בשנים האחרונות התרחקתי קצת מהניהול השוטף של המועדון. לקחתי צעד אחורה. הרגשתי שהאנשים שמונו יודעים את העבודה שלהם, לא צריכים שאסתובב להם בין הרגליים ואתן להם הוראות כפי שנהגתי לעשות בתקופה של קודמיהם – הרציקוביץ' ונמני – שממילא לא שעו להמלצותי מטעמים שאפשר להבינם: כולן התמקדו בדרישה אחת אולטימטיבית וחד-משמעית שהשמעתי באוזניהם ושתבעה את הסתלקותם ממכבי, אז למה שיקשיבו?
מהרגע שג'ורדי לקח את העניינים לידיו, אני מבין שהוא יודע מה הוא עושה. ואם הוא בכל זאת צריך אותי, הוא יודע איפה אני נמצא, כפי שקרה במקרה של גילי ורמוט. שוחחנו בעניין, הוא ואני. הוא אמר לי למה הוא צריך את ורמוט, מה ורמוט יכול לתת לו.
עניתי "זה באמת מה שאתה צריך, אבל מוורמוט לא תקבל את זה". הוא שאל "למה?". אמרתי לו "ורמוט סמרטוט". למחרת ורמוט היה במכבי.
על שטח קטן ורמוט הוא כישרון חד-פעמי. ספציאליסט לפיצוח הגנות, מתיר פלונטרים, מייצר הזדמנויות איפה שכל אחד אחר רואה רק סבך של רגליים. פנטזיסט שלא צריך את הכדור ברגליים שלו כל הזמן, מחלק, משתף, מפעיל, לא גונב את ההצגה מאף אחד. בעולם אחר, בתחום עיסוק אחר, ורמוט הוא פורץ מנעולים.
הרקורד שלו מעיד: ורמוט שחקן חממה. אבל לא כל חממה. רק במקום אחד הוא ביטא את היכולות שלו: הפועל תל אביב של השנים 2009 ו-2010. כדי להבין למה דווקא בסיטואציה הזו, צריך להתעמק בסיטואציה, לבדוק מי היה סביבו, מה אלה שהיו סביבו הורידו ממנו, ומה הופקד בידיו באופן בלעדי.
.JPG)
שחקן חממה שצריך סביבו רכיבים אחרים (עדי אבישי)
כשמניחים את הנתונים על השולחן, מוצאים שם את אניימה ודה סילבה, ידין וזהבי, שכטר ונאתכו, ואז אתה גם מבין מה הורידו ממנו ולמה הוא כל כך זהר שם. כדי שוורמוט יפיק מעצמו את מה שהפיק בשנתיים ההן, הוא צריך סביבו את הרכיבים האלה בדיוק, לא דומים להם, ואת זה קשה לספק לו. עובדה שבאף מקום אחר זה לא קרה. חוץ מהשנתיים האלה, ורמוט הוא שחקן של ניצוצות.
ידוע ששחקנים גדולים מוורמוט, עמידים ממנו, רעבים ממנו, תחרותיים ממנו – גם הם תלויים בנסיבות שסובבות אותם. תיירי הנרי הצליח לתת לברצלונה הגדולה של פפ עוד טיפה של ערך מוסף, אבל זלאטן, וייה, אלכסיס, ססק פברגאס – כל אלה לא הצליחו לבטא את עצמם בקבוצה גדולה שלא הייתה תלויה בהם, לא הייתה זקוקה לכל היכולות שלהם וביקשה מהם רק להשתלב.
זה קורה שוב ושוב ובכל מקום. לא רבים מצליחים להפיק מעצמם את המקסימום בכל סיטואציה שקיימת סביבם, בוודאי שלא גילי ורמוט שהוא – כבר אמרנו – קצת פריך. פריך גם במונחים של שחקן ישראלי: אין לו דרייב מטורף להוכיח, תחרות על המקום שלו לא עושה לו טוב, הוא לא בנוי להוביל, אבל מצד שני – וזה מה שהופך את ההשתלבות שלו לבעייתית – הוא מתקשה להשלים עם מעמדו כעוד רכיב במכונה. ורמוט צריך לחוש שהוא שחקן מרכזי בלי שתידרש ממנו התרומה שנדרשת משחקנים מרכזיים – לשאת את הקבוצה על כתפיהם ולחלץ אותה כשהיא נזקקת לחילוץ.
************
מכבי תל אביב מקבלת את ההחלטות שלה במנותק מהרעשים שסובבים אותה. כשהיא מחליטה ללכת על משהו, היא הולכת עליו. היא יודעת מה שכל אחד יודע על ורמוט, אבל מאמינה שבתוך המעטפת שהיא תיצור סביבו הוא יפיק מעצמו. הם לא מעמיסים עליו ציפיות, לא חושפים אותו לתקשורת, נותנים לו להתמקם, להיטמע, להשתלב, מבינים שהוא חווה טלטלות ומשוכנעים שבסופו של דבר ימצא את עצמו. בלי נאורוזות, בלי פאניקה, בלי היסטריה. אם זה לוקח קצת זמן – יש להם סבלנות, זה הנכס שלהם, הם משקיעים בו, ראו את היכולות שלו, השתכנעו שזה מה שהם צריכים ושהוא יתן להם את זה.
זו גם המדיניות ביחס למדוניאנין – לסיבוב השני שהוא התחיל שם בימים אלה. הוא הובא כדי לתת את מה שוורמוט היה צריך לתת ולא נתן. ג'ורדי מכיר את ההיסטוריה של מדוניאנין, במועדון ובכלל, אבל זה לא כל כך מעניין אותו מה קרה לו כשאיוניר ונמני היו בסביבה. הוא לא קובע את עמדתו ביחס לשחקן רק משום שכשל תחת נמני ואיוניר. הוא מאמין שאצלו, בקבוצה הנוכחית, מדוניאנין יתן את מה שמצופה ממנו. הגישה הזאת עובדת עבורו במרבית המקרים, גם אם לא בכל המקרים. במקרה של ורמוט היא לא עבדה.
*********
ורמוט מגיע למכבי בעיתוי בעייתי. יום אחד הוא משחק בדרבי במדי הפועל כשלכולם כבר ברור שלמחרת הוא עובר למכבי. גם בעידן המקצועני זה מעבר דרסטי, אבל מצופה ממקצוענים שימצאו את הכוחות להתמודד עם זה.
לא מסוגל להתמודד עם כישלונות ולא שותף להישגים (עדי אבישי)
מכבי, מבחינתה, עושה הכל כדי לרכך את הגעתו ולאפשר לו להתמקם, אבל גם ורמוט עצמו צריך לתרום לכך. שילמו עבורך כסף, תוכיח שאתה שווה את זה. הוא לא יכול להמשיך להסתובב ולמלמל שכל המעבר הזה נכפה עליו. יכול היה לקצץ 50 אחוז משכרו ואז שום דבר לא היה נכפה עליו, היה נשאר בהפועל.
ורמוט הגיע למכבי ומיד נפצע. כששחקן נפצע – אז הוא נפצע, אין מה לעשות, אבל אני תמיד חושד שמאחורי פציעות – כמו גם מחלות – קיימות נסיבות שמסייעות להן לקרות. איכשהו הפציעה הזו, פציעה רצינית צריך לומר, שירתה בדיוק את האינטרס של ורמוט באותו זמן – לעבור למכבי אבל לא לשחק ולא לתרום לה באופן מיידי. אחר כך נראה.
בדיעבד, הפציעה הזו אולי תאמה את רצונותיו – גם אם לא היה מודע להן – אבל חיסלה את סיכוייו. אני לא מפקפק במוטיבציות של ורמוט להצליח, אבל משוכנע שיש גבול לנכונות שלו להשקיע כדי שהמוטיבציות שלו יתממשו. נאמר כבר, הוא כישרון גדול אבל האישיות שלו פריכה, וגם אם מכבי קידמה אותו בזרועות פתוחות, ורמוט הפך שם לאאוטסיידר, כי זה מה שקורה לשחקנים שרק עכשיו הגיעו וכבר רובצים על מיטת הטיפולים. זו לא דרך להפוך לחלק מהקבוצה – אתה לא שותף להישגים, לא מתמודד עם הכישלונות, אתה מחוץ ללופ.
העיניים שלו אמרו הכל (ערן לוף)
ורמוט עבר במכבי שלושה מאמנים שונים, אף אחד מהם לא נתן לו את ההרגשה שהוא בונה עליו. הוא מצוי באותה סיטואציה שבה גם עדן בן בסט מצוי. בן בסט זה בדיוק אותו מקרה. אמרתי את זה לג'ורדי: "עזוב כדורגל, תשכח לרגע מכדורגל, תסתכל על העיניים שלהם, של ורמוט ובן בסט, אחר כך תסתכל על העיניים של ערן זהבי, גל אלברמן, דור מיכה, קרלוס גרסיה, טל בן חיים, איתן טיבי, דור פרץ, ברק יצחקי. רק על העיניים תסתכל. העיניים מספרות את כל הסיפור". אבל הוא לא שמע לי. אז הנה.
*****
אני חושב שג'ורדי לא ויתר על ורמוט לפני שוורמוט ויתר על עצמו. לא דיברתי איתו על זה כי הוא מרגיש קצת לא נוח לדבר איתי על ורמוט אחרי שמסרתי לו את חוות דעתי וזה הסתיים בדיוק כפי שחשבתי שזה יסתיים. ג'ורדי ויתר על ורמוט מהרגע שזה אמר "אני לא יכול יותר, זה לא בשבילי, אני לא עומד בזה, אני לא רוצה, אני לא מעוניין להיות פה יותר". ברגע הזה, ג'ורדי הפך לאיש עסקים. הוא קנה את ורמוט בהרבה מאוד כסף, אבל המשך ההתקשרות איתו יעלה לו הרבה יותר. כך ורמוט הפך לנזק שצריך למזער.
הבחירה של ורמוט במכבי חיפה, חיפה הנוכחית, היא בחירה טובה. חיפה זו לא קבוצה שמשתקמים בה, אבל זו קבוצה שהכישלונות שלך במסגרתה לא כל כך מהדהדים. זו קבוצה אפורה שלא הולכת לשום מקום והיא מלאה בוורמוטים – שחקנים שפה ושם מביאים הבלחות וכולם חשים שהם משתייכים למועדון גדול ושאפתני, רק שהוא לא כזה, ולכן הוא גם לא דורש משחקניו מה שמועדונים גדולים ושאפתניים דורשים מהשחקנים שלהם.
קבוצה של מקום 3-4. ורמוט מוצא מקום בין שחקני חיפה (ערן לוף)
ורמוט זה בדיוק מה שיוסי בניון, חן עזרא, אלירן עטר – כולם כישרונות של קבוצה אפורה, מקום שלישי או רביעי, שמעבירה את הזמן עד שתקבל את ההחלטה מה היא רוצה להיות. לקבוצה כזאת ורמוט יכול להוסיף ארומה כלשהי.
מה דעתך על הכתבה?