קשה מאוד להשגה בכדורגל נבחרות. מעט אימונים, שפזורים על פני חודשים, לא מאפשרים לאף נבחרת – מוכשרת וגדולה ככל שתהיה – להיות מסונכרנת ומתואמת כמו קבוצה של שחקנים שמתאמנים אחד עם השני כל יום, כל השנה, מדי שנה.
ואולם, יש נבחרות בעולם ששחקניהם נראים מסונכרנים ומתואמים זה עם זה. ספרד, אלופת אירופה למשל. זה הרבה בזכות איך שפיתחו את השחקנים וחיברו את כל השחקנים סביב אותה גישה למשחק – מדי חודש, מגיל צעיר מאוד. גם קרואטיה ודנמרק הן נבחרות שתמיד נראות מגובשות. וזה בעיקר מאחר שההרכבים לא תלויים בהופעות השחקנים בקבוצותיהם.
אנדריי קרמאריץ' או איוון פרסיץ' יוזמנו תמיד לנבחרת קרואטיה, ובדרך כלל ישחקו בהרכב – לא בגלל שהם הצטיינו במיוחד בקבוצותיהם, אלא בעיקר בגלל שכל התפיסה הקרואטית היא שהחיבור של השחקנים זה לזה בנבחרת הוא האלמנט החשוב ביותר של הנבחרת הקרואטית. וחיבור כזה משיגים על ידי כך שמפתחים את השותפויות במגרש במשך שנים.
תכל'ס, אין מה לשפוט את רן בן שמעון על התוצאות מול אריות הכדורגל האירופי – צרפת, בלגיה ואיטליה. זה לא יהיה הוגן. ישראל הגיעה בטעות לדרג א' של ליגת האומות. טכנית ופיזיולוגית אין מה לשחקן הישראלי הממוצע למכור מול מכונות הכדורגל בנבחרות שכמעט כל שחקניהן משחקים בחמש הליגות הבכירות.
ואולם, אם בן שמעון רוצה להותיר חותם על הנבחרת, בקמפיינים הבאים הוא יצטרך לבנות את הנבחרת סביב שותפויות במגרש. בכל מערך – 5-3-2 או 4-3-3 או 3-4-3 – התפקיד שלו יהיה לפתח שותפויות לטווח הארוך בין שחקנים בהגנה, בקישור ובהתקפה.
רצוי שבן שמעון יבחר את השחקנים שהוא סומך עליהם וללכת איתם בכל משחק – בלי קשר למה שקורה בקבוצות שלהם. כפי שראינו עם דניאל פרץ, הוא השוער הישראלי הכי טוב – אפילו אם הוא לא משחק כל שבוע בבאיירן מינכן (בכל זאת, הוא בבאיירן מינכן!) – ולכן זה פשוט מיותר לנסות שוער אחר "בכושר טוב יותר". פרץ הוא האיש שצריך לפתח כימיה וקשרים עם שחקני ההגנה שלו בנבחרת. הם צריכים לשחק 50-60-70 משחקים ביחד כדי שיהיה לנו סיכוי להעפיל למונדיאל או ליורו.
כמו כן, קישור (לדוגמה) של עמרי גאנדלמן, אוסקר גלוך ומוחמד אבו פאני, שירוץ ביחד כמה משחקים רצופים ביחד, בלי קשר לכושר במועדונים שלהם – יעבוד הרבה יותר טוב בנבחרת מאשר קישור שבכל משחק משתנה. זה נכון גם להגנה ולהתקפה.
שחקנים צריכים להכיר אחד את השני בזמן משחק. הם צריכים לדעת איך החבר שלהם לקבוצה אוהב לקבל את הכדור, מתי הוא צריך עזרה ומתי הוא חייב מילה טובה או צעקה. הם גם צריכים להתבשל ביחד, ללמוד לעמוד בלחצים ביחד, להתגבש לגוף אחד. בסיס טוב לזה נבנה בנבחרות הצעירות. ורק עם "קונצנזוס" כזה, ישראל תוכל להוציא יותר ממה שיש לה.
וברגע שהם התחברו, וגלי המוח שלהם יראו זהים, רן בן שמעון ידע שהוא עשה משהו גדול עבור הכדורגל הישראלי. הוא יידע שהוא בנה נבחרת מגובשת שנעה ביחד לאותו כיוון ביחד. מי יודע, אולי זה גם יעניק השראה לישראל המדינה. וזה כבר גדול הרבה יותר מאשר תיקו 0:0 נגד צרפת.
מה דעתך על הכתבה?