"יריתי לעצמי ברגל. חיים רביבו מאוד כעס עלי"

"זה קרה בעונת 1991/2. בית"ר ירושלים חזרה לליגה הארצית עם אלי אוחנה, ששב מאירופה. אוחנה קיבל הצעה לשחק בהפועל תל אביב אבל בחר לחזור לקבוצת נעוריו. היינו בדרך למשחק גביע המדינה נגד בית"ר ירושלים בשלב 1/16 הגמר, וסיני הודיע לי שאני לא פותח בהרכב. הוא ידע שאני אוהד בית"ר מילדות, והחליט שאני לא אשחק. הייתי בהלם, ירדתי על ארבע ממש, התחננתי לפני סיני שייתן לי לשחק. בסוף, ממש כשהאוטובוס עצר, הוא התרצה והסכים. הוא אפילו בישל לי את השער בניצחון 0:1, כשאני כובש מול השוער גיורא אנטמן. עלינו לשלב הבא."

יובל פילוס, נער אלמוני מלוד, כיכב בהפועל תל אביב בתחילת שנות ה-90. "אני הבכור במשפחה של ארבעה ילדים – אני ועוד שלוש אחיות. הוריי, חיים ורחל, התגוררו בעיר. נולדתי ב-16 באפריל 1972. את לימודיי היסודיים עשיתי בבית הספר 'הרצליה' ואת התיכון ב'אורט לוד'", הוא מספר, "כתלמיד, הייתי מסיים את הלימודים, זורק את התיק ורץ לשחק כדורגל עם ילדי השכונה. לפעמים שיחקנו קט רגל מתחת למנורת עמוד חשמל. אלו היו ימי הזוהר של הפועל לוד עם הקריאה המפורסמת 'ויוה לוד'. התחלתי לשחק בקבוצת 'איילה לוד' ומשם המשכתי לנערים של הפועל לוד. אהבתי מאוד את הכדורגל, אבל עד גיל 16 לא ממש פרצתי קדימה."

ואז הם עברו. "המשפחה עברה ליפו גימל, לשכונת גבעת עלייה. פתאום נפתח לי 'גן עדן' אמיתי: מגרש הכדורגל ההיסטורי של הפועל תל אביב היה במרחק פסיעה מהבית. כשהמגרש היה ריק, הייתי יורד עם הכדור ובועט לשער. באחד הימים, בעוד אני מפציץ בעיטות, הגיעו למגרש קובי סידי, שהיה מעורב בנעשה בהפועל תל אביב, ושחקן נוער בשם משה דיין. סידי התלהב מהבעיטות שלי ואמר לדיין: 'תראה מה הילד הזה עושה!' הם שאלו מי אני, סיפרתי שאני משחק בנערים של הפועל לוד והגעתי לגור מול המגרש."

החולצה האדומה לא בוששה להגיע. "הם ביקשו שאביא שחרור מהפועל לוד. אבא שלי פנה לבני רגב, ולאחר שיחה קצרה קיבלתי אישור לעבור לנוער של הפועל תל אביב. באותם ימים, הליגה הייתה חזקה – שיחקו בה שמות כמו חיים רביבו, אבי נמני, דני ניראון ומוטי קקון. התאמנתי תחת קיקו רחמינוביץ' ויאנוש פאס."

הפועל תל אביב שיחקה אז בליגה הארצית: "שוויצר החליף את לילו עופר כמאמן והעלה אותי מדי פעם להתאמן עם הקבוצה הבוגרת. במשחק האחרון של העונה נגד מכבי רמת עמידר, במאבק על העלייה מול מכבי יבנה, שוויצר הזמין אותי לסגל. יצאנו ביום שישי לבית מלון כדי להתכונן למשחק."

ההשתתפות שלו במשחק ההוא נמנעה ברגע האחרון: "בערב, ישבתי מול דוביד שוויצר ששיחק איתי שחמט. הוא הודיע לי שאני פותח בהרכב במקומו של רפי שמואל, שהיה אמור להיעדר בגלל צבירת חמישה כרטיסים צהובים. אבל אז התקבלה שיחת טלפון על טעות בספירת הכרטיסים של שמואל. שוויצר קרא לי וסיפר לי על הטעות. הוא ביקש שאחזור כדי לשחק במשחק של קבוצת הנוער. התאוששתי מהר וחזרתי למשחק הנוער."

קבוצת הנוער הבריקה: "זו הייתה עונה מדהימה: קבוצת הנוער תחת יאנוש פאס זכתה בדאבל – אליפות הליגה וגביע המדינה. גם הקבוצה הבוגרת ניצחה 6:0 את עמידר ושבה לליגה העליונה. קיבלנו כותרות בעיתונים והרבה מחמאות."

באותו זמן התגייס לצה"ל: "את השירות הצבאי עשיתי במשמר הגבול, במחנה בית חורון. הפועל תל אביב שכרה לי רכב כדי שאוכל להגיע לאימונים בלי בעיה."

הפועל תל אביב עלתה ליגה, משה סיני חזר בתפקיד מנג'ר-שחקן. "הוא הביא איתו את אלון 'האווירון' מזרחי מבני יהודה. זה לא הפריע לי להמשיך ולהיות חלק מההרכב."

עונת 1992/3 הגיעה ואיתה עזיבת הפועל תל אביב. "בתום העונה ההיא התחילה סוג של מחנאות שלא ממש הבנתי. היו שחקנים שהיו מזוהים עם אלי כהן. למרות ההערצה שלי למשה סיני, הוחלט שאושאל לבית"ר תל אביב. שיחקתי שם חצי עונה, אבל ירדנו ליגה מהמקום האחרון. בעונה שאחרי, 1993/4, תחת ראובן כהן ויעקב בן ניסן, חזרנו לליגה העליונה מהמקום השלישי. תרמתי 12 שערים באותה עונה."

הייתה לו הזדמנות לחזור, אבל הוא בחר בהכח רמת גן. "זו הייתה טעות גדולה, ולא האחרונה שלי. בהפועל תל אביב הייתי עדיין על משכורת של חייל, ובהכח קיבלתי חוזה מכובד תחת ידין מכנס, שהשקיע הרבה כסף בקבוצה. שכרו לי דירה ורכב. במשחק אימון בכפר שלם נגד הפועל תל אביב שיחקתי מצוין וכבשתי את שער הניצחון, 0:1. באותה תקופה שיחקו בהפועל יוסי מדר, חיים רביבו, קונסטנטין מרקו מרומניה וחזי שירזי. למרות זאת, הוחלט להחזיר אותי מההשאלה להכנות לעונה הבאה."

חיים רביבו נדלק עליך.

"חזרתי להתאמן בהפועל ופגשתי שם את חיים רביבו. הפכנו לחברים קרובים מאוד. באימונים, אני, רביבו ודוד אמסלם היינו הכי מהירים. רביבו דיבר עם משה סיני ואמר לי שהחוזה שלי ייסגר לפני הטיסה למחנה האימונים בהולנד. חשוב לומר שהתנהלתי ברמת חיים גבוהה מאוד, רכשתי בגדים ודברים מיותרים וחשתי שאני מתרסק כלכלית. משה סיני הזהיר אותי ואמר לי לא ללכת לאיבוד, ללמוד להתנהל נכון, אבל לא הקשבתי."

ואז טעות החיים שלך?

"היה נהוג בטיסות לאירופה להגיע יום לפני ההמראה ולמסור את המזוודות לאנשי האפסנאות כדי להקל על הנסיעה. הייתי לחוץ ודורש, ובסיום האימון ביקשתי ממשה סיני שיישב איתי ויסגור את החוזה לעונה הבאה. סיני ביקש ממני בשקט וברוגע להמתין, ואמר שנסגור את החוזה במהלך מחנה האימונים.

"עשיתי טעות ענקית – יריתי לעצמי ברגל. לא חיכיתי, לקחתי את המזוודות שלי ונטשתי את בלומפילד בעצבים. לא עדכנתי אפילו את רביבו, שכבר עזב את המגרש. זהו, תם הפרק שלי בהפועל תל אביב. הטעות הזו מלווה אותי עד היום. הייתי יכול להיות הקפטן של הפועל תל אביב".

מה אמר רביבו?

"רביבו כעס מאוד. הוא הרי הבטיח לי שהכול יסתדר לטובתי. הוא המשיך למחנה האימונים של הפועל תל אביב, אבל שם הוחלט על העברתו למכבי חיפה. אגב, לפני 12 שנים הייתי במשך שנה הנהג שלו בשכר."

לפני כחודש, במהלך פגרת השזרוע, מכבי חיפה הגיעה לאילת. "הייתי בנופש והם קיימו שם מחנה אימונים. ברק בכר הזמין אותי לאימון, הציג אותי בפני שחקניו ואמר להם: 'זה יובל פילוס. אין היום שחקנים שיודעים להגביה כדור כמוהו תוך כדי פריצה. הבעיטה שלו הייתה אז מהחזקות בליגה ומסירת סרגל מ-40 מטר.' הייתה לי התרגשות גדולה לשמוע את זה מבכר." ההיכרות של המאמן עם פילוס קרובה – הם שיחקו יחד מספר שנים בהכח רמת גן.

מהכח עבר לקבוצות שונות. "שיחקתי בהפועל בת ים, בצפרירים חולון, בעירוני קריית שמונה של איזי שרצקי, בסקציה נס ציונה תחת אוננה ודמתי, וגם במג'דל כרום. כך הסתיימה הקריירה שלי בכדורגל."

ומה המצב המשפחתי?

"אני נשוי לאלגרה. הכרתי נערה נפלאה, שהייתה שכנה שלי. התחתנו צעירים מאוד ויש לנו ארבעה ילדים – בת ושלושה בנים. היום אני גר בדימונה."