היידויים באים: מכבי ת"א זרקה את המשחק והשליכה עונה שלמה

בלאט

במצב של 82:82, עם קצת פחות משלוש דקות על השעון הגדול ובמהלך התקפה של ברצלונה, נתקלת מסירת רוחב של סטורנסקי בידיים צהובות ועומדת לצאת החוצה. תמיר בלאט, שמוצא עצמו באזור שאליו ניתז הכדור, בדרך ליציאה מתחומי המגרש, נחוש להצילו והודף את הכדור בחזרה אלי מגרש. אלי וסלי. אלי אברינס. אלי טריצה של בארסה.

כדקה קדימה ובמינוס נקודה אחת, הכדור בצד שאליו מתקיפה הקבוצה לובשת הצהוב. על בלאט שומר סטורנסקי. כאשר מראה השעון הקטן 10 ולא יותר, חוזר הכדור אל הבן של וזה מריץ פיק אנד רול שמביא עליו, בחילוף, את וסלי. מבין האפשרויות המועטות אשר נותרו לו, בוחר הרכז הראשון של מכבי תל אביב שלא לתת לקו האורך המעצבן לעמוד בדרכו. איבוד כדור.

ועכשיו אל המהלך האחרון במשחק. 13 שניות לסיום. מכבי בוחרת להתחיל ולהכניס את הכדור מתחת לסל שלה. חמישה כדרורים של בלאט מובילים לחסימה שהוא מקבל מרנדולף וחילוף. עכשיו שומר עליו פארקר. ועכשיו עוד חמישה כדרורים במה שכנראה אמור היה להיות תרגיל אשר כינויו פיק אנד רול ספרדי. ספרדי ספרדי, אבל ההגנה הקטלונית וחוסר היכולת לחלוף על פני שחקנים בכדרור מאלצים את האיש לעצור כדרור, כאשר לוח השעונים מראה 4.6 שניות בלבד. ועכשיו, גם אם ינסה ממש, אין לו למי למסור. וזהו. תם הטקס.

התיישבתי כאן בכוונה על שלושה מהלכים מהדקות האחרונות של משחק ההפסד המי יודע כמה בעונה הנוכחית של הליגה השניה בטיבה בעולם. וכן, בחרתי להתלבש כאן על תמיר בלאט, למרות שיש לו את כל הסיבות המוצדקות שבעולם להיות עדיין חלוד, מאחר שחזר רק עתה מפציעה טורדנית שניה. וכן, למרות שהנתונים הסטטיסטיים שלו מצוינים.

למה? כי הוא הרכז הראשון של מכבי תל אביב. כי הוא נמצא בעונת קריירה עם 10.8 נקודות למשחק ו-8.6 אסיסטים למשחק, שזה פאקינג וואו. אתמול היו לבן של 14 נקודות ו-10 אסיסטים בכ-26 דקות, שזה יוצא מהכלל. אם נדייק, היו לו 14 נקודות (מתוך 10 זריקות מהשדה) + 10 אסיסטים + 7 איבודים בכ-26 דקות. רגע: 10 זריקות מהשדה + 10 אסיסטים + 7 איבודי כדור = לפחות לפחות 27 פאנצ'ים שמגיעים ממנו בכ-26 דקות! כלומר, יותר מהחלטה מסיימת התקפה אחת לכל דקה אחת!! אתה צריך להיות ממש ממש ממש טוב כדי לקבל יותר מהחלטה מסיימת התקפה אחת לכל דקה אחת ברמה הזאת. תגידו רגע, תמיר בלאט הוא עד כדי כך טוב?

אי אפשר שלא להתפעל מהדברים הנהדרים שעושה השנה תמיר בלאט. מראיית המשחק העצומה שלו. מקור הרוח והבטחון העצמי, שכל אחד מהם מרשים בפני עצמו. גם לא מהשיפור המסוים במשחק ההגנה. וכן, גם אם לא ניתן לאבחן בכריזמה שדורש לעיתים התפקיד, האיש שרבים לא ראו בו שחקן יורוליג לגיטימי מוכיח שהוא כל זה ועוד.

מצד שני, הוא לא רכז ראשון בקבוצה שרוצה לעשות משהו במפעל הזה. מצד שלישי, הוא בטח שלא האיש שאפשר לתת לו את הכדור האחרון ולהאמין שהוא יצליח להתגבר בכדרור על כל מיני ג'בארי פארקרים. מצד רביעי, הוא לא אשם. מי שחושב שהוא כן יכול, הוא האחראי.

קטש

אם נתעלם לרגע מהאכזבה המובנת מהמקום שאליו הלך המשחק והמקום אליו הלכה העונה הצהובה (ואין לי את זה ברמז יותר עדין) ונהיה הוגנים, אז עודד קטש עושה מחבורה לא טובה של שחקנים קבוצה שמצליחה להישאר קרובה כמעט מדי ערב. החבורה אשר מלחימה את המותג הקרוי מכבי תל אביב היא הרבה פחות טובה מאשר מרבית יריבותיה. ואם נדבר על כדורסל של 39 דקות, אז וואלה – בלי הבית ועם הקרחנה אשר סביב, מכבי מגרדת את תקרת הזכוכית שלה.

אחרי שאמרנו את זה כל זה, ולו ברמת הטיעונים לעונש, כדורסל אמור להיות ענף ספורט תחרותי שבו לתוצאה יש משמעות כלשהי. ונכון, הפרשים דו ספרתיים בשנת 2024 הם כלום ושום דבר, אבל הצהובים מצליחים לאבד כאלו כמעט מדי הפסד. ונכון, נטילת פסק זמן כאמצעי לעצירת מומנטום יריב היא לרוב קלישאה שנועדה בעיקר לרצות את ההנהלות, האוהדים והפרשנים, אבל לפעמים זה משהו שכן יכול לעבוד. כאשר העלה וויל.פאקינג.ריימן את מכבי תל אביב ל-37:53, עם כ-8 דקות לסיום הרבע השלישי, נראה היה שיש כאן מבוא לסנופי דיסקו. העניין הוא שמהרגע הזה ועד לסיומו של הרבע, בעוד שחקני הרוטציה המצומצמת של ברצלונה מקזזים את ההפרש מדי התקפה, נראה היה שהעצירה היחידה שיזם המאמן של נציגתנו המשוריינת הגיעה בחסות צ'אלנג' שנלקח בעקבות החלטת שופט. אולי כי לא חשב שיש לו משהו חשוב לומר. אולי כי האמין בשחקניו המשוטטים על הפרקט. אולי כי ככה זה אצלו, כי זאת הרי לא הפעם הראשונה.

אמונה זה נחמד, אבל אי אפשר להתעלם מזהות השחקנים וזהות החמישיות אשר נשלחו כדי לייצג בדקות האלו. כל השאיוקים של העולם, ביחד עם ז'ק ויוקובאיטיס וגבריאל וכו' וגו' ודו'. האם יש מישהו באולם שחושב שחבורה שכזאת תדע לחלץ עצמה, בעצמה, מתוך בור מקצועי ומנטלי אליו נתקלה? כי אני, למשל, לא. והפרש מקוזז לא יוחזר. וגם לא המשחק הזה.

באחת השיחות שקיימתי עם קואץ' קטש בעבר הלא ממש רחוק, הוא סוג של חייך וסוג של איתגר את היריבות שממול לנסות ולשמור את הקבוצה שלו אזורית. בצדק, אם יש לומר. ובכן, בצוק הפציעות והבעיות הנוכחיות של ברצלונה, הלכה היא להגנה אזורית משך רגעים ממושכים ובעיקר משמעותיים. וכן, מכבי תל אביב קלעה 86 נקודות, שזה מעל הממוצע העונתי שלה. וכן, האזורית פגעה בה בלא מעט התקפות משמעותיות. מי שממש רוצה מוזמן ללכת אל הארכיון ולדלות ממנו את הציטוט האלמותי של קואץ' מסינה בדבר האזורית ההיסטורית שהריץ מול מכבי תל אביב ההיסטורית ומה זה גרם לה לעשות. אתמול זאת הייתה ברצלונה שאתגרה את הקבוצה של קטש לחשוב. וצדקה. וניצחה.

אפשר ללהג מושגים כמו ספייסינג אנכי ולייחס אותם לז'ק כהן כמה שרוצים, אבל מכבי של אתמול, גם אתמול, הצליחה לייצר ליהוקים בלתי הגיוניים עם שחקנים בלתי הגיוניים שקיבלו החלטות בלתי הגיוניות. וויל.פאקינג.ריימן זרק אתמול 6 פעמים מהשדה ופעמיים מהקו ב-11 דקות. וזה הרי לא מקרי. גם כי משאירים אותו חופשי. גם כי הוא משחק בביטחון. גם כי קטש מאפשר לשחקנים משחקנים שונים ליידות, פחות או יותר, כשבא להם. ריימן זרק אתמול 6 פעמים, כאמור, ב-11 דקות. שזה יותר משאיוק, אחד שנוטה למסור רק בחגים ומועדי ישראל, שהשליך ארבע זריקות ב -13 דקות. ריימן זרק יותר מיוקובאיטיס ששיחק 19 דקות. כל זה, גם זה, על עודד קטש.

אה, ומכבי ספגה אתמול 88 נקודות. שזה אפילו יותר טיפה יותר מאשר הממוצע העונתי והלא טוב שלה. שזה גם משהו שאמורים וחייבים לזקוף לחובתו של המאמן. מצד אחד וכפי שכבר ליהגנו, מכבי תל אביב היא קבוצה פחות טובה מאשר מרבית יריבותיה. מצד שני, היא כרגע ממוקמת במקום ה-16, מה ששם אותה מתחת לקבוצות עם תקציב לא מרשים בעליל וחומר שחקנים בלתי מרשים באותה המידה. מצד שלישי, עודד קטש מאמן כרגע קבוצה שהצליחה לנצח רק את אלבה, וילרבאן ופעמיים נס על שם סייבן לי. מצד רביעי, הוא לא אשם. מי שחושב שהוא יכול לעשות קסמים עם החבורה הזה, הוא האחראי.

הבוסים הצהובים

יכול להיות שזאת עונה פיננסית של מכבי תל אביב. כי זה מה יש ואין מה לעשות. אם כן, ראוי היה שמי מהבוסים הצהובים יפסיק להתחבא מאחורי דש מעילו של עודד קטש ויצהיר על כך אל מול הקהל הצהוב. כי אם זאת איננה עונה פיננסית, אז איפה השחקנים? ואל תספרו על השוק הקשה, כי כולם יודעים. נכון, גם ברצלונה מתקשה להחתים שחקנים שיחליפו את הפצועים הנוכחיים. ואל תספרו על המלחמה, כי הפועל תל אביב.

מכבי תל אביב הוא מועדון שבחר לוותר. או כי הוא לא יכול או כי הוא לא רוצה. אין לו, כך נראה, מספיק כסף כדי לקבל החלטות. שזה די מוזר, אם נדבר גלויות ואם נסתכל על החוזים הקיימים ועל אלו שבוטלו (הלו, לא היה כאן איזה ג'ורדן לויד על חוזה גדול?).

אין לו מנהל מקצועי. על פי פרסומים של אחרים (למשל בפודקאסט של פיני גרשון ואהרלה ויסברג או בראיון של ג'קובן בראון לנועה פופלינגר בתכנית חמישיות), יש לה איש מקצוע אדיר ונערץ בעמדת מקבל ההחלטות המקצועי הזמני, אבל כזה שהוא גם אבא של וכזה שגם לא ממש מסכים שיגיעו לכאן רכזים אחרים על העמדה של. וכזה שהוא כנראה גם מינוי פלסטר שלא במשרה מלאה.

אפשר לדבר כמה שרוצים על האחריות של המאמן והשחקנים. מצבה של מכבי תל אביב הנוכחית הוא על ההנהלה שלה. על הבוסים שלה. הם האשמים במצבה. הם האחראים.

שלוש נקודות לסיום

* 1. מזל ש. 20 כדורים חוזרים בהתקפה נטלו אתמול כל ההורדים של העולם, אל מול 19 כדורים חוזרים בהגנה של ברצלונה. מצד אחד, איזה מזל ש. מצד שני, חייבים כאן כן לתת קרדיט. הדברים האלו לא מגיעים סתם, אלא כחלק מסכמת ההתקפה של מכבי תל אביב. ולמזלם, יש מספיק החטאות צהובות שמאפשרות מספיק אפשרויות לנסות ולהשתלט שוב על הכדור.

* 2. גבריאל. במסגרת קבלת ההחלטות של מכבי תל אביב וכחלק מהחתמות הזה מה יש, הגיע בקיץ האחרון גבריאל. נכון לעכשיו הוא יושב על 4.9 נקודות בכ-15 דקות משחק. נכון לעכשיו הוא אחד הזרים הגרועים שנחתו כאן, והתחרות הרי (לא) מרשימה בעליל.

* 3. דרבי. אם נדבר גלויות, הסיכוי להוציא משהו מעונת היורוליג הנוכחית הוא לא משהו ששווה לבזבז עליו יותר מדי מילים מוקלדות. מצד שני, ביום ראשון ביד אליהו מתחיל הקרב שנותר, על אליפות המדינה, בין מכבי תל אביב לבין קבוצה שיש לה יותר כסף ויותר אמביציה.

שבת שלום. שיהיה לנו טוב.