לבי נחמץ השבוע וגרוני ניחר לשמע הבשורה כי מכבי תל אביב פרשה ממנהלת הליגה, ועל פי מקורות יודעי דבר – שהכתיבו את הידיעה – היא שוקלת אפילו לעזוב את ליגת העל בכדורסל. בכל זאת, בלעדיה יהיה מאוד קשה. אולמות של 11,000 מקומות המפוזרים ברחבי הארץ יהיו ריקים, קבוצות יפסיקו לשחק כי "איזה כיף לנצח את מכבי", ובכלל – בלי זירת אימונים ליורוליג, איזה טעם יש באמת לליגה?
ועכשיו, אחרי שהורדנו את מסכת הציניות ולא לקחנו יומיים ציפרלקס כדי להפסיק לחייך כמו מטומטמים, בואו ניגע בעניין: הבעיה שלי היא לא מופע הצדקנות של מכבי ת"א, שצודקת בחלק מהדברים וגונבת דעת באחרים. הבעיה שלי היא שמכבי, גם אחרי 46 שנות שליטה כמעט מוחלטת בכל מה שזז פה, לא מבינה איפה היא נמצאת.
נגדיר זאת כך: מכבי ת"א היא חברה בע"מ שמשחקת ביורוליג בתוקף הסכם שריון בלעדי שיש לה, ומשתמשת בליגה כפלטפורמה לשתי מטרות עיקריות: יצירת רצף משחקים שיאפשר לה לתרגל הרכבים, מערכים, תרגילים ושחקנים לקראת המשחקים החשובים יותר בימי חמישי, ושמירה על היותה מותג ישראלי מצליח על מנת להמשיך ולבנות את תקציב העתק שלה – במונחים ישראליים – על בסיס אוהדים ישראלים, חברות ישראליות וערוצי שידור ישראליים. המונח "הקבוצה של המדינה" הוא מונח כלכלי גרידא, ושווה המון כסף.
כדי שמכבי תוכל להיות תחרותית ביורוליג, היא לא יכולה להתאים את עצמה לליגה הישראלית, אלא ליורוליג, וזה בסדר. אבל ברגע שהיא מנסה להתאים את הליגה הישראלית אליה, היא הורסת את הכדורסל הישראלי. כדי לקיים תחרות בליגה ובלי להשתמש בשיטות NBA, שמגבילות תקציב או יוצרת יתרון לקבוצות חלשות מקצועית, מנהלת הליגה מחשקת את היתרון המוחלט של מכבי. אין ברירה. הליגה לא נועדה לשמש משטח אימונים למכבי ת"א, אלא לתת מענה גם לקבוצות, ערים, מגזרים, רעיונות ובעיקר אוהדים שאינם מכבי ת"א. ויש כאלה.
רוצ'סטי, בא רק בשביל היורוליג (דני מרון)
כדי שמכבי תשחק ביורוליג היא חייבת סגל רחב. אבל לא סתם רחב, אלא כזה שמורכב משחקני יורוליג מוכחים, רצוי זרים. חוקי הליגה לא מאפשרים מכסת זרים בלתי מוגבלת, כי הליגה אמורה לתת מענה לכדורסלן הישראלי ובעיקר לנבחרת, שם יש מגבלה של מתאזרחים. ולכן מכבי זקוקה לזרים שיקבלו אזרחות ישראלית – מוצא, נישואים, גיור – כדי למלא את הסגל.
זה לא הפריע לה בשנות ה-70 לרשום שחקנים זרים רק לגביעי אירופה כי בליגה הישראלית לא הותר לזרים לשחק. זכרון הציבור קצר, אבל רון דאנלופ או מרווין סטיבנס, או ביל פלס, ואפילו ג'ים בוטרייט, שאחר כך התגייר (לפני שברח מהארץ כדי לא לשרת בצה"ל), לא שיחקו בליגה. מכבי ניסתה בכל השנים, בכל הדרכים, להערים על המגבלות, אבל מגבלות נועדו להגביל. במקום שבו האיגוד התכופף, מכבי עשתה ככל העולה על רוחה. ובמקום שלא התכופף ושירת את האג'נדה שלו – קידום הכדורסל בישראל – נוצר החיכוך, שהביא ככל הנראה לצעד ההפגנתי של מכבי.
צריך להבין: למעט הטייטל שנטלה לעצמה כמייצגת הכדורסל הישראלי – כאילו אין נבחרות ייצוג ואין קבוצות נוספות – מכבי לא משרתת את הענף בדבר. בלעדיה ואיתה, דרכו של הכדורסל הישראלי ליורוליג חסומה והוא נאלץ להסתפק בפירורים. מכבי ת"א עושה מעשה זמרי ומבקשת לקבל שכרה כפנחס, ואיומיה לפרוש מהליגה הם לא יותר מבדיחה.
אגב, בניגוד ליו"ר הפועל ת"א רמי כהן, אני כן לוקח אותם ברצינות. אדרבא, תפרשו. זה בדיוק כמו שאיומים להוריד או לפרק את בית"ר ירושלים בגלל הגזענות שנודפת ממנה, נתקלים במשפט: "מה תעשו, אין ליגה בלי בית"ר". יש ליגה בלי בית"ר (שמוכרת 2,000 מנויים בשנה) ויש ליגה בלי מכבי (שאלפי מנוייה מדלגים על רוב משחקי הליגה). אם הליגה לא מעניינת את מכבי, למה שמכבי תעניין את הליגה?
גם את היציע שלהם הם לא ממלאים. אוהדי מכבי ת"א (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?