1. אותו דבר, רק הפוך
לסמליות יש תפקיד מכריע בבניית מיתוסים. לפעמים, די בנתון מסוים כדי להעביר מסר ולהמחיש דבר שלא בהכרח קיים. מה שיפה באגדות האלה הוא שכולם זוכרים ומזכירים אותן רק כשהן מתקיימות; כשהחוק שהן לכאורה מייצגות מופר, איש לא מבחין בהן.
כזה הוא הקשר המאגי שנוצר בין מכבי תל אביב לתוצאה המיתולוגית 77:78, זכר לגמר ההיסטורי ב-1977. הידעתם? מאז אותו משחק נגד מובילג'ירג'י וארזה, הצהובים הפסידו חמש פעמים במסגרת האירופית בתוצאה הזו, וניצחו רק פעם אחת.
סמליות דומה התגלתה על לוח התוצאות ביוניפול פורום, הזכור בשמו הקודם – מדיולנום פורום. 86:98 ניצחו הצהובים בזכייה האחרונה שלהם ביורוליג, באותו אולם ב-2014. רגע לפני ש-2024 יורדת מהבמה, הם הפסידו 98:86 על המגרש הזה ממש, כאילו כדי להמחיש כמה שונה והפוך מצבם, עשר שנים אחרי.
אם מכביזם הייתה הכותרת ל-86:98 ב-2014, אז מזיבכם צריכה להיות הכותרת ל-98:86 ב-2024. כי אם כבר הכל הפוך, אז לפחות שיהיה כמו שצריך.
2. כמו פאו. ואולימפיאקוס. והרצליה
ההפסד לאולימפיה מילאנו הוא בעצם סתם עוד הפסד. אחד מיני רבים ומתרבים. שוב מכבי תל אביב סופגת 50 נקודות במחצית (והפעם גם 48 במחצית נוספת), בדומה ל-52 שספגה מאולימפיאקוס, וה-56 מפנאתינייקוס, וה-48 מבני הרצליה ומגלבוע/גליל, ו… טוב, הבנתם כבר את הדפוס.
מצד אחד, המילאנזים מחברים כבר ארבעה ניצחונות בחמשת המשחקים האחרונים (לא ייאמן שאת המאזן המושלם מנעה מהם דווקא אלבה ברלין בחצי סגל). ומאז פציעתו של ג'וש ניבו, נכפה על אטורה מסינה לתקן שגיאה בסיסית בבנייה ולהפוך את ניקולה מירוטיץ' וזאק לידיי לצמד שחקני הפנים שלו, ולא לשחק כדורסל שבלוני וגמלוני עם שלושה שחקני פנים כבדים. ומאז שהגיע ניקו מאניון הוא הדביק את הקבוצה כולה בג'ינג'יות שלו. ו… וואלה, עלינו להזכיר לעצמנו בכל שבוע מחדש את מה שנאמר כאן לפני יותר משנה ונותר רלוונטי: כל ביקורת על מעלליה וכשליה של קבוצת ספורט ישראלית במציאות הזו צריכה להילקח בפרופורציה ועם כוכבית.
ומצד שני, משהו בהפסד הזה היה שונה. והחל לייצר וייבים רועשים. ואולי סימן איזושהי שבירה בספינה המיטלטלת של עודד קטש.
3. יחי ההבדל הקטן
למה, בעצם? כי אחרי שמכבי תל אביב הצליחה להישיר מבט לשמות הגדולים ביורוליג, גררה אותן למשחקים צמודים כנגד הסיכויים, ההערכות וההימורים (פנרבחצ'ה ושתי היווניות) ואפילו גירדה ניצחונות מפתיעים עליהן (אנאדולו אפס + ריאל מדריד, כן, ריאל שם גדול. עדיין), הגיע הצד הסימפטי יותר של סדר המשחקים וסימן את התקופה שבה תוגדר העונה כולה.
זה לא אומר שמשחקים מול מילאנו או אלבה יוגדרו מראש כקלים. בוודאי לא בחוץ. ובוודאי לא כשהקבוצה הזו לא יכולה להגדיר שום משחק כקל, כי היא לא טובה ומחוברת ומאוזנת מספיק. אבל ההיגיון אמר שאם היית רחוק החלטה או שתיים בדקות הסיום מניצחון על אלופת אירופה היוצאת ועל זו שאולי נכנסת, אז סיכוייך לצלוח ולהצליח יעלו ויתגברו כשתפגוש את אלו שבמקרה הטוב ייאבקו איתך על הכרטיס לפלייאין.
כלומר, אם הצהובים היו מבצעים את הבריחה הקבועה ליתרון דו-ספרתי ברבע השני על מילאנו, כפי שעשו לפאו ולאולימפיאקוס, לא מן הנמנע שהיה להם קל הרבה יותר לשמור עליו ולהכריע את המשחק בצד הנכון מבחינתם. רק שזה לא קרה. בדיוק ההיפך.
4. 20% לשלוש ב-80% מהזמן. אבל…
17 דקות לתוך המשחק, עמדו שתי הקבוצות ביוניפול, מדיולנום או איך שתרצו לקרוא לפורום הזה בשוויון 35:35. כלומר, קצב של שמונים וקצת נקודות. שזה לגמרי בסדר. ומילאנו עמדה על 2 מ-10 לשלוש. שזה ממש אחלה (לא מבחינתה). ואז הגיעה הקריסה ההגנתית הקבועה של מכבי, והפעם היא הייתה מהירה, מפוארת ומכוערת במיוחד.
* 3:06 דקות לסיום המחצית הראשונה יצא מירוטיץ' לפיק-אנד-פאפ עם מאניון וירה שלשה על הראש של ווניין גבריאל.
* 2:35 דקות: מאניון מוביל התקפת מעבר, ומוצא את מירוטיץ' שמקבל ומשגר עוד שלשה. גבריאל שוב מלווה אותו במבט.
* 1:26 דקות: מילאנו מגיעה לסוף שעון, שאבון שילדס מוצא את מאניון בפינה והוא קובר שלשה נוספת.
* 46 שניות למחצית: הכדור חוזר מריבאונד התקפה, מירוטיץ' מזהה את ארמוני ברוקס. הגארד רואה מולו את גבריאל ומפציץ.
* 8 שניות: שילדס באמצע, הכדור לפינה, והפעם תורו של לידיי לקלוע באין מפריע.
* 8:58 דקות לתום הרבע השלישי: מחצית חדשה, צרות ישנות. שוב האיטלקים בלחץ זמן, ושוב לוקחים זריקה קשה. פחחח, קשה. ברוקס על הראש של ריימן. טריפל.
* 8:13 דקות: סוף שעון? ברוקס? אין שום הבדל. הפעם הוא קולע מעל רוקאס יוקובאיטיס.
* 5:50 דקות: לא סיימנו. ההגנה מתכווצת בחדירה, לידיי מחכה בפינה. בומבה.
* 5:10 דקות: שוב חדירה, שוב התכווצות, שוב לידיי פנוי בפינה. שוב בפנים.
בסך הכל, 9 מ-9 לשלוש. בשמונה דקות של כדורסל. מילאנו, שקלעה 65 נקודות ב-32 הדקות האחרות (קצב של שמונים וקצת, כבר אמרנו), ושנתקעה על 20% עלובים מחוץ לקשת (4 מ-20) לאורך 80% מהמשחק, הוסיפה 33 נקודות עם 9 מ-9 בזמן הנותר. ובזה זה נגמר.
מכבי תל אביב עוד הספיקה להשמיע קולות של חזרה, והתקרבה פעמיים עד מינוס ארבע בלבד במהלך הרבע הרביעי (81:77 ו-83:79), בדרך למה שנראה כמו עוד פיניש דרמטי מהסגנון של פאו, אולימפיאקוס, פנר, ריאל ואפס. אבל האשליה התנפצה בתוך רגע. שוב לידיי הפציע עם שלשה נוספת, וברגע ההוא נשמעה השבירה.
4. משחק סכום אפס
הסמליות, מתברר, רק החלה בבאזר שבישר על בוא ה-86:98. אין לדעת איך תסתיים עונת 2024/25 (אף שבזירה האירופית, אפשר להתחיל להעריך או לפחות לנחש), אבל בקומדיה הטרגית המתגלגלת עם רכבת הזרים והחילופים והשינויים והפציעות ומשחקי ההאשמות יישמר פרק מיוחד לסייבן לי.
מה האיש הזה עבר והעביר בפחות מחודש וחצי: העסקה שכמעט נפלה אחרי 43 הנקודות בליגת האלופות, הבכורה הפנומנלית ביורוליג מול אפס, סל הניצחון על ריאל, הסעיף השערורייתי שנחתם בחוזה, או בעצם הסעיף השערורייתי שנחתם בחוזה בלי ידיעת המאמן, המסרים שהועברו דרכו ומעל ראשו, הכרסום הזוחל והעקבי במעמדו, והספסול המוחלט במה שהיה כנראה משחקו האחרון.
וכאילו חסרו סקנדלים ופסטיבלים, הסימנים מורים על כך שהאיש ישוב למניסה שממנה בא – תמורת אותו בייאאוט ששולם עליו מלכתחילה; כמו נעל שנקנתה והוחזרה לחנות, אחרי שלחצה בעקב או מחצה את הבוהן. ממש משחק סכום אפס, שאין יותר סמלי ממנו כדי להמחיש את הניהול של מכבי תל אביב בימינו אנו.
מה דעתך על הכתבה?