הורד יותר טוב והורד יותר טוב: הטוב, הרע והשאגה בדרבי התל אביבי

1. א' vs א'

המושג "משחק העונה" עלול לתעתע. ראשית, כי בכל עונה יש לפחות שני משחקי עונה. ושנית, משום שהוא בהכרח מפגיש את הקבוצה שבמקום הראשון עם זו שבמקום השני, וזהותן עשויה להשתנות משבוע לשבוע. תסתכלו על האחות החורגת מהכדורגל, שתקיים הערב (שני) את סו-קולד משחק העונה השלישי שלה, כשהיא עוד בסיבוב הראשון, עם משתתפות שונות ומתחלפות.

אבל כולם קראו לדרבי הראשון בכדורסל משחק העונה, אז מי אנחנו שנתווכח. ואת משחק העונה, טייק 1.0, אפשר לחלק לשניים. עד לשעה 21:00.34 – ואחריה.

מה קרה לפני? לראשונה, כנראה אי פעם, מכבי תל אביב הופיעה למשחק ליגה ביתי כשקובעי הליינים – מהווינר בישראל ועד סוכנויות ההימורים השונות בחו"ל – מציבים אותה כאנדרדוג. שיחה אקראית עם א', חבר טוב לבוש צהוב, העלתה מין תקווה מוזרה מפיו, שהביעה איזושהי השלמה. "אולי זה דווקא טוב שנפסיד ואפילו נקבל בראש. אם משהו יוציא את ההנהלה מהתרדמת שלה, זה תבוסה מהדהדת להפועל תל אביב".

א' אחר, חבר לא פחות טוב לבוש אדום, נתן חיבוק דרך הסורגים והפטיר "אנחנו מפסידים ב-12". אוהד שלישי, שותפו ליציע שהאות שלו שמורה במערכת, ניתח לעומק את התהליכים שעוברים על המועדון שהוא אוהב, את הרווחים שעופר ינאי גוזר מההשקעה שלו (בזמן שאחרים טועים ותוהים כמה כסף הוא מבזבז) ולפני פרידה הסכים: "אנחנו נפסיד. אני פסימי, כי אני אוהד הפועל, ויש עוד סיבה. כי דרבי זה לא רק כדורסל".

וואלה, צדק. זה לא רק כדורסל. אבל נתחיל מכדורסל.

2. מדר vs בלאט

מה קרה ב-21:00.34 (שעון כדורסל), כלומר – 34 שניות אחרי פתיחת המשחק? מכבי תל אביב הספיקה לבצע טעות ברישום ולערוך חילוף מיידי, הפועל תל אביב החטיאה, לקחה ריבאונד התקפה וקלעה סל בכורה. ואז הצהובים יצאו להתקפה הראשונה שלהם.

ים מדר עט על תמיר בלאט כבולדוג, ולא נתן לו לנשום. לחץ על הכדור, נצמד עם הגוף, רץ, קפץ וכל המילים האלה שנשמעות פשוטות באנגלית – Hustle. בלאט נפל למלכודת ונתן ליריבו להיכנס לו לראש. הוא היחיד שנגע בכדור באותו פוזשן, ובלי למסור לאף אחד סיים באיירבול מהצד, כשעל השעון 9:26 דקות לסיום הרבע הראשון.

עודד קטש זיהה במהירות את הסחרור שאליו נכנס הרכז המוביל שלו, העביר את הכדור לרוקאס יוקובאיטיס וניסה לתזמן ככל האפשר את דקות המשחק של בלאט עם דקות המנוחה של מדר. במילים אחרות: הפועל הוציאה את מכבי מהכדורסל הרגיל שלה כבר מהרגע הראשון. אלא שזה חזר אליה כמו בומרנג (נשוב לאנגלית. Backfire נשמע טוב יותר).

האדומים קלעו 19 נקודות בפחות מארבע דקות, אבל המגמה הזו לא היטיבה איתם, כי הצהובים המשיכו וטסו ל-11 סלי שדה רצופים בלי החטאה במשך כמעט תשע דקות. הם גם איבדו כדור ראשון במשחק בערך באותו הזמן, ולא פחות חשוב: הקבוצה שזורקת וקולעת הכי מעט שלשות ביורוליג עמדה באותה נקודה על 4 מ-4 מעבר לקשת (פלוס 7 מ-8 לשתיים). הפוך על הפוך על הפוך.

בלאט ומדר נראו מהצד כמי שעסוקים בעצמם ובמצ'אפ הפרטי והאישי שביניהם, והשאלה הייתה מי משני המאמנים ימצא את המנהיגות החלופית. לכאורה, לקטש הייתה משימה קשה יותר – כי הקבוצה שלו היא ליטרלי הקבוצה של בלאט. בהפועל לא מדובר בדיוק במנהיגות *חלופית*, כי מדר הוא שחקן חדש שעוד יצטרך להוכיח שהוא ראוי להוביל אותה.

3. בוורלי vs יוקובאיטיס

התלות של האדומים בפטריק בוורלי הלכה והעמיקה ככל שהמשחק התקדם – וזו הייתה בשורה הרסנית מבחינתם. בתחילה הוא טייל ושייט לטבעת מתי שרק רצה, ולעיתים נדמה שלא רצה כדי בכל זאת להשאיר קצת פירורים לאחרים.

הוא קלע שבע נקודות בפחות משש דקות, ואז הגיעו שבע דקות ארוכות של מנוחה, ואז באה הפציעה. והניסיון לחזור. והירידה הסופית מהמגרש. והפייבוריטית (על פי המהמרים + א' הצהוב + א' האדום) איבדה סיכוי ממשי לנצח.

הפועל בעטה בקלישאה שלפיה "אין ואקום בכדורסל", ולא הצליחה למצוא את האיש שימלא את החלל של פטבוו. ולמכבי, כאמור, היה את יוקובאיטיס. כאחד שעבר בצעירותו – כלומר, לפני שהזדקן ומלאו לו 24 לאחרונה – לא מעט קלאסיקוס בספרד וקלאסיקביצ'יוס בליטא, הוא הפגין מנהיגות ואסרטיביות שלא נראו ממנו מעולם. ותאמינו לנו, כי שאלנו.

"זאת הגירסה הכי טובה של רוקאס שאי פעם ראיתי", נדהם כתב "באסקטניוז", מינדאוגאס ברטיס, ממקום מושבו ביציע העיתונאים בהיכל מנורה. וכן, אישר חברי הליטאי, בן ארצו ידע שהוא שם. אולי זה ההסבר.

4. איטודיס vs קטש

דל"פ: מראש, אהבתי את בחירתו של דימיטריס איטודיס שלא לרשום את ג'ונתן מוטלי לדרבי. אם רצה להשתמש בנוטש החוזר במעמד שכזה, היה עליו לתת לו להרגיש את המגרש – ולו לדקות קצובות – כבר בשבוע שעבר מול בדאלונה.

להשליך אותו בפעם הראשונה למים ב"משחק העונה" (אתם קראתם לזה ככה, לא אני) אחרי חודש ומשהו ללא כדורסל, בעוד חבריו התאמנו וטסו ושיחקו בזמן שהוא נפש וחיפש חוזים, וכששלושה זרים נשארים בחוץ? המסר ממהלך שכזה היה מחזיר את מוטלי לנקודת הפתיחה, שנתנה לו להרגיש כי הוא גדול יותר מהאירוע, מהקבוצה ומכל שחקן אחר בחדר ההלבשה. גם אם הפועל תל אביב שילמה על כך מחיר בטווח המיידי – קרי בהפסד אתמול – ההחלטה הזו יכולה להועיל לניהול האגו בטווח הארוך.

הבעיה היא שאם מוטלי היה מרגיש שהוא גדול יותר וכו', אז עכשיו – לאור התוצאה, ובעיקר לאור מה שקבוצתו הראתה – הוא יודע זאת. כי לצד הסיכון הלא פופולרי שנקט המאמן היווני, הוא גם ביצע לא מעט טעויות אקוטיות. דווקא כבוגר 13 שנות דרבים באתונה כעוזרו של ז'ליקו אוברדוביץ', וכמי שידע להתעמת (מבחינת כדורסל, ולא רק) עם השושלת של ארגין עתמאן באיסטנבול, איטודיס נחת בתל אביב כאילו לא ידע מה זה דרבי.

במשך שנתיים חיפשה הפועל בנרות אחר סמול פורוורד חזק, גבוה, גדול וחסון שיוכל להתמודד עם בונזי קולסון. חיפשה, ולא מצאה, עד שהמקור עצמו עזב. ובמקום להשתמש ביתרון הזה שנחת עליה משמיים, היא הפכה אתמול את איש וויינרייט לפאוור פורוורד. וכדי לעשות זאת, מאמנה מחק את תומר גינת. בדרבי. מחק. את גינת. בדרבי.

בדקות האחרונות של הרבע השלישי, כשמכבי הוליכה בשש נקודות יתרון, נקט קטש בשיטה הקבועה שלו והעלה את החמישייה הפחות מוצלחת שלו – כדי להשאיר אוויר לשחקנים המובילים ברגעי ההכרעה. על הפרקט היו בלאט, ג'ון דיברתולומיאו, מריאל שאיוק, ג'ייק כהן ולצידם ווניין גבריאל. זה היה הצ'אנס של האדומים לעשות ברצלונה, אבל איטודיס הציב מנגד את נועם יעקב, בר טימור, עוז בלייזר, וויינרייט וברונו קאבוקלו. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

5. קאבוקלו vs הורד

או, קאבוקלו. בקיץ, כשמכבי תל אביב פנתה אליו, הוא נבהל מאיומים שקיבל מאוהדי פרטיזן בלגרד לבל יעז לשוב לעירם (הלוא סרביה הפכה לביתם של הצהובים) אחרי שנטש אותם אשתקד בגמר הפלייאוף מול הכוכב האדום בלגרד. הוא נראה מבוהל גם אתמול. אלה לא רק שתי הנקודות שאיתן סיים. ולא רק העובדה שלקח זריקה אחת מהשדה בכמעט 17 דקות – שמעידה עליו, וגם על השחקנים האחרים שאמורים להפעיל אותו. זה בעיקר החיוורון שניכר עליו בכל רגע שבו ישב על הספסל ולא תרם, או כשעמד על המגרש ותרם עוד פחות.

תביטו על האדישות של קאבוקלו ותסתכלו על הטירוף של יוקובאיטיס. או בעצם על ג'יילן הורד. הנה, אחרי 970 מילים לערך הגענו לכוכב האמיתי של ההצגה. לטוב, לרע ולשאגה.

מכבי תל אביב נראתה מאז תחילת העונה כמו קבוצה מעט רדומה, בדומה להנהלה שלה. היא באה לשחק אבל לא להתלכלך, היא רוצה מאוד אבל עושה הכל בשקט ובדממה, ולא כל כך מצליחה בזה. חסרו לה הקולסון והווייד בולדווין לא רק בכישרון או בכישורים, אלא גם באכפתיות. במאדרפאקריות.

ואתמול, כשלפתע אין רעשי חריקת נעליים על הפרקט בפיוניר אלא יש היכל מלא וגדוש באנרגיות ובקולות של יד אליהו, היא הבינה – וגם גרמה לכל מי שסביבה להבין – כמה משמעותית נוכחותו של קהל אוהדים במשחק כדורסל. הורד הפך להיות יותר בולדווין/קולסון מבולדווין/קולסון. אפרופו איומים מאוהדים בקיץ, כל סל שלו גרר תנועות לעבר היציע האדום, והוציא ממנו אמוציות שהתחבאו עד כדי כך שאפילו הוא לא ידע על קיומן.

האם המאדרפאקריות הזאת טובה וחיובית? בישראל כמו בישראל, הכל תלוי בפוזיציה של המשיב. הדרבי לא נגמר אתמול מבחינתו של הורד. השופטים (בניגוד, למשל, לתנועת ההשתקה של סקוטי ווילבקין לעבר אוהדי הפועל ירושלים בעבר) לא ראו, לא שמעו ולא שרקו לעבירה טכנית; בינתיים לא נשמע הגה מכיוון איגוד הכדורסל; ואם גם זה יעבור בשקט, לא מן הנמנע שהוא ייענש על ידי מנהלת הליגה.

את לב האוהדים בצהוב הוא שבה, ועבור מאמניו ושותפיו הוא הפך בן רגע לאחד שסוחף אחריו קבוצה שלמה. מבחינתם, הורד יותר טוב והורד יותר טוב והורד יותר טוב והורד יותר טוב.