אני לא יודע אילו תחושות העלתה בכם פרשת עומר אצילי, אבל אני רוצה לומר לו תודה. תודה על שהזכיר לי למה אני כל כך אוהב כדורגל – ואף על פי שאני לא אוהב לדבר בשם אחרים, אעז ואומר: למה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל. אם אצה לכם הדרך, אסגיר כאן את הפואנטה, למרות שזה עלול להפוך את ההמשך לצפייה במשחק שמשודר בשידור חוזר, לאחר שתוצאתו ידועה:
רק בעולם הכדורגל, בחירה מקצועית של אדם בנוגע למקום עבודתו העתידי, יכולה להפוך למשהו רווי אמוציות עד כדי כך – דרמה, תדהמה, בגידה ועוד מילים שנשמעו לרוב מאז חתם אצילי בבית"ר. אם לא נטשתם, הרי שזה אומר שיש לכם עוד דקה או שתיים להעביר במשחק קצר של "נדמה לי".
ובכן, הבה ידמיין כל אחד מאתנו את מקום עבודתו או עבודתה, עניין שמעלה באדם הממוצע רגשות מעורבים: הקולגות שאוהבים יותר ואלה שפחות, הבוסית או הבוס שאחריהם אתם מוכנים ללכת באש ובמים ולעזאזל השכר, או להפך: שאתם לא מסוגלים לסבול, אבל נשארים בגלל השכר או בגלל שאין ברירה.
עכשיו נניח שקיבלת הצעה מהמתחרים הגדולים, מה יגרום לך לשקול אותה בחיוב? חלק ישיבו "כסף". אחרים (רובם מתחסדים) "אתגר מקצועי" ואלה עוד התשובות הרגילות, כי אצל כמה מכם הסיבה האמיתית יכולה להיות מורכבת יותר ולכלול גם כמה פרמטרים שעשויים להשפיע יותר ממה שאנו מוכנים להודות, כמו דגם הרכב שיינתן לך מטעם החברה או הקולגה הנאה שבחדר הסמוך (מתייחס לשני המינים כמובן).
קריירה קצרה?
רוצה לומר, כמעט כולנו יכולים לעמוד במקום שבו עמד עד אתמול עומר אצילי – ובכל זאת, יש כמה הבדלים. מעבר מידי מקבוצה אחת ליריבה הגדולה שלה (זה לא בדיוק מה שקרה כאן) אינו אפשרי, בטח בדרגות ניהול בכירות בעולם העסקים. לרוב המנהלים הבכירים יש תקופות צינון בחוזה, סעיפי אי תחרות ועוד.
אני עדיין זוכר איך סערו הרוחות במנצ'סטר עת עבר אואן הארגריבס ממנצ'סטר יונייטד למנצ'סטר סיטי – ואפילו כמה שנים קודם לכן, עת עזב את יונייטד המנכ"ל פיטר קניון והלך לנהל את פרויקט המיליארדים של רומן אברמוביץ' בצ'לסי. הטענה נגד שניהם הייתה שבתוך ארגז הקרטון הדמיוני שנשאו עמם, הייתה גם רשימת ההעברות המתוכננת של סר אלכס פרגוסון.
ניחא קניון שהיה החתמה צפויה של איש מקצוע מתחום השיווק והפך את מנצ'סטר יונייטד מקבוצה למותג, אבל הארגריבס היה כבר "גמור" בלשון האוהדים, כך שהחתמתו, בשעתה, העלתה סימני שאלה רבים. כדי שלא לפגוע בכבודם של השניים, נציין רק שמדובר בהשערות בלבד, יש שיגידו אפילו "השמצות".
אז סעיף אי-תחרות לא קיים בכדורגל, מה שמאפשר יותר מעברים דרמטיים מהסוג שלא יכול להתקיים בעולם העסקים, אבל יש כמובן עוד אלמנטים שראוי להתעכב עליהם, כמו למשל אורך הקריירה. אחת הסיבות שכדורגלנים, סוכניהם ומקורביהם אוהבים להציג, בכל פעם שבה הם נדרשים לספק הסבר למעבר שנראה קצת תמוה, הוא הקריירה הקצרה שלהם.
לכדורגלן טוב יש קריירה שמשתרעת על פני כ-15 שנים, אולי מעט יותר. במהלכן, אם אתה לא מסי או רונאלדו, בקושי עשור שהוא ההזמנות לעשות בו את הכסף הגדול ולהשיג את החוזה שיהפוך אותך לעשיר או ישמור אותך כזה לעוד כמה שנים. נהוג להשוות את זה לקריירה מקצועית של מי שאינו ספורטאי, שנמתחת על פני 40 שנים בערך.
זה נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת: אדם שסיים את לימודי התואר הראשון שלו בגיל 25 והתקבל לעבודה בחברה כלשהי, לרוב לא יוכל לפרוץ לתפקיד ניהולי בכיר במשך 5-10 שנים מיום תחילת עבודתו בפירמה. בהנחה שבגיל 50 (בערך, כן?) אתה מגיע למסקנה שמה שלא קרה לך עד היום (מקצועית כמובן, אבל לא רק), כנראה שגם לא יקרה, הרי שגם לאדם הסביר, זה שמשכורתו הצנועה בהרבה, בהשוואה לרוב הכדורגלנים, יש בערך 15-20 שנים שבהן הא יכול לשדרג מאוד את מעמדו המקצועי.
ה"פילפילונת" שבחדר
אפשר להמשיך ולמתוח כאן קווים של דמיון וחוסר דמיון בין העולם שבו חיים רובנו לעולם הכדורגל, אבל בואו נזכיר רק עוד אחד, שונה מאוד מעולם העסקים: את רוב ההחלטות החשובות בתחום הניהול מקבלים אנשים שנמצאים בעשור השישי או אף השביעי לחייהם. לעומת זאת, כשמדובר בניהול קריירה של שחקני כדורגל, הרי שאת רוב ההחלטות הם מקבלים בחלון שבין שלהי העשור השני לחיים, לעשור הרביעי (זה שאצילי נמצא בתחילתו).
עומר אצילי בן ה-31, כלומר שהיה נחשב צעיר מאוד בעולם העסקים, הוא כבר ותיק במונחי קריירה של שחקן כדורגל. כלומר, בכדורגל נלקחות החלטות חשובות בגיל צעיר, מה שהופך אותם ליותר אימפולסיביות. הבטחנו לעצור את ההשוואה, אז הבה נתכנס למקרה הספציפי של אצילי וכאן אי אפשר שלא להזכיר את הפיל, בעצם – את הפילפילונת שבחדר: אצילי לא עזב את מכבי תל אביב בשעתו בנסיבות רגילות. הוא נחתך מהקבוצה לאחר שהתפוצצה פרשה שבה הסתבר שהוא וחברו לקבוצה דאז, דור מיכה, קיימו יחסי מין עם קטינות.
החקירה שנפתחה בפרשה נסגרה מחוסר אשמה, אבל חוסר אשמה פלילי אינו בהכרח חוסר אשמה מוסרי. מיטש גולדהאר מיהר לחתוך אותם מהקבוצה. ליעקב שחר זה פחות הפריע, עת החתים לימים את אצילי. אני לא מתיימר להכריע בשאלה המוסרית, אלא רק להזכיר שהפרשה מלווה (ותלווה) מאז את הקריירה של אצילי.
מה שכן, מצחיק שהנימוק המוסרי הוא זה שמזין את תחושת הפגיעה של מכבי חיפה, שהסאבטקבסט שלה נשמע בערך כך: אנחנו הצלנו את אצילי, אפשרנו לו לחזור לישראל, הפכנו אותו מבועל קטינות (גם אם מתוך חוסר ידיעה, כאמור) לכוכב לגיטימי – ולכן היה מגיע לנו שיתייחס אלינו אחרת.
מי שלא רואה כאן אירוניה, ודאי בטוח ש"אירוניה" היא שם של קבוצה בקפריסין. אפשר כמובן להתעכב על עוד ניואנסים, כמו החלפת הטלפון המיוחסת לאצילי, כדי למנוע מחבריו (לשעבר?) לנסות להניא אותו מהחלטתו, אבל ידיעות כאלה הן ממילא רק תבלין לסיפור שבו אדם צעיר ביצע בחירה מקצועית בין שני מקומות עבודה.
חידה: על איזה מעשה של עומר אצילי מכבי חיפה פרסמה את התגובה הבאה? pic.twitter.com/bWBjOfMkrr
— Or Eren (@OrEren6) December 24, 2024
בין ברנדי לשמפניה
אמרנו "מקצועית"? ובכן, כאן רב הנסתר על הגלוי. אנחנו לא יודעים מה בדיוק כושר המשחק של אצילי, אנחנו לא יודעים איך יעבוד השילוב עם שועה (בינתיים כבר היה איזה עניין קטן סביב החולצה מספר 7 או 77…), שבעצמו הצליח בשנתיים האחרונות לשקם קריירה שכבר עמדה לאבד לגמרי את הפוטנציאל.
כבר עתה ברור שכשם שהשילוב הזה, שמישהו כמוני, שהרפרנס שלו מוביל היישר לעולם האלכוהול, יכנה "777" (על שם הברנדי המיתולוגי) יכול להיות כל מה שחסר לבית"ר כדי להפוך את נוכחותה במרובע הצמרת מקוריוז נעים לצלע שווה – אבל ממש באותה המידה, גם להתברר כמשהו שלא רק הוסיף את אצילי אלא גם גרע את שועה (האם ברק יצחקי, מאמן בתחילת דרכו, יצליח לעשות מה-7 ועוד 7 האלה 15?).
כלומר, על כל סימן קריאה מתחום הדרמה, יש כאן סימני שאלה מתחום המקצוע – ובכלל, איך יתמודד אצילי עם העובדה ששני הקהלים הגדולים בישראל ישרקו לו בוז בכל פעם שייגע בכדור (עד כה זה היה בעיקר מצד אוהדי מכבי תל אביב, עכשיו נוספו אליהם גם אוהדי מכבי חיפה, כלומר 8 משחקים בעונה מלאה שבהם 30,000 צופים בבלומפילד ובסמי עופר יחרישו אוזניים בשריקות וקללות).
הנה כי כן, נוכחנו שוב עד כמה הכדורגל הוא מקום שבו האמוציות שלנו מתחדדות. אני לא מכיר הרבה מקרים שבהם מנהלים שסגרו עסקה טובה, מנשקים את סמל החברה ורצים לטפס על דלפק הקבלה כדי שכולם יריעו להם (אני מדמיין עכשיו את כל המנהלים שהכרתי בחיי, רוקדים על הדלפק. אכן תמונות קשות).
לכן במקום המאוד אמוציונלי הזה שחר יכול לחוש נבגד, אוהדי מכבי חיפה שעד אתמול הגנו על אצילי ושאלו: "מה הוא כבר עשה?" יזכירו מעתה לאצילי בדיוק מה הוא עשה… ברק בכר נדהם במסיבת העיתונאים, עיתונות הספורט יוצאת מדעתה ו… אנחנו כבר לא יכולים שלא לספור את השעות למשחק הראשון של אצילי בבית"ר!
אם כך, ולמרות שמדובר בסך הכל בבחור בתחילת שנות השלושים לחייו שעובר למקום עבודה חדש, אין לנו אלא לומר תודה ליציאה הזאת מהפרופורציות, שגרמה לנו לשכוח לרגע שיש חדשות דרמטיות גם בתחומים אחרים בחיינו. איזה כיף זה כדורגל, נכון?
מה דעתך על הכתבה?