לא, ברצלונה היא לא הקבוצה שלי. העולם הרי מתחלק לשניים: הסוגדים לדתו של מסי וחבריו, ואלה שדי נמאס להם מהפסטיבל. אבל יש גם עוד סוג: אלה שקשה להם להתעלם מהנוכחות החוזרת והבלתי נגמרת של שושלת שמסרבת ללכת מכאן, ופשוט נהנים כשצריך.
נחתתי בברצלונה יום לפני דרבי הגביע, שלושה ימים אחרי הדרבי בליגה. אבל ברצלונה היא לא לונדון. אתה מחפש את התכונה הספורטיבית ברחובות, ולא ממש מוצא. היא מתפארת בקבוצה הטובה בעולם, אבל אין לה את ריח הכדורגל. האמת? אולי זו פשוט היריבה. חיפשתי אוהד של אספניול ברחוב. שום דבר. יכול להיות שביום של דרבי במזרח לונדון לא הייתי מוצא אוהד של ווסטהאם לפני משחק מול טוטנהאם?
- סוארס צפוי לעמוד לדין: "בואו לכאן חבורת אפסים"
- שער מרהיב למסי, 1:4 לברצלונה בדרבי
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
במטרו, בדרך להיכל הכדורגל של קאמפ נואו, יש שוויון די מעניין בין התיירים למקומיים. שמענו הולנדית, גרמנית, ובעיקר איטלקית. כולם נוסעים למוזיאון. כמו שהם משלמים 35 יורו על פיקאסו או דאלי, הם רוצים לעשות וי גם על מוזיאון מסי.
ניימאר. רק שותף בהצגה (Gettyimages)
90 אחוז תפוסה באצטדיון מוכיחים שהקופה דל ריי הוא מפעל חשוב, בניגוד למה שרבים טוענים, והרכב מלא של לואיס אנריקה רק מחזק את התחושה הזו. בארסה מתחדשת בערב הזה בארדה טוראן ואלכסיס וידאל. הראשון אמור לשחק בספוט של צ'אבי, להילחם על החולצה מול איבן רקיטיץ' הפעלתן. ארדה תמיד היה המרכז בכל מועדון בו שיחק. בניגוד לצ'אבי, הוא מלא באגו. יהיה מעניין לראות את השילוב שלו עם מסי וניימאר, כי הוא שחקן שמאוד אוהב להחזיק את הכדור. בכל מקרה, מבחינת הסגנון הוא נותן למאמן שלו משהו שאין לראקיטיץ'. וידאל התרגש בבכורה שלו, וייקח עוד זמן עד שיחליף סופית את דני אלבס בעמדת המגן הימני.
אבל עם כל הכבוד לחברים החדשים, ההצגה כולה הייתה של האמן שעבורו קנו את הכרטיס. חוויה גדולה של צמד בישולים וצמד שערים במינימום נגיעות בכדור. מהרגע שבו התחיל להתנגן ההמנון הברסאי (לא מצמרר כמו "לעולם לא תצעדי לבד", אבל עדיין נחמד ומעלה חיוך) אתה מרגיש בתוך קונצרט. אוהדי ברצלונה אינם פנאטיים, אלא קטאלונים חביבים ששרים את שירי העידוד מדי פעם. בעצם, מה רע להם? כשהכל טוב, אפשר לשבת כמו בהיכל התרבות ולראות את התזמורת מנגנת. כל כלי עובד כמו שעון, אז בשביל להרים את הקול?
אחראי על ערב קסום בסגנון אחר (Gettyimages)
הנה, מצאתי את חבורת אוהדי אספניול. היו 1,500 כאלה ביציע האורח. מאוד קולניים, עם רצון טוב, אבל באמת שבעיר הזו יש רק מועדון אחד.
ברצלונה, גם אחרי ערב קסום כזה של רביעייה, היא עדיין לא הקבוצה שלי. אני עדיין מחזיק בדעה מוצקה לגבי מהי הליגה הטובה והתחרותית מכולן. אבל אפילו אני חייב להודות: קונצרט כזה לא תמצאו כנראה באף מקום אחר על הגלובוס.
מה דעתך על הכתבה?