היא אמנם נראית כמו עוד מישהי שנתקלים בה ברחוב, רגועה וחייכנית, אבל הצעירה בת ה-19, לבושה בטרנינג שחור ונעלי הסניקרס האהובות עליה, היא אלופת אירופה בג'ודו עד גיל 23 שעלתה על מסלול מרשים ועוצמתי בזירת הג'ודו העולמית. כשהיא התיישבה מולי בבית הקפה השכונתי, כשראשה מעוטר בגומיות הצבעוניות שהפכו לסימן היכר, היה ברור מיד שלא מדובר רק בספורטאית מוכשרת, אלא גם בבחורה צנועה ונחושה, שמוכנה לעבוד קשה כדי להגשים כל מטרה שתציב לעצמה.
איך מרגישה אלופת אירופה בימים אלו?
"כבוד גדול להחזיק בתואר הזה. במיוחד בתקופה מאתגרת שכזאת, עם כל השיח סביבנו באירופה ובעולם אני מאוד שמחה להביא את התואר הזה למדינה ולייצג אותה בכבוד הראוי לה".
מתי ואיך התחלת להתאמן בג'ודו?
"התחלתי בג'ודו לפני 15 שנה, כשהייתי רק בת 4. זה היה אצל המאמן שלי, ארתור קטייב, שאצלו אני מתאמנת עד היום. אמא שלי פשוט רשמה אותי לג'ודו כי היא ראתה את יעל ארד באולימפיאדה ורצתה שגם הבת שלה תהיה כמוה".
מה לדעתך התכונה החזקה ביותר שלך?
"אני חושבת שהקור רוח שלי הוא היתרון הכי משמעותי. הוא מאפשר לי להתמודד עם מצבים של לחץ בצורה טובה ולדעת לבקש עזרה כשצריך".
יש רגע מיוחד שאת זוכרת כילדה בחוג ג'ודו?
"אני זוכרת את היום שבו אני ואחי התאום עברנו לחגורה כתומה. זה היה באולם האימונים שלנו, שהיה מקלט ברמת גן. המקום הזה היה הבית השני שלנו, והוא נשאר כזה עד היום".
מה התרגיל הכי חזק שלך?
"אני אוהבת מאוד לעבוד על תרגילי ברכיים, במיוחד מאחיזה ימין, אבל גם הצד השמאלי לא מאכזב כשצריך".
יש לך שגרה או אמונה טפלה לפני קרב?
"כן, יש לי כמה. אני עושה קפיצות מסוימות, נותנת לעצמי כמה כאפות קלות לפנים (לא חזק מדי כמובן) ותמיד מנשקת את דגל ישראל שמודפס על החזה שלי".
מהו הניצחון הכי יקר לך בקריירה עד היום?
"אין ספק שזה היה הקרב שלי בגראנד סלאם תל אביב ב-2023. האווירה באולם הייתה מדהימה, וכל הקהל הריע לי. אפילו כשאני הובלתי בווזארי, לא איבדתי ריכוז ולבסוף ניצחתי. לראות את אח שלי והמאמן שלי שמחים ביציע היה רגע בלתי נשכח".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אין לי מודל ספציפי, אבל אני אוהבת ללמוד מהקרבות של ספורטאיות בוגרות יותר בקטגוריה שלי. אני בעיקר מעריכה את הג'ודו היפני – תמיד בטוחים בעצמם, תמיד מכוונים לניצחון. יש הרבה מה ללמוד מהם".
איך את מתמודדת עם הפסדים או תקופות קשות?
"אני מזכירה לעצמי שהדרך הזו היא בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. גם אם יש אכזבות, אני יודעת שזה חלק מהמסע. תמיד יש לי סביבה תומכת שאפשר לפנות אליה, ואני זוכרת שזה מרתון ולא ספרינט".
ולסיום, ספרי לנו משהו שלא יודעים עלייך.
"יש לי חלום ללמוד פסיכולוגיה ולהיות פסיכולוגית ספורט. בנוסף, אני רוצה להיות גם שופטת ג'ודו בעתיד".
מה דעתך על הכתבה?