קרויף, אוזניה ולפטופ ויוקאנוביץ' נשכח

סלבישה יוקאנוביץ' הוא מה שמקובל לכנות "חרא בנאדם". הכוונה היא לא לחומרים שמהם הוא עשוי אלא לאופן שבו הוא תופס את החיים ונוהג בסביבתו – הוא מעיק, מדכא,  משבית שמחה, חמוץ, אדם לא נעים. זה מה שהוא, אין מה לעשות, בטח גם הוא סובל מזה.

טיפוסים מסוגו יש בכל מקום. ההגדרה שלהם, "חרא בנאדם", היא מונח שתמצא לו מקבילה בכל שפה ובדרך כלל נהוג להניח את המאפיין האישיותי הזה על השולחן כבר בפתיחת השיחה שעוסקת במי שנושא את התווית הזו. זה מושג אוניברסלי ומהרגע שהונח על השולחן כולם מתיישרים לפיו: אין תמיהות, אין תהיות, אין ציפיות, אין אכזבות, הכל הרבה יותר קל. נותר לדון רק בסיפור עצמו – מה הוא חולל הפעם? אז הפעם הוא "קיבל את ההחלטה שהייתה הכי טובה עבורו" ופעל לפיה. כאילו שהוא קיבל אי פעם החלטה אחרת.

אין מי שמלמד אותך את עובדות החיים טוב יותר מיוקאנוביץ'. זה לא רק מה שהוא אומר, זה איך הוא אומר, מה הגוף שלו מספר, מה תווי פניו אומרים. המסר של כל החבילה הזאת הוא חד משמעי: אתה מבזבז את זמנו, אתה קטן, הוא לא רואה אותך, נדבקת לו לנעל במקרה, זה הכל. עכשיו, כשהדברים נאמרו, הוא קם והולך.

אין צורך להיכנס לשאלה איזה בעל מקצוע הוא, כי זה לא ממש חשוב. ברור שהוא עובד רק עם מה שמשרת את צרכיו ברגע זה. ברור שאין לו עניין להשאיר משהו אחריו. יוקאנוביץ' משמש מאמן שבע שנים ועבר שמונה קבוצות. זה אומר הכל. הוא נמצא כאן כדי להגיע לשם.

יוקאנוביץ'. נמצא כאן כדי להגיע לשם (אודי ציטיאט)

יוקאנוביץ' לא סיפר לנו דבר חדש שלא ידענו. את הכל כבר שמענו מאוסקר ומסוזה וגם מפאקו. מפיהם זה נשמע אחרת אבל הבנו: זה עולם קר וצונן. מהרוח של המשחק שלמדנו לאהוב כילדים לא נשאר דבר. האמת הזו מוטחת בפרצוף שוב ושוב: "איט'ס סטריקטלי ביזנס", אם נשתמש בשפה שבה יוקאנוביץ' נהג לתקשר איתנו – כשמצא לנכון –  אבל גם אם זה 'סטריקטלי ביזנס', מאמן זה לא שיפוצניק שבא לעשות תיקון, הולך ומשאיר לך לנקות אחריו.

*

משברים מהסוג שיוקאנוביץ' יצר, קרויף פותר באמצעות טלפון נייד, אוזנייה ולפטופ. כל היכולות שלו מתנקזות לסיטואציות האלו, שמעמידות במבחן לא רק אותן, אלא גם את כל מה שהוא עשה כאן עד עכשיו – את עוצמתו וחוסנו של הארגון שהוא בנה בימים שגרתיים.

אני נהנה לעקוב אחרי קרויף במצבים כאלה. כי אלה הם ימים שבהם אפשר להבין מה זה בכלל ג'נרל מנג'ר, בשביל מה צריך אחד כזה ולהסיק כי מדובר במקצוע שלא כל אחד יכול לעשות. אני אומר את המובן מאליו כי אצלנו, להרגשתי, המקצוע הזה טרם הוכר, לא ברור לשם מה הוא קיים. האופן שבו קרויף פתר בעיות כאן בדרכו עד עכשיו גורם לי לחשוב שאני יודע בדיוק איך גם המשבר הזה ייפתר. תוך כמה ימים יהיה למכבי מאמן שמהרגע הראשון יתנהל כאילו תמיד היה כאן.

קרויף פרגמטיסט, יודע מה מקומו בשרשרת המזון –  כרגע הוא דג קטן, הכי קטן, סרדין באוקיינוס, קטנים ממנו נמצאים רק בשלולית. כסרדין הוא יודע איך עליו להתנהל. יתנהל נכון, יגדל ויהיה לדגיגון. ישכח מה מקומו – ייטרף.

סוזה. מי מביא מאמנים מהונגריה? אם כבר מבחוץ, למה לא את אברם? (עדי אבישי)

אני נזכר במשברים שהוא צלח בלי שהארגון שהקים חש בהם. אני נזכר בפעולות שביצע –  מאילוץ או מבחירה – שנראו לא מובנות, כאלו שיכולות לרסק ארגון, אבל הארגון ספג אותן והכיל אותן כאילו כלום.

מי זוכר את זה היום אבל קרויף הגיע למועדון כאוטי. עד לפני שלוש שנים מכבי הייתה מועדון מקולל, נלעג, פתטי שקורס תחת נטל ההיסטוריה של עצמו. קרויף לא קיבל קרדיט מהרגע שהגיע הנה: הביאו אותו מקפריסין, הבן של, מביא את החברים שלו לאמן, הכל סביבו נראה כל כך מפוקפק, לא אמין, לא אפשרי – לא בגללו, בגלל סביבת העבודה שלו –  אני מסתכל על הדרך ורואה לאן הוא הביא את כל זה. החבר שלו, אוסקר, שבא אתו בשנה הראשונה – מאמן ילדים, קראנו לו – עמד לעזוב באמצע העונה לברוז'. תזרוק אותו מיד, אמרו לקרויף. אוסקר גמר את העונה ובסופה נראה כמו אחד שאין לו תחליף. הוא עזב, אניימה חזר לליל,  עטר נמכר לריימס ומכבי נראתה כמו בועת אמה שהולכת לפקוע.  

אז סוזה הגיע. הביאו מאמן מהונגריה. מי מביא מאמן מהונגריה? ועוד כשקלינגר וגוטמן ורוני לוי פנויים, ואם כבר מאמן מבחוץ אז למה לא אברם? והכל התנקז לכיוונו של קרויף שעדיין אף אחד לא הבין לשם מה הוא נחוץ, מה הוא יודע לעשות שדמאיו לא יודע.

מתברר שסוזה זה תפוח אדמה לוהט. זה לא מתברר מיד. כשהוא כאן אף אחד לא מבין את הרוטציות שלו, למה הוא מחליף כל הזמן, למה הוא משנה, זה לא הכדורגל שאנחנו מכירים, אצלנו לשחקנים יש קביעות. אבל זה כן הכדורגל שבאזל מכירים וזה בדיוק מה שהם מחפשים, הם רק היו צריכים את קרויף כדי שיציג להם את סוזה.

לקרויף היה ברור שיש לו את סוזה רק לשנה אחת ושנה אחת זה מה שסוזה נתן גם לבאזל. ואני מניח שגם הם ידעו שזמנם קצוב כי גם באזל סרדין באוקיינוס, קצת יותר גדול ממכבי אבל ביחס לפיורנטינה באזל היא סרדין. וגם פיורנטינה לא תוכל לאחוז בסוזה לאורך זמן. אנשי מקצוע מסוגו של קרויף הם אלה שנוברים בערימה ודולים מתוכה את סוזה, שהיה יכול להישאר תקוע בתחתיתה אם קרויף לא היה עובר בסביבה, ולכן גם זמנו של קרויף במכבי קצוב.

אמרנו, סוזה מקבל את מכבי ללא אניימה ועטר. אניימה ועטר היו הבסיס של מכבי בעונה הראשונה של קרויף במועדון והוא ויתר עליהם. על אניימה בחוסר רצון, אבל עטר? מי זוכר היום שעטר שיחק במכבי? קרויף היה צריך את הבלטה של עטר כדי לתת קצת שטח לערן זהבי וזו הסיבה שעטר קצת נשכח.

עטר. קרויף השכיח גם אותו (עדי אבישי)

אז סוזה הולך ואוסקר חוזר ופורצת מלחמה ואוסקר נוטש ומכבי עפה מאירופה והפעם זה ברור – את המשבר הזה היא לא תשרוד. קרויף מתיישב עם הלפטופ על הברכיים, תוחב את האוזנייה, עושה כמה טלפונים, הוא ערוך, הוא מוכן, הכל הובא בחשבון, סביבו יש ארגון שהוא יכול להישען עליו, ארגון שהוא בנה, שידע לספוג ולהכיל את הזעזועים עד שהדברים יפלו למקומם.

אז גם אפשר להבין מה המשמעות של הביטוי "אף אחד לא יותר גדול מהמועדון". קרויף יוצק לקלישאות תכנים שהופכים אותן לממשיות. עד שהוא הגיע והתחיל לעבוד אני חשבתי שאין יותר גדול מנמני וברגע שנמני הלך חשבתי שזהו, התייתמנו.

עכשיו אני מסתכל על קרויף, לא יודע מה הוא הולך לעשות, אבל אני יודע איך זה יגמר. עוד כמה חודשים לא נזכור שפעם עבר כאן מישהו בשם יוקאנוביץ'.