אולי די כבר? הגיע הזמן של הפועל חדרה לחזור לליגה הלאומית

1 – כשהפועל חדרה עלתה לליגת העל – קאמבק ראשון של קבוצת הליגה הארצית הנצחית (15 שנים ברצף בין 1982/83 ל-1996/97!) – היא כיכבה ביחסי ההימורים בתור היורדת הבטוחה. בכל זאת, לא היה ברור מה יש לקבוצה הזו להציע, מי עומד מאחוריה בכלל, איזו תשתית או היסטוריה או חיבור קהילתי יש שם ומה ההצדקה של כל האירוע.

מפה לשם, חדרה עשתה את זה בגדול במשך שש שנים ברציפות – בזמן שקבוצות ותיקות וחזקות (תדמיתית) ממנה נשרו לליגת המשנה – הפועל פתח תקווה, מכבי פתח תקווה, בני יהודה, בני סכנין, קריית שמונה, הפועל כפר סבא ואפילו הפועל תל אביב. העונה נראה שהמספרים מתיישרים ו-14 מחזורים לסוף העונה נראה שחדרה נמצאת בדרך הבטוחה אל הליגה שכולה טוב, שוערים שמוסרים לחלוץ היריב ושופטים שמפספסים אופסייד של 24 מטר.

וכיאה לקבוצה שעומדת להיפרד מהליגה הראשונה, חדרה עושה את זה בסטייל מבזה ומעליב. ההפסד שלשום לבית"ר הפועל עירוני גליל תחתון טבריה בקרב תחתית עצבני על שש נקודות לא היה הדבר הכי גרוע שקרה לחדרה, אלא – איך לא – ההתנהגות של המאמן אסף נמני, שהסתובב באמצע המשחק לעבר אחד האוהדים שקיללו וענה לו במילים לא הכי יפות. האירוע יצר סערה (מוצדקת) והכל ביום משעמם ספורטיבית באופן יחסי, כך שאפשר היה ללבות את האש עוד ועוד.

בחדרה הודיעו שנמני יזומן לשימוע היום (רביעי) שבסיומו כנראה יפוטר, וכמו שהעניינים נראים שם, הטלפון הבא יהיה לשייע (או לגדול נותני העצות בכדורגל הישראלי, אוהד הקבוצה השרוף רז "הא-גא-די" זהבי).

חדרה היא המייצגת הבולטת ביותר של הדור החדש של קבוצות ליגת העל – אלה שאין להן יותר מדי – מגרש, קהל, מסורת, רקורד – ובכל זאת נועצות יתד בליגה. טבריה, שניצחה את אותה חדרה, לקחה את זה למקסימום, והזיזה מהמקום הראשון בקטגוריה את ריינה – עוד קבוצה מוזרה (שהופכת אט אט, אם נודה על האמת, למה שחדרה הייתה לפני שנתיים-שלוש). ואז הקבוצות האלה נפגשות עם אשדוד, שלה לפחות יש כבר מסורת, וביציע יש 203 אנשים, ובטלוויזיה שומעים את השחקנים צועקים אחד לשני (או את המאמנים מקללים את הקהל), והכל באווירה עייפה. אז אולי די כבר?

הרי בליגה הלאומית יש השנה חמש קבוצות שזכו באליפות מאז קום המדינה. הפועל תל אביב הביאה למשחק נגד רמת השרון ביום שישי שעבר מעל 15 אלף איש. הפועל פתח תקווה מסוגלת למלא את המושבה. אפילו בני יהודה – שמתעקשת לעשות הכל כדי להפוך לקבוצת לאומית לגיטימית – מעוררת יותר עניין מחלק לא מבוטל מקבוצות ליגת העל. שלא לדבר על הפועל רמת גן המתחדשת, שקורעת את הלאומית בינתיים. וכל זה בזמן שחוץ מ"אסף נמני התעמת עם אוהד" לא קרה שום דבר מעניין בחדרה מאז שאבי ארגז עלה מהנוער. אז הגיע הזמן של חדרה לחזור לפרופורציות הנכונות לה, רצף השנים בליגה הראשונה ייקטע במאי השנה (אלא אם תתרחש איזו דרמה מפתיעה) ונאחל לקבוצה החביבה שהפעם לא יעברו 40 שנה עד שתחזור שוב לליגה הבכירה.

2 – לזכותה של היורדת המסתמנת השנייה, מ.ס. אשדוד, אפשר לומר שהיא לפחות משחקת כדורגל, ויש לה התקפה לא רעה, והיא באמת מנסה – אבל מסביב מתקבלת התחושה שלג'קי בן זקן קצת נמאס, והוא אולי עדיין האיש החזק שעומד שם מאחורי הגדר ומסנן איחולים לבביים לשופטים וליריבים, אבל מבחינתו זה פחות משנה אם המאמן הוא אלי לוי (שעשה עונה לא רעה בכלל בשנה שעברה, אבל השנה דברים פחות נדבקו לו) או קלמי סבן (איזה מינוי לא ברור זה!). וכשהאיש החזק במועדון משדר שפחות משנה לו מה קורה, זה מחלחל למטה. חבל.

3 – ואחרי שגמרנו לאלה וגם לאלה את הקריירה, צריך לזכור ולהזכיר: יש עדיין 14 מחזורים מלאים בתחתית, לאשדוד וגם לחדרה עדיין יש סיכוי סביר לא לרדת ליגה כי היריבה שלהם היא אמנם טבריה העיקשת והמתישה, אבל מצד שני זו בדיוק אותה טבריה הדקיקה מדי והחלשה מאוד. כך או כך, מסתמן שבשנה הבאה ליגת העל תקבל שתי קבוצות עם קהל ומסורת ותיפרד משתי קבוצות שלא ממש מתהדרות בפיצ'רים האלה. וגם זה משהו.