סוף עונת האנטישמיות: הניצחון המתוק של הספורט הישראלי

הספורט אמור להיות מקום של אחווה, של חיבור, מקום נטול פוליטיקה המבוסס על יכולת גופנית, לצד כישרון כמובן, וזאת בתחרות הוגנת הכוללת סבלנות וכבוד הדדי. לצערנו הרב, מאז השבעה באוקטובר, כאשר מדינת ישראל יצאה להגן על עצמה, וביתר שאת בחודשים האחרונים – אנו עדים להתדרדרות חמורה בזירה הספורטיבית הבינלאומית.

זירה שאמורה להתבסס על ערכים של ספורטיביות והישגיות – הופכת לזירה של גילויי שנאה, אנטישמיות והחרמות ואף אלימות כנגד ספורטאים ישראלים. אין המדובר רק בפגיעה בספורטאים עצמם, אלא זו מתקפה ישירה על כל עקרונות הספורט – ערכים שאנו אמורים לחנך ולפעול לאורם, להתחרות על פיהם ובהתאם לזאת- כלל העוסקים בספורט – מחוייבים להגן עליהם.

במגרשים ובאולמות הספורט הבינלאומיים מתרחשים לאחרונה מקרים בלתי נסבלים, שאין קשר בינם לבין ספורט ושאסור לנו לקבל אותם. אחד האירועים המזעזעים היה באליפות העולם האחרונה בענף הג'יו ג'יטסו ובמהלכה ספורטאי מערב הסעודית תקף (נשך והכניס אצבעות לעיניים) את הספורטאי הישראלי נמרוד ריידר ובהמשך אף הגיעו קללות וצעקות מחברי הנבחרת הערבית ומהקהל. זו אינה רק אלימות לשמה, חוסר ספורטיביות וחוצפה בלתי נתפסת, אלא ביטוי לאנטישמיות בוטה, פעולת שנאה המחבלת והמנוגדת לחלוטין לערכים הבסיסיים עליהם מבוסס הספורט. במקרה זה אמנם המתמודד התוקף נפסל ונמרוד התקדם בתחרות אך ברוב המקרים זה לא עובד ככה.

האנטישמיות וגילויי השנאה אינם באים לידי ביטוי רק בזמן התחרות, אלא אף בטרם קיומה וזאת ע"י מניעת השתתפותם של ספורטאים שלנו. באליפות אירופה האחרונה בענף הפריסבי מנעו מהנבחרת הישראלית להשתתף באליפות וזאת אפילו לאחר שכבר הגיעה לגנט (בלגיה). העיר המארחת טענה שלא תוכל לאבטח את הנבחרת הישראלית, אולם חמור יותר – האיגוד הבינלאומי לא עמד לצידנו, קיבל את עמדת העיר וקיים את האליפות, למרות ההחרמה של הנבחרת הישראלית. התקרית הזו לא קרתה במדינת אויב, מדינה ערבית או מדינה עוינת, אלא בלב אירופה "הקלאסית" – במקום שבו ערכי הסובלנות, הדמוקרטיה, הקבלה והשוויון הינם נר לרגליהם.

במקום להתמודד עם האתגרים – בוחרים ארגנים וגופי ספורט לפעול בצורה מפלה, באופן המנוגד לערכי הספורט ובעצם נכנעים לגילויי הגזענות, האנטישמיות והרצון לפגיעה בספורטאים ישראלים , אך ורק בגלל אזרחותם.

נקודה נוספת הינה הפגיעה העצמית שהמדינות גורמות לספורטאיהן. כחלק מהרצון ל"פגוע" ולהחרים את ספורטאינו – נדרשים ונאלצים ספורטאים ממדינות מסוימות להפסיד בכוונה ו/או לביים פציעות וכך הם "זורקים לפח" שנים רבות של אימון, הם מאבדים את התקווה הספורטיבית שלהם וכמובן את הבסיס לספורט- האפשרות לנצח וזאת אך ורק בגלל המדיניות של ממשלתם המטפחת את ההדרה והאפלייה.

מנגד, ספורטאינו מייצגים אותנו בכבוד ובנחישות, מקפידים לנהוג בערכים של ספורטיביות, גם כאשר הם ניצבים מול שנאה גלויה, והחשוב מכל – זוכים להישגים רבים. הספורטאים שלנו הם מופת למשמעת ולכבוד למקצוע שלהם, למרות ההשפלות שהם חווים בזירה הבינלאומית. ספורטאינו הם שגרירי ישראל לכל דבר ועניין.

כאמור, מדובר במדרון חלקלק , במפולת שלגים שאם לא נפעל בתקיפות , במרץ ובנחישות לעצור אותה – תגיע (והיא כבר מגיעה) לכל תחומי החיים שלנו , החל מפעילויות תרבות שונות, אמנות ותערוכות ועוד ועוד.

אסור למדינת ישראל לעמוד מנגד. אין המדובר בפעילות שבה גופי הספורט אמורים להוביל , אלא חובה בהקמת כח משימה לאומי, שישלב את כלל הגורמים : משרדי רוה"מ , החוץ , התרבות והספורט, וועדת הספורט של הכנסת , מוסדות תרבות מובילים, ידוענים בינ"ל, מומחי שיווק וכמובן ארגוני הספורט בהובלת גופי הרוחב (התאחדות "אילת" , הוועד האולימפי והפראלימפי). יש לדרוש שהקהילה הבינלאומית – ארגוני הספורט הגדולים והבינ"ל, המדינות המארחות ואף הצופים – יפעלו בצורה חד-משמעית ונחרצת כנגד כל גילויי אנטישמיות ולא ייתנו יד להתנהגות המנוגדת לערכי הספורט (ובכלל התנהגות הפוגעת באוכלוסייה בגלל אזרחותה בלבד). עלינו לדרוש וללחוץ על הגופים הבינ"ל להטיל סנקציות חמורות על מדינות ועל ספורטאים המפגינים התנהגות אנטישמית, ולוודא כי המגרש הספורטיבי אינו הופך לבמה להפצת שנאה.

על ארגוני ספורט הבינלאומיים הגדולים בהובלת הוועד האולימפי הבינ"ל ולצידו ההתאחדות הבינ"ל של ה World Games להוביל מסר ברור: כל ניסיון לערב פוליטיקה בספורט ולהפלות ספורטאים על בסיס לאום או דת – יגרור השלכות חמורות.

אם נשב בשקט מול האירועים המזעזעים הללו, לא נוכל לקרוא לעצמנו קהילת ספורט. עלינו לפעול – עכשיו. יחד. עלינו להתייחס לנושא זה בראיה רוחבית ולחשוב קדימה . אנו נמצאים רגע לפני שמגרשי הספורט יהפכו לזירת קרב של שנאה במקום לשדה שבו מנצחים הכבוד, הספורטיביות וההשראה. זהו מאבק על דמותו של הספורט העולמי, של עתיד ערכי הספורט הבינ"ל ועל תפקידו בעולם.

חשוב להבין כי המאבק הזה אינו מאבקם של ספורטאי ישראל בלבד, אלא של כל אזרח, של כל מגזר וכל מוצר ישראלי אשר עלול (ויש כאלו שכבר) עלול להימצא באותו מצב בהקדם.

הכותב הוא נשיא ומנכ"ל התאחדות "אילת" – ההתאחדות הישראלית לספורט תחרותי שאינו אולימפי