ב-4 בינואר, במשחק הראשון של 2015, סיפסל לואיס אנריקה את ליאו מסי וניימאר במשחק החוץ הקשה מול ריאל סוסיאדד. זו לא הייתה החלטה מקצועית, כי גם המאמן ידע שברצלונה לא ניצחה בסן סבסטיאן מאז ימי פרנק רייקארד. הוא התכוון לחנך את הכוכב הארגנטיני שלא התנהג כראוי ולא מילא את הוראותיו במהלך חופשת חג המולד.
מסי הגיב בזעם, ולא ממש התאמץ גם כאשר שולב אחרי ההפסקה. בארסה הפסידה 1:0 במשחק חלש, הפער מריאל מדריד שהובילה את הטבלה נותר על 4 נקודות, החבורה של קרלו אנצ'לוטי הייתה בדרך לאליפות וכל השדים יצאו החוצה. דיווחים על משבר קשה ביחסים בין המאמן לכוכב הגדול שלו התפשטו במהירות מסחררת. הארגנטיני נעדר מהאימון בטענה לכאבי בטן, לואיס אנריקה הקשיח את עמדתו וההתנגשות נראתה בלתי נמנעת. תוך ימים הופיעו בתקשורת ידיעות הזויות על אולטימטום שהפרעוש הציב לכאורה להנהלה: "או אני, או הוא".
ימיו של לואיס אנריקה בתפקיד היו ספורים. הוא לא היה אמור לסיים אפילו סיבוב אחד בעונתו הראשונה בקאמפ נואו. לו מישהו היה מתנבא אז שברצלונה תשלים טרבל חלומי במאי, תסיים את 2015 עם חמישה תארים ותציג את הכדורגל היפה ביותר והדומיננטי ביותר מאז עונת הבכורה של פפ גווארדיולה, היו שולחים אותו להסתכלות פסיכיאטרית.
טרבל חלומי היה רק ההתחלה (Gettyimages)
ההישג של המאמן כביר בכל קנה מידה, אבל רק כאשר מתבוננים בנקודת הפתיחה שלו לפני 12 חודשים מבינים את העוצמה. זה אחד הקאמבקים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל העולמי. לואיס אנריקה ממש חזר מהקבר, שיקם את כל מה שנהרס ויצר תלכיד מגובש, תוך שהוא מעניק לכוכבים חופש פעולה, אך במקביל שומר בקנאות על סמכות מקצועית. זוהי גדולתו, וזה מעניק לו בזכות את תואר מאמן השנה.
משימותיו היו רבות. ראשית, הוא היה צריך למצוא דרך לשלב בין מסי לניימאר, אחרי ששני הכוכבים לא תמיד שידרו על אותו גל בעונתו הראשונה של הברזילאי בקטלוניה. שנית, הוא היה חייב לאקלם את לואיס סוארס ולאפשר לאורוגוואי למצות את הפוטנציאל העצום. שלישית, הייתה זו העונה הראשונה של ברצלונה ללא צ'אבי, האיש שעיצב יותר מכל את הסגנון מאז תחילת המילניום. אמנם נכון שהאדריכל לא תמיד שיחק ב-2013/14 לפני המעבר מקטאר, אך השפעתו הייתה אדירה גם בחדר ההלבשה. איבן ראקיטיץ' היה אמור להיכנס לנעליו ותכונותיו של הקרואטי שונות בתכלית. רביעית, היה צורך למצוא את האיזון בהגנה שסבלה מחוסר יציבות, במיוחד בעונתו של טאטה מרטינו על הקווים.
לואיס אנריקה השלים את המלאכה תוך שהוא נותר נאמן לעקרונותיו. עד היום איש לא יודע כיצד הוא כיבה את השריפה הגדולה, אבל הסמכות נותרה בידיו. מסי, ניימאר וסוארס הפגינו אחדות והחליטו לשחק זה למען זה. התוצאה החלומית היא אחת השלישיות הטובות בהיסטוריה, אך יש לשים לב גם לידו של המאמן. הוא זה שהנחה את סוארס לשחק בדרך כלל כחלוץ מרכזי והסיט את מסי לאגף בחלק גדול מהמשחקים – דבר שלא בוצע על ידי קודמיו. הוא גם נתן לניימאר הוראה מפורשת לא להיות דבוק לאגף השמאלי, כפי שעשה בעונת מרטינו. חילופי המקומות בין השלושה הם המפתח להצלחה.
הצליח לשקם את כל מה שנהרס (Gettyimages)
בעוד בחוד יש לכוכבים חופש פעולה, בהגנה יש משמעת גדולה הרבה יותר. זה לא מקרי שדני אלבס חזר להיות מגן ימני מצוין אחרי שכבר הוספד בעונות הקודמות. זה לא מקרי שברצלונה סופגת פחות שערים ממצבים נייחים, ומשתפרת במשחק ההגנה ככל שחולף הזמן. יש גם סגנון משחק מובנה וברור – זה לא טיקי-טאקה טהור של תחילת ימי גווארדיולה, אלא פעמים רבות ניתן לראות מעבר מהיר הרבה יותר מהגנה להתקפה. מרטינו ניסה ליישם שיטה דומה, אבל לואיס אנריקה הצליח בכך הרבה יותר.
בנוסף, הוא הצליח לשמור על השחקנים טריים ברגעים החשובים. בעוד ריאל קרסה בגלל היעדר רוטציה בחודשים הקריטיים של העונה שעברה, בארסה תמיד נראתה רעננה. הקרדיט על כך הולך ללואיס אנריקה, שדרש להחתים את מאמן הכושר המצוין רפאל פול וקצר את הפירות.
הצליח לגלות את המפתח להצלחה (Gettyimages)
מתקבל הרושם שהמכונה של לואיס אנריקה יודעת להתמודד עם כל האתגרים. היא פירקה את באיירן מינכן של גווארדיולה בחצי גמר ליגת האלופות. היא כבשה שלישיה מול הגנת הברזל של יובנטוס בגמר. היא התמודדה נהדר עם הפציעה של מסי, שנעדר במשך חודשיים. היא הביסה את ריאל 0:4 בברנבאו, כאשר הארגנטיני נכנס כמחליף בשלהי המשחק שהוכרע. היא גם הסתדרה ללא בעיות עם האיסור על רכישת שחקנים במשך כל השנה.
אסור בשום אופן לזלזל בתרומתו של המאמן לכל ההישגים. עובדה היא שהמאמנים הקודמים לא ידעו לנצל את כישוריו המדהימים של אלכסיס סאנצ'ס, שהועזב בסופו של דבר, בעוד לואיס אנריקה שילב באופן מושלם את סוארס מהרגע הראשון. בהתחשב בעמדת הפתיחה, זה כמעט בלתי נתפש. כעת נותר רק לראות לאיזה גבהים יוכל להמריא לואיס אנריקה ב-2016.
מה דעתך על הכתבה?