וובה בראון הוא איש מאושר בסוף השבוע הזה. לא מעט קבוצות רדפו אחריו והוא היה צריך להחליט לאן פניו מועדות: הוא רצה ללכת למועדון הכי גדול, שבו יש לו את הסיכוי הגדול ביותר לקחת אליפות, לשחק ולצמוח. במה הוא בחר? בהפועל ב"ש, כמובן.
מכבי חיפה רצתה אותו, גם האלופה מכבי תל אביב חשקה בשירותיו, אבל בראון רצה לבאר שבע. הוא רצה לחזור אל חיק מאמנו הקודם ברק בכר, ובעיקר הוא ראה מועדון שמדבר אליפות וממותג ככזה. המעבר שלו השלים כמעט סופית את הפיכתה של באר שבע למקום שאליו נשואות העיניים בחורף 2016 – מפלצת שייצרה ברקת באיטיות ובעקביות, ונכנסה לתודעת השחקנים כמקום שאליו כדאי להגיע.
בראון היה יכול לעבור למכבי חיפה ולקבל את חולצת ההרכב. רוני לוי היה שמח לשחקן ליגה מנוסה ומוכח כמוהו במרכז השדה. פעם לשחקנים במצבים כאלה לא הייתה בכלל התלבטות: כשמכבי חיפה קוראת לך, אתה מתייצב. היום, ב"ש הולכת ותופסת – בצורה כמעט בלתי נתפסת – את המקום הזה, של המועדון הגדול שכולם רוצים להיות חלק ממנו, גם במחיר של ישיבה על הספסל.
כי בואו נודה באמת: בראון לא יהיה שחקן הרכב אצל בכר. ג'ון אוגו ואובידיו הובאן הם באנקרים בכל מערך, מהראן ראדי רושם יופי של עונה וגם נותן אופציה התקפית שאין לבראון. בכר משחק לא פעם גם במערך של ארבעה שחקני קו קדמי, ושם בטח אין מקום לקשר הצעיר.
סביר להניח שבשיחות שלו עם בכר בראון קיבל הבטחות. יכול להיות שהוא גם קיבל את התחושה, או אף ה"בשורה", שהוא ייאלץ להתאזר בסבלנות. דבר אחד בטוח: הוא רצה להיות חלק מהדבר הזה שנקרא הפועל ב"ש. כאן בדיוק טמונה הצלחתה הגדולה של אלונה ברקת: כי גם בלי לקחת אליפות (עדיין), היא הביאה את המועדון מהנגב אל המטרה – להיות מועדון גדול, משמעותי ומשפיע בכדורגל הישראלי.
ההחזרה שלו הייתה חלק מהתהליך. ברדה (דני מרון)
התהליך הזה לקח שנים, מהחתמתו של אלישע לוי, דרך החזרתו של אליניב ברדה וצירופו של מאור בוזגלו ועד להנחתתו של ברק בכר, שבישרה על השינוי בדיסקט הגישה. בנוסף לרכש, הגיעה גם ההצהרה, מהרגע הראשון: אנחנו מסתכלים רק על עצמנו, בדרך לכיוון אחד ברור: אליפות.
צריך לזכור את תחילת הדרך של ברקת בבירת הנגב – מבולבלת, חסרת כיוון ממשי – כדי להעריך את השינוי התפיסתי שהתרחש אצלה בשנים האחרונות. השינוי הזה בעצם התרחש גם אצל כל מי שסובב את הענף הזה. המשחק כבר לא שייך ל"ארבע גדולות". היום כל משחק של ב"ש משודר, פשוט כי היא מעניינת. כי היא רצה אל התואר. כי כרגע, היא הקבוצה – בדגש על קבוצה – הטובה בישראל. היום יותר מתמיד, הפועל ב"ש נראית כמו המקום הנכון להיות בו.
מה דעתך על הכתבה?